המלצות גוף ונפש
לפרוק מתחים עם נבל וחליל
טיפול בצלילים מרפאים
אי שם בשנה שעברה, בין הסגר הראשון לשני, חיפשתי דרך להרים את עצמי. דרך המלצה של חברה הגעתי לתובנה שאליה הגיעו גם החברים של אי.טי: המוזיקה היא שפת-על אולטימטיבית.
החלטתי ללכת לטיפול בצלילים מרפאים. שם, בחדר נעים ואפלולי, השכיבו אותי על מזרן נוח. כיסוי העיניים הדיף ניחוח קל של לוונדר, וסביבי החלו שני מלאכים בלבן לנגן על עשרות כלי נגינה אקזוטיים. החשדנות וההיפר-אקטיביות התחלפו בפליאה, שעברה דרך המחשבה והפכה לציפה עדינה. כך שכבתי שם, לאותם צלילים, במשך שעתיים.
אחרי שזה נגמר, על כוס תה צמחים, הסבירו לי המוזיקאים כי לפי מסורות עתיקות יומין, ישנם צלילים שמהדהדים את מרכזי האנרגיה בגוף (צ'אקרות), פותחים חסימות אנרגטיות ומחזירים ממחוזות הלחץ אל האיזון. לכל מרכז אנרגיה יש כלים הנכונים לו יותר.
לא יודעת לומר באילו כלים הם ניגנו ומתי, ואיזו מנגינה הוקדשה לאיזה מחלקי גופי. יודעת לומר בוודאות כי החוויה הייתה נעימה בצורה קיצונית ומפרקת מתח.
לפרטים: www.oriyavor.com וגם בפייסבוק וביוטיוב
טיפול עשרת אלפים למוח
סדנת ויפאסנה
"במוזיקה", אומר פתגם עממי, "חשובות האתנחתות יותר מאשר הצלילים". בעולם בהפרעה אנחנו כל הזמן ברעש. בתוך הרעש הגובר של עולם העסקים שקט הוא מצרך נדיר, והרעש הזה מייצר מיסוך לקול הפנימי, אותו קול שיש בנו ואומר לנו את מה שאנחנו באמת צריכים לדעת - על עצמנו, על הקריירה, על מערכות היחסים שלנו ומה הצעד הבא. בחיי היומיום אי אפשר להשתיק את הרעש, ולכן צריך לייצר בכוח איים של שקט. לזה בדיוק נועדה סדנת הוויפאסנה.
בהתחלה הניתוק הזה מלאכותי, הגוף מגרד כמו בייסורי גמילה מסם, הראש ממשיך להרעיש בזרם מציק של מחשבות בלתי פוסקות. אבל מי שיושב בהחלטיות מגיע לרגע שבו משתרר בראש שקט מבורך.
הקול הפנימי מגיע לאט ובביישנות, כאילו הוא לא בטוח שהוא רצוי, אבל אם נשארים איתו פרק זמן מספיק ארוך (בדרך כלל סדנה כזו אורכת כמה ימים), מבינים עד כמה העשייה שלנו מפריעה להוויה שלנו ועד כמה העצירות הללו לשקט בים הרעש מביאות לחיינו איזון, שלווה וחוכמה.
ויפאסנה - מדיטציית תובנה - מלמדת להשתיק את הקולות החיצוניים ולהקשיב לקול הפנימי. שותקים, מסננים לאט לאט רעשים וחוזרים להקשיב לקולו של הלב.
הגנה, התקפה וקריאת מציאות
אמנויות לחימה לאנשי עסקים (ולא רק להם)
בראשית שנות ה-30 שלי עבדתי כמו משוגעת. הייתי עצבנית רוב הזמן והרגשתי שעליי למצוא נתיב לעבודה גופנית, אינטנסיבית, ולהוצאת אגרסיות, שהיו לי בשפע. דרך קולגה הגעתי לדוג'ו (מרכזלאמנויות לחימה), ונשביתי בקסמה של האמנות העתיקה.
כמה פעמים בשבוע התכנסה קבוצה מגוונת של אנשי ונשות עסקים לשעתיים של קרבות. שם תרגלתי משמעת ולמדתי על מערכות יחסים מורכבות דרך הגנה, התקפה, רעות וקריאת מציאות.
מתרגלים רציניים של אמנויות לחימה לומדים באמצעות רוח הלחימה להשרות ביטחון, שלווה ומרכוז על עצמם ועל אלה שהולכים איתם דרך. האנלוגיה לעולם העסקי מתבקשת, בעיקר באמצעות אלה שבבוקר לובשים חליפת עסקים ובערב חליפת קראטה. אין צורך לדבר. הכול מובן.
למידה אמיתית, כזו הנותרת איתך שנים, אינה יכולה להיעשות אך ורק באמצעות האינטלקט. היא חייבת לעבור דרך הגוף והרגש. כך נרכשים הרגלים שהופכים לאינסטינקטים ובאמצעותם ניתן להשתפר.
בונוס: להרחבה ולהעמקה מומלץ לצפות ביוטיוב בסדרה של דניאל קרן "רוחו של לוחם" פרקים 1-6
כשהזיעה פותחת את הלב
סווט לודג', בקתת הזעה אינדיאנית
באוקיינוס ההתנהגות הרציונלית שבו אני משייטת יום-יום לקחתי פסק זמן כדי לצאת מאזור הנוחות ולהתנסות בדבר חדש: Sweat Lodge (בקתת הזעה), טקס מסורתי עתיק יומין של שבטי הילידים ממרכז אמריקה.
נכנסתי בבגדים קלים למבנה שבו מתנהל הטקס - איגלו שענפי עצים בונים את השלד שלו. התיישבנו במעגל סביב בור, שהוא למעשה טבורה של אמא אדמה. השמאן התחיל בשירה ובתפילות, "שומר האש" הכניס אבני בזלת חמות, שפך עליהן מים ופיזר צמחי מרפא. האדים החלו ממלאים את החלל.
הזעתי כולי ברמות של סאונה פינית. האדים שרפו את הנחיריים ואת הריאות. בד בבד עם החשכה, השירה והקור הנעים של האדמה, נרגעתי לאטי בתוך החוויה המוזרה הזאת. הרגשתי שהחום פותח לי את הלב, ולמרבה הפתעתי התחלתי לשיר בשפה לא מובנת.
ארבעה חלקים לטקס, אחד לכל כיוון מרוחות השמים. שעה וחצי של מיסטיקה וביקור בעולם אחר, ביקום מקביל. יצאתי ספוגת זיעה, התגלגלתי על האדמה הקרירה, הבטתי לראשונה זה שנים בכוכבים והרגשתי נקייה לקראת התחלה חדשה. חוויה מומלצת בחום, תרתי משמע.
בוסטר חיסוני עם ארס צפרדעים
קאמבו, רפואה עתיקה-חדשה
עם התרבות הפחדים סביב מחלות שונות ומשונות, רעלים וקרינה, המליץ לי חבר ותיק להתוודע לצפרדע הקאמבו. ברגע הראשון זה נשמע כמעט הזוי: הצפרדע הזו היא אחד מבעלי החיים הרעילים ביותר המוכרים לאדם. אבל שבטי הילידים לאורך האמזונס משתמשים כבר אלפי שנים ברעל שמפיקה הצפרדע לצרכי ציד, ומה שמעניין אפילו יותר - כדי להתחסן משלל זיהומים, רגשיים ופיזיים.
מהרעל שבגופה יצרו הילידים רפואה מסתורית, שיודעת באיזה כמויות הומאופטיות להשתמש כדי לחזק ולתדלק את המערכת החיסונית ולהביא את הגוף להתמודדות משופרת עם מחלות רבות. חיסון טבעי.
במאה העשרים ואחת חוזר ומגלה מחדש האדם הלבן, ממציא הרפואה והמדע, את יופיין של הרפואות העממיות ואת החוכמה במסורות העתיקות שכמעט והוכחדו, וחוקר אותן במעבדות אוניברסיטאיות.
הלכתי לנסות. המרפא בירר קודם כל את מצבי הבריאותי ואת ההתכוונות שלי מהמפגש עם הצפרדע. אמד אותי, והתחיל. בעדינות יצר כוויות שטחיות באפידרמיס לתוכן שפשף כמות זערורית, הומיאופטית, של רעל הצפרדע.
בתוך דקות ספורות החלו גלי חום לא נעימים להתפשט בגופי, ואחרי כעשר דקות רק רציתי למות. הקאתי את נשמתי, אף שלא אכלתי יממה קודם לכן, כפי שנדרשתי. כל הגוף כאב לי. חוויה פיזית מטלטלת, קצרה אמנם, אך אינטנסיבית. כששכחו גלי ההקאה הסתכלתי על תכולת הדלי שמילאתי. אכן נראה היה שהקאתי כמויות של רעל ירקרק.
ההרגשה לאחר ששוככים גלי החום, הבחילות וההקאות היא של ניקיון. כאילו מישהו קרצף אותך מבפנים עם מים וסבון חזק. חוויה פיזית מאוד לא נעימה אולם מזככת.
שלושה טיפולים בין מולד ירח למולד ירח, מעניקים חיסון לשנה. אין בכוונתי לקחת אחריות לגבי השפעת הקאמבו על מחלות שונות שנטען שהיא מרפאה, אולם כאדם בריא אומר כי מאז שהתחלתי להשתתף בטקסי הקאמבו, לא הייתי חולה אפילו פעם אחת.
ניל"י גולדפיין היא משנה למנכ"ל קבוצת נירם גיתן NGG, מומחית למנהיגות וניהול בעולם של הפרעה