אנשים עם מוגבלות שהם עצמאים - נפגעים יותר
אנשים עם מוגבלות מופלים לרעה בהרבה תחומים, אבל האפליה הגדולה ביותר שהם חווים היא בשוק העבודה. המדינה לא טורחת להנגיש עבורם מוסדות ציבור, ואף נותנת להם קצבאות עלובות - וכשהם מתחילים לעבוד סוף־סוף, לוקחים מהם את קצבת הנכות (החל משכר של 5,300 שקל - הדיסריגארד במסגרת חוק לרון).
רק לשם ההבנה, בישראל חיים 1,000,000 (כן, מיליון) אנשים עם מוגבלות חמורה. 800,000 מהם בגילאי עבודה ומהווים 15% מהישראלים מעל גיל 20. לפני הקורונה, 53% מהם היו מובטלים. בתקופת הקורונה - כמות המובטלים מבינהם עלתה דרמטית: הם פוטרו והוצאו לחל"ת פי 4 יותר מכל עובד אחר!
אז בגלל האפליה הקשה כלפיהם בשוק העבודה, חלק גדול מהאנשים עם מוגבלות מעדיפים לוותר על האפשרות להיות שכירים ולעבוד במקום עבודה מסודר, ומקימים עסק משלהם.
אלא שגם אז המדינה פוגעת בהם. לפי החוק, כשעובד עם מוגבלות מתחיל לעבוד בארגון או חברה, המדינה אמורה להשתתף במימון ההתאמות - הנגשות במקום העבודה. כלומר, בעריכת שינויים פיזיים, טכנולוגיים ומינהליים שיאפשרו לאדם עם מוגבלות לבצע את עבודתו.
כשמדובר בהתאמות לאנשים עם מוגבלות נפשית או קוגניטיבית, המדינה מגייסת ומעניקה משאבים לצורך יצירה של גבולות גמישים במסגרת העבודה ויצירת מצב שבו השונה מוכל בסביבת העבודה.
התאמות אישיות אפשריות הן גמישות בשעות העבודה ובהיקף המשרה; תדירות ההפסקות ואורכן; הצמדת חונך במקום העבודה; ותהליך הדרגתי בכניסה למקום העבודה, מבחינת התקדמות ועלייה בשעות העבודה ובהתאם גם בשכר.
אולם כשאדם עם מוגבלות מחליט להקים עסק ולהיות עצמאי, המדינה לא מממנת לו כלום - לא הנגשה ולא תוכנות שיסייעו לו להתמודד עם העבודה.
ויש אנשים רבים עם מוגבלות, שבגלל האפליה וההדרה שלהם משוק העבודה נאלצים להיות עצמאים בכדי להתפרנס, מעבר לקצבת המוגבלות.
במקרה של שכיר עם לקות שמיעה למשל, המדינה משתתפת במימון או מממנת מערכת הגברה כללית או אישית, התאמה ליצירת תנאים אקוסטיים, מערכות עזר ויזואליות ולא שמיעתיות, טלפון מיוחד, סיוע בתמלול ובתרגום לשפת סימנים וכן מערכת התרעה הכוללת אזהרה חזותית וקולית. אבל עצמאים עם מוגבלות לא יקבלו שום דבר מזה.
במקרה של שכיר עם לקוי ראייה, תממן המדינה או תשתתף במימון יצירת חלופות למידע הוויזואלי, כמו מעלית עם כתב ברייל ומערכת כריזה, ציוד מחשב מיוחד, תוכנת הקראה, שירותי הגדלת מסמכים או המרתם לכתב ברייל, סיוע בהקראה או בכתיבת חומר וכן בהקצאת מקום לכלב נחייה.
המדינה תשתתף גם במימון של התאמת סביבת העבודה לאנשים עם מוגבלות פיזית. היא תממן התאמות שצריך לבצע להנגשת הריהוט - כמו שולחן משרדי וכיסא נגיש המותאמים לשימוש ולנוחות העובד, טכנולוגיות מסייעות, מקלדת מיוחדת או עכבר מיוחד למחשב ועזרים נוספים בהתאם לצורך של העובד. אבל כמו שכתבתי - עצמאים עם מוגבלות לא יקבלו שום דבר מזה.
בעידן שבו זכויות העצמאים נמצאות בסדר עדיפויות של מקבלי ההחלטות - ראוי מאוד לתקן אפליה כזו, שמשמעותה התקציבית אפסית.
הכותב הוא אב לילדה עם צרכים מיוחדים, מייסד דף הפייסבוק והלינקדין "סיכוי שווה" לשילוב אנשים עם מוגבלות בעבודה ובחברה
