היו זמנים באמריקה / צילום: באדיבות YES
ענק הברזל (סלקום TV) - נער צעיר בעיירה קטנה מתיידד עם ענק עשוי ברזל, בפרברים האמריקאיים של שנות החמישים. ההרפתקה שביים וכתב בראד בירד, תוך שימוש במוטיבים מסרטי מדע בדיוני משנות החמישים. מסע התבגרות מופלא עם אנימציה שלא התיישנה אפילו ביום מאז שיצאה ב-1999. לכל הילדים בנפשם שמרגישים הכי בנוח להיסחף בדמיון של עצמם ומתקשים לא פעם דווקא בקשר עם אחרים.
המיטה המעופפת (יס VOD) - מכשפה מתלמדת מאמצת שלושה ילדים בבריטניה במלחמת העולם השנייה וצריכה ללמוד איך להפוך למטפלת ואיך להפוך למכשפה. סרט מצחיק וקליל שמשלב אנימציה ושחקנים בשר ודם, וכולל שירים נפלאים.
השכן הקסום שלי טוטורו (נטפליקס) - סרטיו של הבמאי הייאו מיאזאקי השפיעו ושינו את עולם האנימציה וזוכים לרפרורים מצד אולפני האנימציה הגדולים של ימינו. הסרט אמנם דל בעלילה, אבל מלא באווירה קסומה, חיבור לטבע, נופים עוצרי נשימה ודמיון שאין לו סוף.
סרטי גיבורי-על, קצת אחרת
אנשי המסתורין - לפארודית גיבורי-העל הזאת היה חסר בעיקר דבר אחד: תזמון. הסרט יצא בשנת 1999, הרבה לפני סחף סרטי גיבורי-העל שהגיע, ובכך הביקורת שלו והעקיצות שלו על הז'אנר הרגישו קצת "מוקדמות" מדי בזמנו.
עם זאת, בצפייה מחודשת בימינו, אפשר להעריך יותר את האבסורד בגיבורי-העל המגוחכים כמו זה שמשתמש בסכו"ם (חוץ מסכינים), הילד הבלתי נראה (אבל רק כשאף אחד לא מסתכל), וגיבור-העל שלא כדאי לעצבן אותו (אבל הוא רוב הזמן ממילא די רגוע). קומדיה מצחיקה שמיועדת לכל מי שאוהב (ושונא) את גיבורי העל שנמצאים בכל פינה ושהקדימה את זמנה בשלל מובנים.
מגה מוח - אחד מסרטי גיבורי-העל הטובים והמעניינים ביותר מגיע ממקור בלתי צפוי: אולפן האנימציה של דרימוורקס, שידוע בעיקר בזכות סדרות "שרק" ו"מדגסקר". ואומנם גם "מגה-מוח" בהחלט פונה גם לקהל צעיר, אך הוא שובר את מוסכמות ז'אנר גיבורי-העל בצורה מתוחכמת ומצחיקה יותר ממקביליו ה"בוגרים" ובכך הופך לסרט מושלם לכל המשפחה. זה קורה החל מנקודת הפתיחה, שבה נבל העל מנצח סוף סוף את הגיבור, ועד הסיום הסוחף, עם הופעות קול נהדרות ומצחיקות של ויל פארל, בראד פיט, דיוויד קרוס, ג'ונה היל, וטינה פיי.
כרוניקה בזמן אמת - במבט ראשון היה ניתן לחשוב שמדובר בעוד סרט שרכב על ז'אנר הפאונד פוטג' ( ז'אנר שבו העלילה מוצגת כהקלטות וידיאו גולמיות ש"נמצאו"), שהיה כה פופולרי בתחילת העשור הקודם. אבל מבט נוסף יבהיר שמדובר במשהו אחר לחלוטין: יצירה כתובה היטב ומבוימת באופן מבריק.
בעלילה מציגה שלושה בני נוער שמקבלים לפתע כוחות-על, וההשפעה של העוצמה החדשה על כל אחד מהם, מהנער הפופולרי בכיתה ועד הילד הדחוי עם ההורה המתעלל.
מאז הסרט רוב מי שמעורב בהפקה הספיק לבזבז את הכישרון שלו, אבל "כרוניקה" תמיד יזכיר את הפעם שהם הצליחו יחדיו ללכוד ברק בבקבוק. סרט שמשלב את תסכולי בני הנוער, את האלימות שנמצאת בבסיס ז'אנר גיבורי-העל ואת האימה בז'אנר הפאונד פוטג', והופך אותם ליצירת מופת.
סרטים מהעשור האחרון שאיכשהו חמקו מהרדאר
שש פעמים - לסרט הזה היה חוסר מזל לצאת כמה שנים לפני ש"מי טו" הפך למטבע לשון. הסרט, שמתאר בצורה מדויקת ומכאיבה סיפור על נערה שמוצאת את עצמה מנוצלת מינית על-ידי מספר ילדים לא מנסה להיות מלודרמטי מדי או לסחוט דמעות, וזה בדיוק מה שנותן לו את הכוח שלו. יש אנשים שיצפו בו ואפילו לא יבינו "מה הבעיה".
בדיוק שלו, בהופעה הראשית הבלתי נשכחת של סיון לוי, בתסריט שמצליח לחקות בדיוק את האופן שבו בני נוער מדברים ומתנהגים והבימוי המופתי של יונתן גורפינקל (שלצערנו, לא ביים עוד סרט מאז) הופכים את הסרט לצפייה קשה, אך חשובה, בייחוד לכל מי שקורא בעיתון סיפורים כאלה ולא מצליח להבין "איך זה קרה".
הסרט נמצא בחינם באינטרנט, אבל זה לא עותק פיראטי. הבמאי עצמו העלה אותו.
קרב היאבקות (נטפליקס) - סרטי ספורט הם במהותם די פשוטים ונקיים מציניות: יש לך גיבור אחד שעבד קשה להגיע לאן שהוא הגיע, ואתה רוצה בכל ליבך שהוא יזכה. לרוב זה קורה, מדי פעם זה לא. חלק מהסיפורים הכי גדולים שסופרו הם כאלה.
עם זאת, בהוליווד של השנים האחרונות, שם כל גיבור הוא מתחכם וציניקן, קשה לנפק משהו כל כך טהור וכן. אז תודה שיש את הודו, שמביאה את מה שהוא אחד מסרטי הספורט הטובים ביותר אי פעם: על אב עם היסטוריה של היאבקות שנאלץ לוותר רגע לפני שהגיע למדליה, ושמצפה להמשיך את המסורת עם בניו - אך מה לעשות שנולדו לו שתי בנות. אך לאחר שהוא רואה אותן נלחמות ברחוב, הוא מבין שהוא עדיין יכול להגשים את חלומו. ולכל מי שפוחד מסצינות ריקוד רומנטיות בנוסח הקולנוע ההודי - אל דאגה, זהו סרט ספורט לכל דבר ועניין. סרט מושלם על אבהות וספורט, שכל אחד יכול להיסחף לתוכו ובדרמה ובאקשן שיש בו.
רורואוני קנשין: המקור (נטפליקס)- העשור הקודם הראה שאצל היפנים עוד לא נס ליחם של סרטי הסמוראים, עם שלל עיבודים מחודשים לקלאסיקות על אנשי החרב. אחד הטובים שבהם הוא רורואוני קנשין, שמבוסס על סדרת קומיקס מוצלחת, ומצליח להעביר אותה לבשר ודם באופן מופלא.
הסרט מספר על סמוראי דווקא אחרי תקופת הזוהר שלהם, ודווקא אחד שנודע בשעתו בתואר "קוטל האנשים", אבל עכשיו מנסה לחיות בדרכי שלום - אך כמובן שמתקשה להצליח בכך.
סרט אקשן סוחף עם פיתולי עלילה כמו שרק היפנים יודעים להציג. הסרט היה הצלחה אדירה והנפיק ארבעה סרטים נוספים, גם הם זכו להצלחה ביקורתית וקופתית - ואת כולם אפשר לראות בנטפליקס הקרוב לביתכם. לכל מי שרוצה לגוון בסרטי האקשן שלו וחיפש איך ואיפה - ליפן יש את התשובה.
אפוסים ארוכים
טרילוגית שר הטבעות (יס VOD) - קלאסיקה שחובבי פנטזיה נשבעים בשמה: שלושה סרטים, שכל אחד מהם נמשך כמעט שלוש שעות (ובגרסה המורחבת אפילו יותר) להיט בינלאומי שריסק קופות, המם מבקרים ואף השווה שיא באוסקרים, כשהסרט האחרון זכה ב-11 מתוך 11 הקטגוריות שבהן היה מועמד.
ז'אנר הפנטזיה לא נשאר אותו הדבר מאז, וקפיצת המדרגה בכל הנוגע לאפקטים ויזואלים הורגשה בכל סרט הוליוודי גדול מאז. מיועד לכל המשפחה, ובמיוחד אם המשפחה קצת גיקית.
היו זמנים באמריקה (אמזון פריים וידיאו) - סרג'יו ליאונה ידוע יותר עבור המערבונים שעשה עם קליט איסטווד כמו "הטוב, הרע והמכוער", אבל למי שיפנה אחר צהריים וערב וישב לצפות ב"היו זמנים באמריקה" יגלה שגם עם גנגסטרים הבמאי ידע מה הוא עושה.
עם צוות שחקנים שכולל את רוברט דה נירו, ג'יימס וודס, ג'ו פשי וג'ניפר קונלי, הבמאי מספר את סיפורו של מאפיונר יהודי מילדות ועד זקנה. עם אלימות, הומור, שברון לב ובעיקר - תחושת אפיות של סיפור עצום ממדים.
ולמי שלא נמאס מעוד גנגסטרים בסרטים מעל שלוש שעות, מומלץ לבדוק גם את "האירי" ו"הסנדק - חלק 2" - גם שניהם, איך לא, עם רוברט דה נירו.
לורנס איש ערב (יס VOD) - סרט שהוא במקביל הכי גדול מהחיים והכי קטן שאפשר. דיוקן של איש אחד על פני יבשת אחת ומלחמה עולם הראשונה, עם צילומי נוף ומדבר מרהיבים והופעה בלתי נשכחת של פיטר אוטול.
סרט מלחמה שמציג את הקרב על מזרח התיכון מהצד הבריטי, ומראה כיצד המלחמה יכולה לטלטל אדם מצד אחד לשני ולשנות את זהותו לחלוטין. קלאסיקה שכל חובב קולנוע ותרבות חייב לעצמו להשלים, שהמילה "אפוס" קטנה לידה.
יונתן צוריה
מרתון סרטים של במאי אחד: כריסטופר נולאן
המפגש הראשון שלי עם הבמאי כריסטופר נולאן התחיל עם המלצה של חבר על הסרט "ממנטו" (Memento). זה היה לפני יותר מעשור. בצפייה הראשונה בסרט לא הבנתי כלום. למה חלק מצולם בשחור לבן וסצנות אחרות הן צבעוניות? מתי מתחיל הסיפור בסרט ומתי הוא נגמר? התחלה היא הסוף? הסוף הוא התחלה? מה קורה פה?
אחרי כמה ימים צפיתי בו שוב. בפעם השנייה הרצתי רק את הקטעים בשחור-לבן, ואחרי שסיימתי איתם עברתי על הפריימים הצבעונים - מהסוף להתחלה. וואו. עכשיו נראה היה לי שהבנתי את העלילה. או שאולי לא? מאז צפיתי בסרט עוד כמה פעמים לאורך השנים והוא עדיין מצליח להפתיע אותי. בעיקר בגלל הפילוסופיה שעומדת מאחוריו.
מה זה זיכרון? מה אנחנו עושים כדי לזכור? האם זיכרונות מגדירים אותנו? מי אנחנו בלי הזיכרונות שלנו? תעתועי הזיכרון הם כלי משחק בשביל הבמאי, והוא משתמש בכל האמצעים הקולנועיים שיש לו כדי לתעתע גם בנו, הצופים.
ההצעה שלי: כדי להתיידד עם הסרטים של כריסטופר נולאן, פתחו את הראש ואת החך ותרכיבו לעצמכם מרתון אישי, מעין ארוחה. למנה ראשונה מומלץ הסרט "ממנטו". למנה עיקרית - "יוקרה", וכתוספת בצד הסרט "התחלה". כך תקבלו ארוחה מושלמת מהסרטים. ואם יהיה לכם גם מקום לקינוח, מציעה לסיים עם "בין הכוכבים". בתיאבון.
מרינה מנוקיאן