גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

סוף "המאה האמריקאית": האם היא שוקעת, והאם היא יודעת שהיא שוקעת?

כבר לפני 250 שנה אמרו ש"אמריקה שוקעת" ● האם תחזיות השקיעה משכנעות יותר עכשיו, לאחר אפגניסטן? האם אמריקה תוכל להוסיף ולהיות "מחסן הנשק של הדמוקרטיה", גם לאחר שהיא ויתרה על היומרה לבנות ארצות בצלמה ובדמותה? ● אם כן ואם לאו, אנחנו עומדים בעיצומה של מערכה על עתיד תפקידה של ארה"ב בעולם

סוף “המאה האמריקאית'' / צילום: Reuters, USA TODAY NETWORK
סוף “המאה האמריקאית'' / צילום: Reuters, USA TODAY NETWORK

וושינגטון. בין הקלישאות החבוטות של זמננו, מעט מאוד מצליחות להתחרות ב"סוף המאה האמריקאית". התחזית על קץ עליונותה הפוליטית והכלכלית של ארה"ב היא לחם חוקם של היסטוריונים ושל פרשנים זה חצי מאה לפחות.

בשבועות האחרונים היא חוזרת ונשמעת בעקבות ההתמוטטות באפגניסטן. יש בה ממש. הנשיא ג'ו ביידן לא רק סיים את "המלחמה הארוכה ביותר" של ארה"ב מעבר לים (כמעט 20 שנה), אלא גם סתם את הגולל על היומרה האמריקאית הגדולה ביותר: יצוא הדמוקרטיה המערבית. הוא הודיע, כי ארה"ב לא תנסה עוד ללוש ארצות זרות ורחוקות בצלמה (מה שקוראים באמריקאית מדוברת nation building, זאת אומרת בנייה של ארץ מן היסוד עד הטפחות).

זה היה מוטיב מרכזי במדיניות החוץ של ארה"ב מאז מלחמת העולם השנייה. הוא העניק לה ממד של שליחות מוסרית, והבחין בינה לבין האימפריות של העבר. אמריקה קיבלה עליה את המשימה של תיקון העולם. פה ושם היא גם הצליחה. אבל גם כאשר לא הצליחה, היא הוסיפה לעמוד על תוקף השליחות. היא נועדה להיות "אימפריה של חירות", בלשונו של אחד ממייסדיה, נשיאה השלישי תומס ג'פרסון.

מה פירושו של הוויתור על היומרה לתקן את העולם? לכאורה נובע ממנו נירמול של יחסי החוץ של ארה"ב. נירמול תמיד רצוי, אבל האם אמריקה מנורמלת יכולה למלא את התפקיד שקיבלה עליה לפני 80 שנה, להיות "מחסן הנשק של הדמוקרטיה"? לשון אחר, האם ארצות דמוקרטיות יוכלו להוסיף ולהסתמך עליה, אם היא תחדל לצפות את האינטרסים שלה בשכבה של אידיאליזם?

זו שאלה שצריכה לעניין גם ציניקנים, מפני שמדיניות חוץ אקטיבית של ארה"ב תלויה בתמיכה של דעת הקהל האמריקאית. דעת הקהל הזו זקוקה להסבר, החורג מאינטרס עצמי. היא זקוקה למשהו שפוליטיקאים ממעטים לתת: השראה.

טדי רוזוולט ו"המשט הלבן הגדול"

"המאה האמריקאית" התחילה ממש בתחילת המאה. ארה"ב יצאה למלחמתה הראשונה מעבר לים ב־1898, נגד ספרד. המלחמה התחילה בקובה ובפורטו ריקו, אבל הגיעה אל שיאה בפיליפינים. רגליה של ארה"ב עמדו בפעם הראשונה באסיה. זמן קצר קודם היא השתלטה על איי הוואי. הצירוף היה רב משמעות. בהוואי ובפיליפינים תתחיל מלחמת העולם השניה (בלוח האמריקאי, שנתיים לאחר התחלתה באירופה).

אימפריאליזם גלוי, ללא התנצלויות, היה ה"בון טון" של היחסים הבינלאומיים לפני 120 שנה. לארה"ב היה נשיא מושלם לעידן האימפריאלי, טדי רוזוולט. עד יומו האחרון הוא הצטער ששמונה שנות נשיאותו לא זימנו לו אף מלחמה אחת. אבל הוא שיגר את הצי האמריקאי ב-1907 למסע של שנה ורבע סביב כדור הארץ.

"המשט הלבן הגדול", קראו לו, לא מסיבות גזעיות אלא מפני שספינותיו היו צבועות לבן. הוא הפליג מצפון־מערב ארה"ב, לאורך יבשת אמריקה בואכה כף הורן; צפונה עד ניו יורק; מזרחה לרוחב האוקיאנוס האטלנטי עד מצרי גיברלטר; דרך הים התיכון ותעלת סואץ אל הודו, אינדונזיה, יפן ואוסטרליה. באמצעות המשט ההוא, אמריקה הודיעה לעולם שהיא הגיעה אל פרקה.

חמש שנים אחר כך, היא הפכה לאומה נושה, בפעם הראשונה בתולדותיה. זו היתה אולי נקודת הציון של עלייתה למדרגת מעצמה (אם כי היא איבדה את המעמד הזה ב־1981 מבלי לאבד את משקלה הגלובלי). שלוש שנים אחר כך היא נכנסה אל מלחמת העולם הראשונה, ומילאה תפקיד מרכזי בהכרעתה. שנתיים אחר כך היא ניסתה בפעם הראשונה לברוא את העולם בצלמה, באמצעות ועידת השלום בוורסאי.

כישלונה היה מושלם כמעט מכל בחינה שהיא. היא עצמה סירבה להשתתף בעולם שהיא ניסתה ליצור, והעדיפה בדלנות על פני מעורבות. היא הניחה לעולם הישן להתבשל במיץ של עצמו, גם בשעה שהיא הוסיפה להיות הבנקאית שלו.

היא גררה את העולם אל השפל הכלכלי הגדול של שנות ה־30, שהיה קרוב להרוס אותה - ואותו. חוסר החשק שלה לבוא לעזרת העולם הישן בשנים ההן הלוא הוא חקוק על מיליוני קברים נטולי מצבות. מי יודע מה היה קורה אלמלא החליטו היפנים לתקוף את פרל הארבור, ואילמלא היטלר הניח לדעותיו הקדומות על "אמריקה מעורבבת הגזעים" לשכנע אותו להכריז עליה מלחמה. בלי תוקפנות יפנית ובלי היבריס נאצי אולי ארה"ב היתה נשארת בצד הלא־נכון של האוקיאנוס, לרעתה ובוודאי לרעתנו.

אמריקה, אמריקה, אל תבואי הביתה

הדחף הטבעי של אמריקה היה תמיד לחזור הביתה לאחר שישתתקו התותחים. היא עמדה לעשות כן גם ב־1945. אבל השנים הראשונות של השלום שכנעו אותה לקבל עליה את המשימה של בלימת הקומוניזם, מן הבלקנים עד חצי האי הקוריאני, מברלין עד בגדד, מן הים הקריבי עד הים התיכון. "העולם החופשי", שעליו היא התנדבה להגן, לא היה תמיד חופשי. היא מצאה את עצמה מגוננת לא רק על דמוקרטיות אלא גם על דיקטטורות. אבל היא אכן בלמה את התפשטותה של צורת שלטון טוטליטרית.

לפני 30 שנה היא הוכרזה למנצחת ב"מלחמה הקרה". אין זו הגזמה להגיד שהעולם המערבי היה אחוז אופוריה משיחית. "קץ ההיסטוריה" היה שם מסה מפורסמת ושנויה במחלוקת של ההיסטוריון האמריקאי פרנסיס פוקויאמה. היא ביטאה את ההנחה שהמאבק הרעיוני הוכרע אחת ולתמיד לטובת הדמוקרטיה הקפיטליסטית.

ההיסטוריון ג'ון לוקאס הציע אז לראות ב־1989 את השנה האחרונה של "המאה ה־20 הקצרה", שהתחילה ב־1914. מפעם לפעם, היסטוריונים מציעים להאריך מאות, או לקצר אותן, כדי להפקיע אותן משרירותיותו של לוח השנה. המאה ה־19 "הארוכה", למשל, התחילה ב־1789 (המהפכה הצרפתית), והסתיימה ב־1914 (מלחמת העולם הראשונה). לשיטת לוקאס, עולם חדש נברא ב־1989.

ארה"ב הוכרזה אז כמעט פה אחד ל"מעצמת העל היחידה", והיא התגברה על עכבות בנות 20 שנה כדי לצאת למלחמות לטובת "הסדר העולמי החדש". שום מעצמה יריבה לא היתה מסוגלת עוד להציב לה משקל נגד. רק קנאי דתי אחד ארך זקן, במערה בהרי אפגניסטן (או תימן, או סודאן), העז לגבש תכנית פרימיטיבית שתאלץ את אמריקה לחזור הביתה.

הנשר הרומאי, הנשר האמריקאי

"המאה האמריקאית" היא מטבע לשון יותר מאשר עידן היסטורי. היא מבטאת צירוף של עליונויות, שאנחנו מזהים בדרך כלל עם הקיסרות הרומית העתיקה. כרוך בה לא רק כוח צבאי, שאין לו מתחרים של ממש, אלא גם פיתוי תרבותי ורגשי, המעמיד במבחן את כל מה שקדם לה ואת כל מה שמנסה להחזיק מעמד על אפה ועל חמתה.

מן היהודיסטים של המאה הראשונה עד האיסלאמיסטים של המאה ה־21, מלחמה כרותה לעמים קטנים ולדתות קנאיות עם הנשר, שרומא או אמריקה ניסו לקבוע בשערי מקדשיהם. גם רומא, בדרכה, עסקה בבנייה מחדש של ארצות. גם רומא, בדרכה, האמינה בעליונות ערכיה ובצורך להפיץ אותם. גם היא נתקלה בהתנגדות מפתיעה. אבדותיה הכבדות ביותר באו מצד אויבים לא־שווים, לא מצד צבאות קונבנציונליים. (ההשוואה בין אמריקה לרומא אינה שלי, היא מקובלת זה שנים, בייחוד בעולם הערבי.)

"המאה האמריקאית" לא היתה מתאפשרת כמובן בלי עליונות צבאית. לצידה עמדה העליונות הכלכלית והפיננסית, זו המקילה על ארה"ב לשתק כלכלות זרות בלחיצת מתג, באמצעות סנקציות בנקאיות. העליונות המדעית והטכנולוגית מתאפשרת בזכות הצירוף המגנטי של אקדמיה עשירה ושל מגזר פרטי משגשג. אבל ספק אם יש עליונות אפקטיבית יותר בטווח הארוך מזו הנובעת מכוחה של התרבות העממית האמריקאית, בייחוד באמצעות הוליווד, המניבה דפוסים של חיקוי ושל ערגה, ומרחיבה את תחום ההשפעה האמריקאית יותר מהפוליטיקה ומהדיפלומטיה.

פסל החירות ב"עיר האסורה"

מבלי להכחיש אף אחד מפגמיה המרובים של ארה"ב, היא נעשתה ציר של תקווה. פסגת הצלחתה לא הושגה בשדה הקרב, לא בבורסה, אפילו לא על אדמת הירח, אלא בכיכר העיר; זאת אומרת, בקרב על דעת הקהל, מבלי לירות אף יריה אחת, מבלי להפגין שרירים.

אני מתכוון אל "כיכר העיר" באופן גנרי, כביטוי של מקום התכנסות; ואני מתכוון אל "כיכר העיר" מילולית - אל כיכר טיינאנמן של בייג'ינג, במאי 1989. מיליון סטודנטים מילאו את הכיכר, ליד חומת העיר האסורה, במשך שבועות. הם דרשו דמוקרטיה.

בניית רפליקה של פסל החירות במהלך המחאות בכיכר טיינאנמן / צילום: Associated Press, Liu Heung Shing

דרגות כאלה של חירות דיבור והתארגנות לא נראו בסין מאז ומעולם. במרכז הכיכר, הסטודנטים הקימו רפליקה של פסל החירות. המחווה ההיא עצרה את נשימתו של העולם. היא הביאה את זקני המפלגה הקומוניסטית לנשוך שפתיים. הם ראו בפסל החירות, בצל דיוקנו של מאו, את מיצויה של קריאת התיגר על מונופול השלטון שלהם. הם הטביעו את טיינאנמן בדם, ופיתחו פחד כפייתי מפני הגילויים הקטנים ביותר של מחשבה חופשית ושל העזה. לא ידענו את המידה שבה טיינאנמן תטיל צל ארוך על היחסים הבין לאומיים, ותזין את הניסיון לסיים את "המאה האמריקאית".

האם אמריקה חדלה להיות מושכת, תחת הרושם של כישלונותיה ביצוא דמוקרטיה? מוטב לזכור שארה"ב אסרה מלחמה על סדאם חוסיין, ב־2003, בהשראת תכנית־אב ל"דמוקרטיזציה של העולם המוסלמי". המגמה הנערצת ההיא הניבה תוצאות הרות אסון. היא הציתה מלחמת אזרחים באפגניסטן, מבלי להעניק סיכויי ניצחון של ממש לצד הדמוקרטי. היא איפשרה את חדירת איראן אל מעמקי עיראק, ומשם, בקלות יחסית, אל סוריה ואל לבנון. היא סללה את הדרך לעליית חמאס לשלטון בעזה. היא החלישה את המשטר במצרים עד נפילתו.

היו לה סיבות טובות. אילו עלתה יפה היא היתה אולי מכוננת "שלום אמריקאי" עלי אדמות, ממין ה־pax romana של העת העתיקה.

לנצח את נפוליאון, ולנוח?

כולנו תמיד מיטיבים להפגין חוכמה שלאחר מעשה; ואנחנו נוטים לעתים קרובות מדי לטעון, או להעמיד פנים, שכל מה שלא עלה יפה היה בלתי נמנע. אבל הבה נודה, כי אלמלא ניסתה אמריקה לברוא את העולם בצלמה, או לפחות ברוח שאיפותיה, היינו מנידים עכשיו בראשינו, ומתלוננים על החמצת ההזדמנות ההיסטורית הגדולה של 1989.

סכנה גדולה תמיד נובעת מניצחונות אסטרטגיים גדולים. היא הייתה ידועה עוד לבריטים, לפני מאתיים שנה. הם ניהלו מלחמת עולם לכל דבר נגד צרפת המהפכנית, ואחר כך נגד נפוליאון, משנת 1793 עד 1815.

למחרת ניצחונם, משרד החוץ הבריטי הזהיר, כי נוכחות בריטית נמשכת באירופה "בהכרח תערב אותנו במעמקי הפוליטיקה של היבשת, בעוד שמדיניותנו הנכונה הייתה תמיד שלא להתערב, אלא בשעת חירום גדולה".

זו הייתה תובנה רבת חוכמה. היא הניחה את מגבלותיו הטבעיות של כוח צבאי ופוליטי, אפילו כאשר עמד בשיאו, או אולי דווקא מפני שעמד בשיאו. עצת הדיפלומטים של המעצמה המנצחת הייתה להימנע מיוהרת המנצחים.

הבריטים חשבו שהם מבינים את המגבלות ההכרחיות של התחזקותם הגלובלית, עד שהתברר שהם בעצם לא כל כך. העולם התחיל להיתקע בגרונם, מהודו עד ערבות דרום אפריקה ועד שדות הקטל של פלנדריה במלחמת העולם הראשונה.

ארה"ב נחלה תבוסה צבאית ופוליטית טקטית ואסטרטגית באפגניסטן. שום התחכמות לא תשנה את העובדה הזו. איננו יודעים, ואל נכון לא נדע עוד שנים רבות, את המחיר הממשי של תבוסתה. האם היא הקטינה אותה באמצעות התקפלותה, או צרבה אותה בתודעה הבינלאומית במידה שתחליש את כוח הרתעתה?

כמה זמן נמשכת שקיעה?

השימוש האפקטיבי ביותר בכוח הוא תמיד השימוש המרומז. נוכחות הכוח, היא כשלעצמה, צריכה להרתיע אויבים. ההיסטוריה מלאה ראיות לשחיקה ההדרגתית של כוח, המופעל באופן מסיבי ולאורך זמן.

איננו יודעים אם אמריקה שוקעת. האיש שהעניק לנו הרבה ממטאפורות השקיעה האימפריאלית, ההיסטוריון הבריטי אדוארד גיבון ("תולדות שקיעתה ונפילתה של הקיסרות הרומית") הראה ש"שקיעה" יכולה להימשך מאות שנים. מיותר לומר שהרומאים של שנת 150 לספירה לא ידעו שהם שוקעים. רומא נפלה בידי הברברים בשנת 452.

בשנות נשיאותו של ברק אובמה, מיד לאחר נשיאותו האימפריאלית של ג'ורג' בוש הבן, רפובליקאים האשימו את הנשיא שהוא אינו מאמין ב"ייעודה הגלוי" (manifest destiny) של אמריקה, או בייחודה (America’s exceptionalism); ומדיניותו מבוססת על הנחת השקיעה ועל הצורך לנהל אותה.

הם יכלו להשמיע אותן תלונות עצמן על דונלד טראמפ, אבל מעטים השמיעו, ללמדך משהו על כנותו של השיח הפוליטי בארה"ב.

"ניהול שקיעה" כשלעצמו אינו עניין כל כך מגונה, אם הוא מייצג עובדות בשטח. גם אימפריות זקוקות לכונסי נכסים ולפיזור מסודר, ממש כמו תאגידים כלכליים. אף על פי כן קשה לשוות מראה של שקיעה לארץ של 325 מיליון, המשתרעת בין שני אוקיאנוסים ומכילה עוצמה תעשייתית ואוצרות טבע וגבולות, שעליהם היא מתקשה להגן מפני מהגרים הרוצים להתחלק בהצלחתה ובעושרה.

התחזיות הראשונות על שקיעתה הממשמשת ובאה של אמריקה נשמעו באירופה עוד באמצע המאה ה־18, עוד לפני עצמאותה. הן לבשו ארשת פסבדו־מדעית. השקיעה הבלתי נמנעת יוחסה "בעיקר לתנאים אטמוספריים, בייחוד לחות־יתר, שבגללה כל היצורים החיים באמריקה הם לא רק נחותים מאלה של אירופה, אלא נמצאים בעיצומה של ירידה".

הפילוסוף הצרפתי ז'וזף דה מסטר (Maistre), המתואר כאחד האבות הרוחניים של הפאשיזם, הבחין ב"רקבונה של אמריקה" עוד לפני שמלאו לארה"ב 25.

קטלוג האזהרות והאבחונים התעבה מאוד מאז. נסיבותיהן של התחזיות השתנו. באופן טבעי הן ליוו כישלונות; ובאופן לא טבעי הן ליוו הצלחות. הן הניבו ויכוחים אינטלקטואליים ופוליטיים שהיו בדרך כלל מרתקים, אבל לא עמדו במבחני המציאות.

שוקעת או לא שוקעת, אמריקה עומדת עכשיו בעיצומה של המערכה על המאה האמריקאית השנייה. יש לכולנו סיבה טובה או סיבה רעה להתבונן - ולכסוס ציפורניים

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny-globes

ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny

עוד כתבות

נתב''ג / צילום: Shutterstock

ההצעה והסערה: האם מי שנתקעו בחו"ל בזמן המלחמה יקבלו פיצוי של עד 450 דולר ליום?

ועדת הכלכלה היתה אמורה לדון במתווה לפיצוי הישראלים שנתקעו בחו"ל במבצע "עם כלביא" ● על הפרק: מתווה שמציע החזרי הוצאות לינה ומחיה שיכול להגיע אף ל-450 דולר לנוסע ● אז למה ההצעה לא עלתה לדיון ומי יפצה את הנוסעים?

חיסכון לכל ילד / אילוסטרציה: Shutterstock

מעל 23 מיליארד שקל הופקדו בתוכנית חיסכון לכל ילד, מי קופת הגמל שבראש?

נתוני ביטוח לאומי שמתפרסמים היום מראים כי מעל 23 מיליארד שקל הופקדו בתוכנית חיסכון לכל ילד ב-3.6 מיליון חשבונות, מאז שהחלה התוכנית ב-2017 ● אלטשולר שחם מובילים עם כמעט מיליון חשבונות חיסכון

השותפים בקרן רד דוט קפיטל (מימין למעלה: אטד פלד, יניב שטרן, ברק סלומון, מימין למטה: דניאל ארדון ברץ, יורם אורון) / צילום: עומר הכהן

אחרי מכירת פאראגון: זו הקרן שמגייסת 320 מיליון דולר

קרן ההון סיכון הישראלית רד דוט, אותה הקימו הקימו יורם אורון ויניב שטרן ומאחוריה מספר אקזיטים בולטים, מגייסת קרן שלישית להשקעות בחברות בוגרות ● על פי הערכת גלובס, הקרן הראשונה של רד דוט שהיקפה כ-150 מיליון דולר, החזירה למשקיעים המוגבלים בקרן פי 5 על ההשקעה

הגופים המוסדיים היו הגופים הפעילים ביותר בשוק המניות בשבוע החולף

המגמה התהפכה: כספים זורמים מחו״ל לישראל. אלה המספרים

יוני הפך לאחד החודשים החזקים בבורסת תל אביב, גם הודות להזזת כספי משקיעים מקרנות נאמנות המשקיעות במדד S&P 500 אל הבורסה המקומית ● לידר: "קשה לראות תפנית שלילית משמעותית או תיקון בשוק" ● במגדל מזהים הזדמנות במניות נדל"ן מסחרי ותקשורת

חיים פייגלין, מנכ''ל צמח המרמן / צילום: כפיר סיון

מניות הבנייה טסו ומשקיעים בצמח המרמן דרשו שעזריאלי תשלם יותר

בחודש האחרון מדד ת"א-בנייה עלה בכ-40% ● כעת, מספר גופים מוסדיים מנסים לגבש מהלך עם דרישה להעלאת המחיר שבו תירכש חברת הבנייה הציבורית צמח המרמן על ידי קבוצת עזריאלי ● בין המוסדיים שמחזיקים בצמח המרמן, נמצאות חברות הביטוח הפניקס, הראל, כלל ביטוח, וכן קרן הגידור ברוש

3 פסקי דין בשבוע / צילום: אנימציה: טלי בוגדנובסקי

כך ניצחה ממשלת בריטניה את המשפחה של סבתא כוכבה בקרב על דירה בירושה

ביהמ"ש קבע שתלוש שכר בו הופיע מרכיב "בונוס" אותו המעסיק לא ידע להסביר, הינו תלוש שכר פיקטיבי ● ביהמ"ש השלום בירושלים דחה תביעת בני משפחה שטענו לזכויות דיירים מוגנים וזכות בעלות בדירת מגורים ● בעל עירב את אישתו בעסקי החברה, האם היא זכאית לחלק ממנה בגירושים?

סהאם פרק בראיון לפודקאסט TBPN / צילום: צילום מסך מיוטיוב

"יש אלפים כמוהו": המהנדס שעבד בכמה עבודות במקביל והסערה

סהאם פרק, "הממקבל הסדרתי", הפך לאחרונה לשם הכי חם בעמק הסיליקון לאחר שנחשף שעבד בסתר בכמה סטארט-אפים בו־זמנית ● מאחורי הקלעים בתעשייה פחות מופתעים מהפרשייה: עובדים רבים מודים כי בתעשיית שאינה וודאית, כך הם שומרים על עצמם מפיטורים

שר המשפטים ויו''ר ועדת השרים לענייני חקיקה, יריב לוין / צילום: נועם מושקוביץ'/דוברות הכנסת

השרים אישרו את הצעת החוק להחלשת היועמ״שים במשרדי הממשלה

הצעת החוק, שעלתה לוועדת השרים לחקיקה בראשות שר המשפטים יריב לוין, מבטלת את הכפיפות של היועמ"שים במשרדים ליועצת המשפטית לממשלה, וקובעת כי הם יידרשו לפרסם תזכירי חוק לפי דרישה ישירה של השר במשרד ● ועדת השרים לחקיקה אישרה כי הקואליציה תתמוך בקידום הצעת החוק, בניגוד לעמדת היועמ"שית

ישי דוידי / צילום: כדיה לוי

מעצמה ביטחונית: המניות שהציפו לפימי רווחים של כ־3 מיליארד שקל

בפחות משנה מימשה קרן ההשקעות מניות בחמש חברות תעשייה ביטחוניות שבשליטתה תמורת מיליארד שקל וברווחים עצומים ● איתות למשקיעים? הקרן נותרה עם החזקה משמעותית בחברות

ציור שנוצר בעזרת chat GPT

כתב הגנה למשרדי פרסום בעידן ה-AI - בעקבות הטור של אמיר גיא

אם משרד פרסום הוא מה שהיה במשך עשרות שנים - שותף אסטרטגי, צומת שבו מרוכזת הבנת שוק, חדשנות מותגית ויכולת לראות את התמונה כולה - יש מצב שנמשיך לראות אותו עוד הרבה שנים ● רגע לפני שקוברים את המקצוע, הנה כמה דברים שבינה מלאכותית פשוט לא יכולה לעשות, נכון לעכשיו

ייבוא רכבים / צילום: Shutterstock

כשהיצע הרכבים והמותגים בשיא, מי צריך את הרפורמה ל"הגברת התחרות"

בוועדת הכלכלה דורשים "לפתוח את שוק יבוא הרכב לתחרות", אבל ניתוח המסירות במחצית הראשונה של 2025 מגלה תמונה של שוק היפר־תחרותי, ביקוש ריכוזי ומלחמת מחירים שכבר שוחקת את הרווחיות ● אז למה כולם רוצים, ורצים, לקבל זיכיונות יבוא בחסות הרגולטור?

רונן עקביה, מנכ''ל בית וגג / צילום: יח''צ נימקו

ביקושי יתר בגיוס האג"ח הראשון של חברת בית וגג

חברת ההתחדשות העירונית שבה מחזיק יעקב שחר מגייסת כ-105 מיליון שקל, לאחר זינוק של 42% במניה בשנה האחרונה ● החברה צופה רווח גולמי עתידי של מעל 1.6 מיליארד שקל בפרוקיטים שהיא מקדמת

נגמ''ש ישראלי בדרכו לסוריה / צילום: Reuters, Avi Ohayon

בפעם השנייה בתוך שבוע: צה"ל עצר בדרום סוריה חוליית טרור שהופעלה ע"י כוח קודס האיראני

"מבצע דגל שחור": 20 מטוסי קרב השתתפו במבצע בתימן הלילה, ותקפו באמצעות יותר מ-50 חימושים ● שעות לאחר התקיפה: 2 טילים שוגרו מתימן לשטח ישראל - תוצאות היירוט בבדיקה ● טראמפ בשיחה עם כתבים: ניתן להגיע לעסקה בעזה עוד השבוע ● 50 חטופים - 640 ימים בשביעדכונים שוטפים

בניין אנבידיה בישראל / צילום: אנבידיה

אנבידיה יוצאת להשקעת ענק בישראל. כל הפרטים

אנבידיה מתכננת להקים קמפוס חדש בצפון הארץ שיעסיק אלפי עובדים חדשים ● לפי ההערכה החברה תוציא עד 500 מיליון שקל על רכישת הקרקע ועוד כ-1.5 מיליארד שקל על בניית הקמפוס החדש ● מדובר באחת מעסקאות הנדל"ן הגדולות ביותר בישראל שנוהלה אי פעם על ידי חברת טכנולוגיה זרה

מפעל אינטל בקריית גת / צילום: אינטל

אינטל מפטרת, אנבידיה מגייסת: האם ההייטק הישראלי בדרך למהפך

נראה שאנבידיה בדרך להישג נוסף שיאפיל על זה של אינטל ● ובכל זאת: מי תורמת כלכלית יותר לישראל? נראה שדווקא אינטל שנמצאת במצוקה ● הסיבה: התרומה של מפעל ייצור למדינה היא לאין שיעור גבוהה יותר מאשר מרכז פיתוח

רשות המסים / צילום: איל יצהר

רשות המסים החמירה את הכללים ועוררה סערה: "עלולה לגרום לתאונות מס רבות"

תזכיר חוק חדש של רשות המסים קובע שמי ששהה בארץ למשך 75 יום בשנה - ייחשב לתושב לצרכי מס וכלל הכנסותיו בישראל ובחו"ל ימוסו ● המהלך צפוי להשפיע לרעה על ישראלים ברילוקיישן ותושבי חוץ שמרבים לבקר בארץ ● מהם עיקרי השינוי ואילו השלכות יהיו לו על תכנון מס עתידי? ● גלובס עושה סדר

שר האוצר האמריקאי, סקוט בסנט / צילום: ap, Seth Wenig

בארה"ב מאיימים: ללא הסכמים עד סוף החודש, המכסים ישובו לרמות המקוריות שהוטלו באפריל

שר האוצר האמריקאי סקוט בסנט אמר בריאיון לרשת פוקס כי אם מדינות לא יגיעו להסכם חדש עם ארצות הברית עד 1 באוגוסט, המכסים ישובו לרמות המקוריות שהטיל הנשיא דונלד טראמפ באפריל ● לדברי בסנט, "זה הולך לדחוף את העניינים קדימה בימים ובשבועות הקרובים"

קרנות הגידור התמודדו עם המבחן האולטימטיבי / אילוסטרציה: Shutterstock

"ביקוש כבוש וחוסר נזילות": מנהלי קרנות גידור מנתחים את הרנסנס בבורסה בת"א

בקרנות המיועדות למשקיעים המתוחכמים השיגו בדרך כלל תשואת נאות מתחילת השנה, אך התקשו להכות את ביצועי מדד הדגל המקומי ● מנהל הקרן שהניבה 31% למשקיעיה: "לאחר החודש האחרון, הדרך הפכה להיות הרבה יותר ברורה והכיוון להערכתנו הוא למעלה"

יאיר נחמד, מנכ''ל נאייקס ויו''ר הדירקטוריון / צילום: דוד זיסר

נאייקס מפטרת קרוב ל-6% מעובדיה, רובם בישראל

חברת הפינטק תפטר כ-70 עובדים, רובם בישראל ● לפי החברה, הרכישות האחרונות שביצעה יצרו חפיפות בתפקידים מסוימים ● מניית החברה זינקה בכ-53% מאז השפל האחרון באפריל על רקע מלחמת הסחר

הבורסה בשנזן, סין / צילום: Shutterstock

מניית טסלה יורדת ב-7% בטרום מסחר לאחר שאילון מאסק הודיע על השקת מפלגה פוליטית

מגמה מעורבת באירופה בעקבות החדשות בנוגע למכסים של טראמפ ● ירידות בחוזים העתידיים בוול סטריט ● טראמפ: מאסק ירד מהפסים ● שר האוצר סקוט בסנט אמר אתמול כי המכסים ייכנסו לתוקף ב־1 באוגוסט עבור מדינות שלא יגיעו להסכם ● "השאננות זוחלת פנימה": כלכלנים מזהירים שהימורים ספקולטיביים דוחפים את הראלי בוול סטריט • וגם, אנליסטים מובילים בעולם ממליצים שלוש מניות