הטריו של הסקוואד הדמוקרטי. מימין לשמאל: רשידה טליב, אלכסנדריה קורטז ואילהאן עומאר / צילום: רויטרס - Amanda Andrade-Rhoades, Michael Brochstein, Elizabeth Frantz
נתחיל מהסוף: בימים הקרובים יאושר מענק מיליארד הדולרים האמריקני שנועד לחדש את מלאי טילי הטמיר של כיפת ברזל (שהצטמצם במהלך מבצע שומר החומות) וכן לרכישתן של כמה סוללות נוספות. יושבת ראש ועדת ההקצבות בבית הנבחרים, רוזה דילורו מהמפלגה הדמוקרטית הציגה השבוע את הסעיף הנדרש לאישור, תוך שהיא מדגישה את חשיבותו. במהך הדיון בוועדה אמרה דילורו כי "המחויבות האמריקנית לבטחונה של מדינת ישראל מוצקה מתמיד ומהווה קונצנזוס בין שתי המפלגות. הסיוע כעת הוא חובתנו החוקית והמוסרית" היא הוסיפה כי ההצעה מובאת כעת בהקדם כדי להדגיש את המחוייבות הזו שמתבססת על התפיסה שביטחון ישראל הוא נדבך חשוב בהשגת שלום במזרח התיכון.
הסיוע לא בא בחינם
העברת מיליארד הדולרים היא לא מתנת חינם אמריקנית, אלא מבוססת על מזכר ההבנות הישראלי אמריקני מ-2016 בין הנשיא דאז ברק אובמה לראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו. לפי המזכר, האמריקנים התחייבו לממן את חידוש מלאי טילי ומערכות כיפת ברזל (שפותחה ומיוצרת כזכור בשיתוף פעולה אמריקני ישראלי) לאחר סבבי הלחימה. כן כן, אותו אובמה שזכה לביקורת חריפה בימין הישראלי. וכן, זה גם אותו נתניהו שנטען כלפיו כי הוא אשם בהרעת היחסים עם המפלגה הדמוקרטית, לרבות הוצאת סעיף כיפת ברזל מההצבעה באמצע השבוע.
ה"סקוואד" הדמוקרטי
ובכן, המגמה הפרוגרסיבית של המפלגה הדמוקרטית צמחה במהירות בעשור האחרון, כשהמועמד לנשיאות ברני סנדרס ייצג אותה בתחילה בעיקר בכיוון הכלכלי. בין השאר דרש שכר מינימום גבוה יותר, מיסוי עשירים ועוד. הוא גם מתח ביקורת על ישראל והניח את היסודות לנבחרים הצעירים יותר, בעשור האחרון, המכונים חברי ה"סקוואד" (SQUAD, היחידה) ובעיקר הטריו: אלכסנדריה אוקסיו-קורטז, רשידה טליב ואילהאן עומאר. האגף הזה, שמהווה מעין תשובה של המפלגה הדמוקרטית לאגף "מסיבת התה" של הרפובליקנים, אקטיבי במיוחד. בראש מעייניו, לצד הסוגיות הכלכליות, מצב המיעוטים בארצות הברית וגזענות במשטרה, ניצב הדיון סביב ישראל.
רשידה טאליב היא בת לפלסטינים שהיגרו למישיגן, מדינה עם ריכוז גבוה של מהגרים פלסטינים. מוצאה של אילהאן עומאר הוא סומליה והיא חברת בית הנבחרים המוסלמית הראשונה, ובין השאר השוותה את הזוועות בטאליבן לאלה של ישראל ושל ארצה שלה ארצות הברית. אוקסיו קורטז, היא חברת תנועת "הדמוקרטים הסוציאליסטים" ואבות אבותיה הם יהודים שנמלטו מהאינקיויזיציה בספרד לפורטו ריקו. זה לא מונע ממנה להיות תומכת נלהבת של תנועת ה-BDS.
מה כוחה של השלישיה בפוליטיקה האמריקנית? לא גדול, אבל גם לא כזה שאפשר להתעלם ממנו. הסיבה קצרת הטווח היא הרוב הדחוק שיש לדמוקרטים בשני בתי הקונגרס, וההזדקקות לכל קול. אנו מכירים את זה היטב אצלנו בקואליציות 61 כשכל ח"כ ספסל אחורי יכול לסחוט את הקואליציה. וזה בדיוק מה שקרה ביום שלישי בקונגרס של ארצות הברית. הדמוקרטים הביאו בטעות את הצעת הסיוע לישראל יחד עם החוק להארכת דחיית תקרת התקציב. בשל האיחוד, הרפובלקינים, שהיו תומכים בסיוע לישראל, התנגדו בהצבעה והדמוקרטים נאלצו להיכנע לסקוואד ולהסיר את הסיוע לישראל.
אגב, מתחת לעיניהם של עומאר, טאליב וקבוצתם, חמק סעיף אחר של סיוע לישראל שכן אושר במסגרת החבילה התקציבית, וגם הוא קשור לכיפת ברזל. מדובר באישור השנתי הקבוע לתקציב של חצי מיליארד דולרים שנועד להמשך פיתוח וייצור מערכת ההגנה מפני טילים. הקבוצה האנטי ישראלית הצביעה בעדו, בניגוד לעמדתה המוצהרת.
אבל ההצלחה החלקית הזו מסתירה את הבעיה החמורה. בביקורת על הפרוגרסיבים בלטה אמירה של ידידי ישראל כי מערכת כיפת ברזל היא "הגנתית ומצילה חיים". האם זה אומר שהתנגדות למכירת ציוד צבאי התקפי לגיטימית?
ממש בימים אלה הניחה קבוצת הפרוגרסיבים הצעת חוק לביטול הסיוע הבטחוני לישראל, בשל השימוש בו נגד אוכלוסייה אזרחית ברצועת עזה, שימוש שגרם ל"פשעי מלחמה" לפי הצעת החוק. ההצעה לא תעבור כי בשלב הזה הקו של התמיכה בישראל, גם בקרב הדמוקרטים, עדיין מוביל. היא ככל הנראה לא תעבור בכל שנות ביידן כנשיא.
גורם בכיר במפלגה הדמוקרטית, המצוי בקשרים עמוקים עם ישראל אומר לגלובס כי כוחם של הפרוגרסיבים הוא בעיקר בקרב צעירים ובני מיעוטים, בדגש על האפרו-אמריקניים אך גם בקרב ההיספנים ששיעורם באוכלוסייה גדל והולך: "הקבוצה הזו מסוכנת לא רק לישראל. היא מערערת כמה מיסודותיה של האומה האמריקנית, ומנסה לדחוק את המפלגה שמאלה". הוא מוסיף כי דווקא בגלל כמה אמירות ומעשים שנתפסו קיצוניים במיוחד, ייתכן כי התמיכה בהם נבלמה, השערה שתיבחן בבחירות האמצע לקונגרס.
יש גם יתרונות
אבל לאגף השמאלי של המפלגה הדמוקרטית יש גם צדדים חיוביים עבור ישראל. שגריר ישראל לשעבר רון דרמר וגם נתניהו עצמו הסבירו כי המגמה הפרוגרסיבית בקרב הדמוקרטים לצד התחזקות האגף השמאלי ביהדות האמריקנית (ג’יי סטריט וגם המעורבות היהודית הגדולה בארגוני שמאל אמריקנים) הם שדחפו להתקרבות לקבוצות ידידותיות לישראל כמו האוונגליסטים.