ראשי המפלגות המתמודדות בבחירות בגרמניה / צילום: Reuters, Fabrizio Bensch
האם כל משפחה בגרמניה תשלם בקרוב עוד 750 אירו במסים כדי לממן את המהפך האקולוגי שדורשת מפלגת הירוקים? האם גרמניה תעמיק את הגירעון ותאמר שלום למדיניות "האפס השחור" התקציבית של העשורים האחרונים? האם היא תוביל את האיחוד לעבר תקציב משותף ולמצב שבו "כספי המסים שלנו יממנו את הפנסיות של מובטלים מרומניה", כפי שהזהיר ה"בילד" מימין? או שדווקא תפחית את המעורבות האירופית בהשפעת מפלגת השמאל די לינקה, תעלה משמעותית את דמי האבטלה ותפסיק למכור צוללות לישראל?
התשובות לשאלות הללו ולרבות אחרות יתחילו להתברר אחרי הבחירות הכלליות בגרמניה, שיתקיימו מחר (מדגמים ראשונים צפויים להתפרסם ב-19:00 שעון ישראל, עם סגירת הקלפיות), ושיכריעו באיזה כיוון תצעד הכלכלה הגדולה באירופה בעידן שאחרי הקאנצלרית אנגלה מרקל.
יותר מאשר מנצח ודאי, תוצאות הבחירות צפויות להציג את הקואליציות האפשריות. עברו הימים שבהם האיחוד הנוצרי-דמוקרטי (CDU) או הסוציאל-דמוקרטים (SPD) קיבלו יותר מ-40% מקולות הבוחרים, ורק בחרו איזו מפלגה לצרף לצידם. הסקרים האחרונים צופים להן 25% (SPD) או 22% (CDU), והקרב ביניהן צמוד ואינו רחוק ממרווח טעות הסקרים. כוחן של המפלגות הקטנות - הירוקים (16%), הליברלים (12%), אלטרנטיבה לגרמניה (11%) ודי לינקה (6%) - עולה. מי שיוכרז כמנצח ויעמוד בראש המפלגה הגדולה ביותר יצטרך ככל הנראה לגבש קואליציה מסובכת של שלוש מפלגות.
לכן, אם לא יהיו הפתעות דרמטיות של הרגע האחרון, המערכת הפוליטית בגרמניה תלך למעשה לעבר משא ומתן פרטני וממושך בין שלוש מפלגות על עקרונות יסוד משותפים, על פשרות ועל קווים אדומים. החשיבות של מה שיוסכם תהיה אדירה. ראש מכון המחקר הכלכלי DIW הגדיר את הבחירות הללו כ"החשובות ביותר מאז 1990", ואמר כי גרמניה ניצבת בפני "רשימה ארוכה והכרחית של רפורמות נחוצות" אחרי שנות מרקל, שהתאפיינו בשמירה על הקיים. "יום הבחירות יהיה דרמטי", נכתב ב"טאגשפיגל" השבוע, אבל הפעם "הדרמה האמתית תתחיל בבניית הקואליציה".
לקראת הבחירות בגרמניה, מציג "גלובס" כמה מהקואליציות האפשריות ומה משמעותן מבחינה כלכלית, חברתית וגם ביחס לישראל. כדי להפיח קצת חיים בפוליטיקה הגרמנית, נוהגים כלי התקשורת לזהות את המפלגות עם צבעים מסוימים, וכל קואליציה זוכה לכינוי - הולם יותר או פחות - על שם הרכב הצבעים הללו. בסתיו הגרמני הקודר הנוכחי, זו סיבה לנחמה כשכל התקשורת מזכירים בין השאר את "ג'מייקה", "קניה" ו"קיווי".
"קואליציית רמזור" (אדום-צהוב-ירוק)
אם הסקרים יתאמתו והסוציאל-דמוקרטים (SPD) יהיו המפלגה הגדולה ביותר, ככל הנראה הקואליציה הראשונה שתילקח בחשבון נקראת בגרמניה "רמזור": ה-SPD (אדום) במרכז, משמאל לה שותפיה הטבעיים "הירוקים" (ירוק) ומימין לה ה-FDP (ליברלים, צהוב), שיהיו אגוז קשה יותר לפיצוח.
ה-FDP תומכים בהפחתת מסים, בעידוד ובתמיכה לעצמאים ולחברות, בהקלת הביורוקרטיה בגרמניה, ונחשבים למפלגה המייצגת את האינטרסים של המגזר העסקי והטכנולוגי. מי שמוביל את המפלגה כבר כעשור הוא כריסטיאן לינדנר (42), שזו אולי ההזדמנות האחרונה שלו להצטרף לקואליציה ולא להיות באופוזיציה.
זו תהיה משימה קשה. בבחירות הקודמות לינדנר והמפלגה בחרו להישאר מחוץ לקואליציה עם הירוקים ועם האיחוד הנוצרי-דמוקרטי (CDU, שחור), בנימוק שאינם יכולים לקבל את המדיניות השמאלית מבחינה כלכלית של מרקל וגם את הדרישה לאיחוד משפחות לפליטים של הירוקים. במצב עניינים היפותטי זה, ה-FDP יעמדו בשבוע הבא בפני הצטרפות לקואליציה שמאלית הרבה יותר.
בתחילת קמפיין הבחירות, לינדנר היה נחרץ לגבי חוסר הסבירות הקיצוני של צעד כזה. אבל ככל ששיעורי התמיכה של הסוציאל-דמוקרטים בסקרים הלכו והתחזקו, הוא החל לשנות את הטון. לינדנר עדיין אומר כי "יופתע מאוד" אם יקבל הצעה הולמת משתי המפלגות, אך מסרב בעקביות לפסול זאת לגמרי.
מבחינתו, הבהיר, הקווים האדומים של ה-FDP הם לא להעלאת מסים ולא לשינוי קבוע של היקף הגירעון המותר על ידי החוקה. אבל פרשנים העריכו כי ייתכן שיתפשר על "צעדים זמניים" בלבד, ללא שינוי חוקי. בכמה תחומים - מימון לימודים גבוהים והכשרות מקצועיות או רפורמה בחוקי הבחירות - לינדנר אפילו רואה עין בעין עם שתי המפלגות האחרות.
בימים האחרונים הוא שב וחזר על מסר עיקרי: "חייבים למנוע שבירה של גרמניה לשמאל הכלכלי". יש מי ששומעים בכך הכנה מוקדמת להצטרפות לקואליציה, בשם הצלת עתידה הכלכלי של המדינה.
המועמד הסוציאל-דמוקרטי אולף שולץ, מצדו, הקפיד לרמוז לבוחרים במהלך הקמפיין כי הוא יצליח לגבש קואליציה שכזו למרות הקשיים. "אני מנוסה בניהול משא ומתן ויודע מה לעשות כדי לרצות את שני הצדדים", אמר בראיון ל"הנדלסבלאט" שבו התייחס לסיכויי הקמת קואליציית "רמזור". אפילו ססקיה אסקין, אחת ממנהיגות ה-SPD, מהפלג השמאלי יותר במפלגה, אמרה בסוף השבוע האחרון כי היא "מסתדרת היטב" עם לינדנר.
לינדנר עצמו הבהיר כי הוא שואף להיות שר האוצר הבא של גרמניה. כינויו במפלגה כשהיה צעיר, אגב, היה "במבי" - בשל רכותו וגילו (הוא היה חבר הפרלמנט הצעיר ביותר בנורדריין-וסטפליה, בגיל 21). מאז הפך לפוליטיקאי חד וחריף. "תקראו את הספר עד הסוף", המליץ לינדנר לחברי המפלגה ולציבור, "בסופו במבי הופך לשליט היער".
"קניה" (אדום-שחור-ירוק)
"אנחנו נלחמים על המקום ה-1", הבהיר במהלך הקמפיין שוב ושוב ארמין לאשט, מי שנבחר להוביל את האיחוד הנוצרי-דמוקרטי אחרי מרקל, ומי שהתגלה עד כה כמועמד שהוא יותר נטל מאשר נכס בעבורה. לאשט, שנודע כמי שנלחם עד הרגע האחרון, והצליח לשנות את תמונת המצב הפוליטית בבחירות במדינת נורדריין-וסטפליה שבראשה הוא עומד, נלחם בימים האחרונים בכל כוחו כנגד תבוסה.
אבל מה שהמועמד השמרני לא שלל - למרות שנשאל על כך ישירות - הוא ישיבה ב"קואליציה רחבה" לה שותפים הסוציאל-דמוקרטים ואולי גם מפלגות אחרות. "נדבר עם כל המפלגות הדמוקרטיות", אמר בלקוניות.
יש מי שיראו בקואליציה כזו, מעין ממשלת אחדות, שיקוף של רצון הבוחרים. קואליציה רחבה הייתה תופעה נדירה מאוד בפוליטיקה הגרמנית, עד שהגיעה אנגלה מרקל והפכה אותה לסגנון השלטון שלה. שלוש מתוך ארבע הכהונות שלה היו בראש קואליציה שכזו. שולץ, המועמד הסוציאל-דמוקרטי שמיצב את עצמו בהצלחה כממשיך דרכה האמיתי של הקאנצלרית, יוכיח את עצמו ככזה אם יפעל לכיוון דומה, אך כשהפעם המפלגה הנוצרית-דמוקרטית היא השותפה הזוטרה, אחרי 12 שנים שבהם הסוציאל-דמוקרטים היו במעמד זה.
אחרי הכל, שתי המפלגות מנוסות היטב בישיבה משותפת בממשלה ובהובלת גרמניה. אמנם, באופן רשמי ה-CDU מתנגד לחלק מהבטחות הבחירות של הסוציאל-דמוקרטים, ובמיוחד להעלאת שכר המינימום באופן מיידי ל-12 אירו, אבל אולי המפלגה תהיה מוכנה להתפשר על מנת להמשיך וליהנות ממנעמי השלטון. מדובר במפלגה הרגילה לכך - 50 מתוך 70 שנות ההיסטוריה של גרמניה המודרנית התנהלו כאשר היא עומדת בראש הממשלה.
יש מי שמתנגדים לכך בתוך המפלגה. מרקוס זדר, ראש המפלגה האחות הבווארית (CSU), שלא נבחר להוביל את הברית למרות רצונו בכך, סבור כי אין בכך שום הגיון. "אנחנו צריכים ללכת לאופוזיציה אם ללא ננצח", אמר זדר, שאולי מתכנן את היום שאחרי לאשט.
גם שולץ הבהיר כי הוא סבור ש"מקומה של ה-CDU יהיה באופוזיציה" אם היא תפסיד בבחירות, אך הוא עשוי למצוא את עצמו באותו מצב שבו מצאה את עצמה מרקל אחרי הבחירות הקודמות: כישלון להקים קואליציה עם ה-FDP וכורח לשתף פעולה.
הקווים הכלכליים של שיתוף פעולה כזה יהיו קשים: השמרנים רוצים להפחית מסים, הסוציאל-דמוקרטים רוצים להעלות אותם קצת. אם מצרפים לקואליציה הרחבה גם את הירוקים, שדורשים להעמיק את הגירעון ב-50 מיליארד אירו מדי שנה, להגביל את תעשיית הרכב בגלל זיהום האוויר וגם למסות את העשירים בגרמניה, המתכון הופך להיות קשה במיוחד. קואליציית "קניה" אינה בעלת סיכויים רבים, אך היא נמצאת על השולחן.
"קואליציית שמאל" (אדום-ירוק-אדום)
זוהי האפשרות השנויה ביותר במחלוקת במערכת הפוליטית כעת, במיוחד משום שהיא אפשרית לראשונה בהיסטוריה של גרמניה. היא כוללת חבירה של הסוציאל-דמוקרטים והירוקים למפלגת די לינקה השמאלית, שהיא גלגול של מפלגת השלטון של מזרח-גרמניה לשעבר, וחלקים בה מהשמאל הרדיקלי נמצאו תחת פיקוח של המשרד להגנת החוקה. מדובר במפלגה ביקורתית מאוד כלפי מדיניות ישראל בשטחים, ואגף ברלין שלה, למשל, יזם את הקפאת שכר הדירה בעיר ותומך כעת ב"הלאמת" חברות הנדל"ן הגדולות הפועלות בבירה.
הקוץ המשמעותי ביותר באפשרות להקמת קואליציה, עם זאת, הוא מדיניות החוץ של המפלגה, שקוראת לפרק את נאט"ו, ליצור ברית אזורית חדשה בשיתוף רוסיה ולא להתקדם בהעמקת האיחוד האירופי. גם שולץ וגם אנלנה ברבוק, מנהיגת הירוקים, הבהירו כי הם אינם מסכימים עם עמדות אלו, אולם סירבו באופן עקבי לפסול ישיבה אתם בממשלה. די לינקה מצדם הצהירו כי הם מוכנים לקחת חלק בשלטון, והחלו לגבש רשימת דרישות ולהקים צוותי משא ומתן, שבראשם יעמדו פוליטיקאים הנחשבים למתונים במפלגה.
די לינקה צפויים לדרוש השקעה גדולה הרבה יותר בתחום הרווחה, בתחבורה הציבורית, להעלות את דמי האבטלה ולהגביר רגולציה. בקואליציה כזו, שיתוף הפעולה הביטחוני עם ישראל גם יהיה שנוי במחלוקת.
אפילו מפלגת הירוקים הנוכחית אינה הירוקים של פעם, בראשות יושקה פישר, ששיתפה פעולה עם הסוציאל דמוקרטים בהנהגת גרהאד שרדר, ושאישרה גם היא מכירת צוללות לחיל הים הישראלי. ברבוק עצמה אמרה בראיון לפני שנתיים כי "אסור לגרמניה לייצא צוללות לאזורי קרב", והתייחסה ספציפית לישראל. מאז המפלגה הסתייגה מעמדה זו ואמרה כי היא "מחויבת לביטחונה של ישראל", אבל קואליציה שבה די לינקה תהיה חברה תתקשה לאשר יצוא צוללות, או אפילו חימוש מל"טים ישראלים שגרמניה חוכרת מהתעשייה האווירית.
קואליציה כזו נחשבת ל"תסריט האימים" של שוק ההון הגרמני. לפי בנקי השקעות, התשואה על אג"ח גרמניות לטווח ארוך כבר עלתה באופן מתון בגלל שקואליציה כזו אפשרית, ובשל החשש מהוצאות ממשלתיות כבדות שהיא תגרור.
חלק גדול מהקמפיין השמרני בשבועות האחרונים הוקדש ל"הפחדת" הציבור מפני קואליציה שכזו, והתמקד בסירוב של שולץ לפסול זאת. חלק מהפרשנים רואים את צמצום הפער בין המפלגות בשבוע האחרון כהוכחה לכך שהקמפיין עובד.
"ג'מייקה" (שחור-ירוק-צהוב)
לפני התהפוכות הרבות שאירעו בקמפיין הבחירות הגרמנית, זו הייתה עשויה להיות הקואליציה שרוב המומחים חזו. תעשיית הרכב הגרמנית התכוננה אליה, וגם מגזרים אחרים התכוננו לממשלה שבה השמרנים ממשיכים לעמוד בראש, אך הירוקים מקבלים השפעה שתתבטא בעיקר בשינוי-כיוון אקולוגי, שיכול להבטיח צמיחה חדשה בגרמניה.
הצטרפות של הליברלים לקואליציה הסתמנה ככורח הנסיבות, משום שקואליציה שמרנית-ירוקה (המכונה בגרמניה "קיווי") הסתמנה כבלתי אפשרית. רק לפני חודש אמר לינדנר כי "אל תטעו, לאשט הולך להיות הקאנצלר הבא של גרמניה. השאלה היא אם אני אהיה שר האוצר או רוברט האבק (אחד ממנהיגי הירוקים, שוויתר על המועמדות לקאנצלר לברבוק)".
זו עדיין אפשרות תיאורטית, שתתממש אם לאשט יפתיע ויצליח לצמצם את הפער מול הסוציאל-דמוקרטים ולהיות המפלגה הגדולה ביותר בבחירות. היו אפילו מי שהציעו כי השמרנים ינסו לגבש קואליציה שכזו אם שולץ ייכשל בהקמת ממשלה, אך לא נראה כי הירוקים יהיו שותפים ליוזמה זו.
לאשט מצדו הזהיר את לינדנר מלהצטרף לקואליציית "רמזור", ודיבר בשבחי "ג'מייקה". "הליברלים יהיו תמיד תחת איום שיסולקו מהקואליציה משום שדי לינקה יהיו מוכנים בצד להחליף אותם", אמר השבוע, "לינדנר יודע שרק ה-CDU הוא שותף נאמן". גם מנהיג ה-FDP אמר כי הוא מעדיף להיות בקואליציה עם ה-CDU, אך השאלה הגדולה היא אם תוצאות הבחירות בכלל יאפשרו זאת. הסקרים האחרונים אינם מצביעים על כך.