הורים לילדים שילמו ומשלמים מחיר כבר בקורונה / צילום: Shutterstock, fizkes
השנה אחרונה שנת הקורונה הייתה השנה הקשה מכול, שנה שבה עובדים רבים חשו שחיקה נפשית ונטל רגשי קשים מאוד, שאת השלכותיהם אנחנו מרגישים יותר היום.
זו הייתה שנה של אתגר משמעותי במיוחד על התאים המשפחתיים שההורים בהם עובדים או נאלצו לשנות שגרת העבודה ואת תנאי העבודה שלהם. שנה עמוסה שתקפה את חייהם כמו סערה, הזיזה את הכול ממקומו הטבעי, פגעה בשגרתם ששמשה שנים רבות כעוגן ויציבות במאזן החשוב מאוד בית-עבודה. הכל נטרף והשתבש, עובדים שהינם הורים נאלצו להתמודד ולהמציא את הגלגל הן כעובדים והן כהורים - לתמוך בילדיהם, להתמודד עם הקורונה ואילוציה, להיות אוזן קשבת לילדים ולספק להם את צרכיהם כמו שהם רגילים לעשות. ולצד כל זאת, נאלצו למצוא פתרונות במהירות הבזק, פתרונות דיגיטליים ללמידה מרחוק ותמיכה נפשית לילדו.
כעת, בשקט שאחרי הסערה (לפחות הסערה הטראומטית הראשונה) עובדים-הורים רבים מצאו את עצמם שחוקים ועם מעט מאוד רזרבות או אנרגיה בכדי להמשיך לתפקד בשתי הצינורות בו זמנית - עבודה ובית, בית ועבודה. ועדיין אנחנו במציאות הקורונה שכופה עלינו ודורשת מאיתנו לא מעט יכולות קוגניטיביות, רגשיות, ומנטליות לארגן הרבה דברים בו זמנית ולעמוד בציפיותינו הגבוהות למשפחה מוצלחת ולעבודה עם ביצועים גבוהים, במיוחד המוצלחים והקרייריסטים השאפתניים מאיתנו שרגילים להציב רף גבוה של הצלחות.
אז מה עלינו לעשות בעצם? והאם יש בכלל מה לעשות?
ראשית אני מציעה לבדוק את רף הציפיות שלנו. האם ציפיותנו תואמות את המציאות, המציאות החדשה שתקפה את חיינו ללא התראה מוקדמת במרץ 2020.
הרבה הורים עובדים נשארו עם אותו רף גבוה של ציפיות ללא כל פשרה, מה שמכניס אותם למעגל התסכול, הם מציבים גבהות אך המציאות לא מאפשרת לילדיהם להגשים את ציפיות ההורים, ואז כולם נכנסים לסוג של תסכול מהול בפרץ רגשי ועצבים.
למען האמת בשנה וחצי האחרונות אנחנו נאלצים קוגניטיבית לתרגל את המוח שלנו לסיטואציות שונות בפרקי זמן מאוד קצרים ומהר מאוד. עבודה בבית עם ילדים שלומדים בזום, עבודה מחוץ לבית וילדים לומדים בבית ולאחרונה אנחנו והילדים שלנו כל אחד במסגרות. מערכות אלו או שגרות אלו דורשות המוח שלנו יכולת התארגנות גבוהה ועמידה גבוהה במצבי לחץ. אז איפה אנחנו עכשיו האם ארזנו את כוחותינו בחזרה, האם מילאנו את הרזרבות או שאנחנו מוציאים בסוג של שחיקה ולאות מנטלית.
ומכאן נדבר קצת על חוסן מנטלי ולמה מונח זה מדובר הרבה לאחרונה גם במקומות העבודה.
המילה חוסן RESILIENCE איננו כמשמעה חסין. חסין מלהרגיש חלש, עצוב או עייף. אלה רגשות נורמטיביים וחשוב שיקבלו מקום בלב ובגוף, אך המילה חוסן מכוונת יותר מכל לכמה אנחנו מסוגלים לקום מהמשבר ולהתמודד עימו בהצלחה ללא שחיקה או ריסוק מנטלי ורגשי.
כדי להבין יותר מהו חוסן מנטלי ולמה הוא חשוב, דמיינו שאתם עובדים על חיזוק ובניית שריר בחדר כושר, יש לכם תוכנית מיוחדת ואתם עובדים בצורה שבועית אם לא יומית בכדי להגיע לתוצאות, וכשאתם מקבלים את התוצאות הרצויות לא שוכחים להמשיך לשמרם. וככה זה חוסן מנטלי דבר שיש לעבוד עליו כל הזמן בכדי שיהיה לנו כעוגן ועמוד שדרה חזק לקראת משבר .
ריצ'רד דייוידסון, פרופסור לפסיכולוגיה ופסיכיאטריה באוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון כמו גם מייסד ויו"ר המרכז למוחות בריאים, הגדיר חוסן מנטלי כך שחוסן הוא היכולת לשמור על רמות גבוהות של רגשות חיוביים ורווחה נפשית בפני קושי. אנשים בעלי חוסן חווים רגשות שליליים כמובן, אבל רגשות אלו לא משתלטים עליהם ולא הופכים לממושכים".
במילים אחרות ולצורך בדיקת החוסן המנטלי שלכם דמיינו שחוסן מנטלי נע בין שתי קצוות. הראשונה היכולת לפגוש אתגר קשה ומתסכל בצורה יציבה ומווסתת. הקצה השני הוא הפגיעות - להתמודד עם הקשיים בלי שהם מפרקים אותנו. עכשיו איפה אתה בין שתי הקצוות וכל קצה איזה ניצחון מ1-10 אתם נותנים לעצמכם (ש-10 זה טוב במידה רבה).
לפני שאתם בוחנים האם עמדת בציפיות של עצמכם כעובדים וכהורים עובדים אל תשכחו גם מה עשיתם למען חיזוק החסינות שלכם. או במילים אחרות החוסן המנטלי שלכם.
הכותבת היא עובדת סוציאלית ויועצת ארגונית. מנהלת ומובילה מרכז סאפה ראבי לשירותי הדרכה וייעוץ בכפר קאסם