גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

סוף "המאה האמריקאית": האם היא שוקעת, והאם היא יודעת שהיא שוקעת?

כבר לפני 250 שנה אמרו ש"אמריקה שוקעת" ● האם תחזיות השקיעה משכנעות יותר עכשיו, לאחר אפגניסטן? האם אמריקה תוכל להוסיף ולהיות "מחסן הנשק של הדמוקרטיה", גם לאחר שהיא ויתרה על היומרה לבנות ארצות בצלמה ובדמותה? ● אם כן ואם לאו, אנחנו עומדים בעיצומה של מערכה על עתיד תפקידה של ארה"ב בעולם

סוף “המאה האמריקאית'' / צילום: Reuters, USA TODAY NETWORK
סוף “המאה האמריקאית'' / צילום: Reuters, USA TODAY NETWORK

וושינגטון. בין הקלישאות החבוטות של זמננו, מעט מאוד מצליחות להתחרות ב"סוף המאה האמריקאית". התחזית על קץ עליונותה הפוליטית והכלכלית של ארה"ב היא לחם חוקם של היסטוריונים ושל פרשנים זה חצי מאה לפחות.

בשבועות האחרונים היא חוזרת ונשמעת בעקבות ההתמוטטות באפגניסטן. יש בה ממש. הנשיא ג'ו ביידן לא רק סיים את "המלחמה הארוכה ביותר" של ארה"ב מעבר לים (כמעט 20 שנה), אלא גם סתם את הגולל על היומרה האמריקאית הגדולה ביותר: יצוא הדמוקרטיה המערבית. הוא הודיע, כי ארה"ב לא תנסה עוד ללוש ארצות זרות ורחוקות בצלמה (מה שקוראים באמריקאית מדוברת nation building, זאת אומרת בנייה של ארץ מן היסוד עד הטפחות).

זה היה מוטיב מרכזי במדיניות החוץ של ארה"ב מאז מלחמת העולם השנייה. הוא העניק לה ממד של שליחות מוסרית, והבחין בינה לבין האימפריות של העבר. אמריקה קיבלה עליה את המשימה של תיקון העולם. פה ושם היא גם הצליחה. אבל גם כאשר לא הצליחה, היא הוסיפה לעמוד על תוקף השליחות. היא נועדה להיות "אימפריה של חירות", בלשונו של אחד ממייסדיה, נשיאה השלישי תומס ג'פרסון.

מה פירושו של הוויתור על היומרה לתקן את העולם? לכאורה נובע ממנו נירמול של יחסי החוץ של ארה"ב. נירמול תמיד רצוי, אבל האם אמריקה מנורמלת יכולה למלא את התפקיד שקיבלה עליה לפני 80 שנה, להיות "מחסן הנשק של הדמוקרטיה"? לשון אחר, האם ארצות דמוקרטיות יוכלו להוסיף ולהסתמך עליה, אם היא תחדל לצפות את האינטרסים שלה בשכבה של אידיאליזם?

זו שאלה שצריכה לעניין גם ציניקנים, מפני שמדיניות חוץ אקטיבית של ארה"ב תלויה בתמיכה של דעת הקהל האמריקאית. דעת הקהל הזו זקוקה להסבר, החורג מאינטרס עצמי. היא זקוקה למשהו שפוליטיקאים ממעטים לתת: השראה.

טדי רוזוולט ו"המשט הלבן הגדול"

"המאה האמריקאית" התחילה ממש בתחילת המאה. ארה"ב יצאה למלחמתה הראשונה מעבר לים ב־1898, נגד ספרד. המלחמה התחילה בקובה ובפורטו ריקו, אבל הגיעה אל שיאה בפיליפינים. רגליה של ארה"ב עמדו בפעם הראשונה באסיה. זמן קצר קודם היא השתלטה על איי הוואי. הצירוף היה רב משמעות. בהוואי ובפיליפינים תתחיל מלחמת העולם השניה (בלוח האמריקאי, שנתיים לאחר התחלתה באירופה).

אימפריאליזם גלוי, ללא התנצלויות, היה ה"בון טון" של היחסים הבינלאומיים לפני 120 שנה. לארה"ב היה נשיא מושלם לעידן האימפריאלי, טדי רוזוולט. עד יומו האחרון הוא הצטער ששמונה שנות נשיאותו לא זימנו לו אף מלחמה אחת. אבל הוא שיגר את הצי האמריקאי ב-1907 למסע של שנה ורבע סביב כדור הארץ.

"המשט הלבן הגדול", קראו לו, לא מסיבות גזעיות אלא מפני שספינותיו היו צבועות לבן. הוא הפליג מצפון־מערב ארה"ב, לאורך יבשת אמריקה בואכה כף הורן; צפונה עד ניו יורק; מזרחה לרוחב האוקיאנוס האטלנטי עד מצרי גיברלטר; דרך הים התיכון ותעלת סואץ אל הודו, אינדונזיה, יפן ואוסטרליה. באמצעות המשט ההוא, אמריקה הודיעה לעולם שהיא הגיעה אל פרקה.

חמש שנים אחר כך, היא הפכה לאומה נושה, בפעם הראשונה בתולדותיה. זו היתה אולי נקודת הציון של עלייתה למדרגת מעצמה (אם כי היא איבדה את המעמד הזה ב־1981 מבלי לאבד את משקלה הגלובלי). שלוש שנים אחר כך היא נכנסה אל מלחמת העולם הראשונה, ומילאה תפקיד מרכזי בהכרעתה. שנתיים אחר כך היא ניסתה בפעם הראשונה לברוא את העולם בצלמה, באמצעות ועידת השלום בוורסאי.

כישלונה היה מושלם כמעט מכל בחינה שהיא. היא עצמה סירבה להשתתף בעולם שהיא ניסתה ליצור, והעדיפה בדלנות על פני מעורבות. היא הניחה לעולם הישן להתבשל במיץ של עצמו, גם בשעה שהיא הוסיפה להיות הבנקאית שלו.

היא גררה את העולם אל השפל הכלכלי הגדול של שנות ה־30, שהיה קרוב להרוס אותה - ואותו. חוסר החשק שלה לבוא לעזרת העולם הישן בשנים ההן הלוא הוא חקוק על מיליוני קברים נטולי מצבות. מי יודע מה היה קורה אלמלא החליטו היפנים לתקוף את פרל הארבור, ואילמלא היטלר הניח לדעותיו הקדומות על "אמריקה מעורבבת הגזעים" לשכנע אותו להכריז עליה מלחמה. בלי תוקפנות יפנית ובלי היבריס נאצי אולי ארה"ב היתה נשארת בצד הלא־נכון של האוקיאנוס, לרעתה ובוודאי לרעתנו.

אמריקה, אמריקה, אל תבואי הביתה

הדחף הטבעי של אמריקה היה תמיד לחזור הביתה לאחר שישתתקו התותחים. היא עמדה לעשות כן גם ב־1945. אבל השנים הראשונות של השלום שכנעו אותה לקבל עליה את המשימה של בלימת הקומוניזם, מן הבלקנים עד חצי האי הקוריאני, מברלין עד בגדד, מן הים הקריבי עד הים התיכון. "העולם החופשי", שעליו היא התנדבה להגן, לא היה תמיד חופשי. היא מצאה את עצמה מגוננת לא רק על דמוקרטיות אלא גם על דיקטטורות. אבל היא אכן בלמה את התפשטותה של צורת שלטון טוטליטרית.

לפני 30 שנה היא הוכרזה למנצחת ב"מלחמה הקרה". אין זו הגזמה להגיד שהעולם המערבי היה אחוז אופוריה משיחית. "קץ ההיסטוריה" היה שם מסה מפורסמת ושנויה במחלוקת של ההיסטוריון האמריקאי פרנסיס פוקויאמה. היא ביטאה את ההנחה שהמאבק הרעיוני הוכרע אחת ולתמיד לטובת הדמוקרטיה הקפיטליסטית.

ההיסטוריון ג'ון לוקאס הציע אז לראות ב־1989 את השנה האחרונה של "המאה ה־20 הקצרה", שהתחילה ב־1914. מפעם לפעם, היסטוריונים מציעים להאריך מאות, או לקצר אותן, כדי להפקיע אותן משרירותיותו של לוח השנה. המאה ה־19 "הארוכה", למשל, התחילה ב־1789 (המהפכה הצרפתית), והסתיימה ב־1914 (מלחמת העולם הראשונה). לשיטת לוקאס, עולם חדש נברא ב־1989.

ארה"ב הוכרזה אז כמעט פה אחד ל"מעצמת העל היחידה", והיא התגברה על עכבות בנות 20 שנה כדי לצאת למלחמות לטובת "הסדר העולמי החדש". שום מעצמה יריבה לא היתה מסוגלת עוד להציב לה משקל נגד. רק קנאי דתי אחד ארך זקן, במערה בהרי אפגניסטן (או תימן, או סודאן), העז לגבש תכנית פרימיטיבית שתאלץ את אמריקה לחזור הביתה.

הנשר הרומאי, הנשר האמריקאי

"המאה האמריקאית" היא מטבע לשון יותר מאשר עידן היסטורי. היא מבטאת צירוף של עליונויות, שאנחנו מזהים בדרך כלל עם הקיסרות הרומית העתיקה. כרוך בה לא רק כוח צבאי, שאין לו מתחרים של ממש, אלא גם פיתוי תרבותי ורגשי, המעמיד במבחן את כל מה שקדם לה ואת כל מה שמנסה להחזיק מעמד על אפה ועל חמתה.

מן היהודיסטים של המאה הראשונה עד האיסלאמיסטים של המאה ה־21, מלחמה כרותה לעמים קטנים ולדתות קנאיות עם הנשר, שרומא או אמריקה ניסו לקבוע בשערי מקדשיהם. גם רומא, בדרכה, עסקה בבנייה מחדש של ארצות. גם רומא, בדרכה, האמינה בעליונות ערכיה ובצורך להפיץ אותם. גם היא נתקלה בהתנגדות מפתיעה. אבדותיה הכבדות ביותר באו מצד אויבים לא־שווים, לא מצד צבאות קונבנציונליים. (ההשוואה בין אמריקה לרומא אינה שלי, היא מקובלת זה שנים, בייחוד בעולם הערבי.)

"המאה האמריקאית" לא היתה מתאפשרת כמובן בלי עליונות צבאית. לצידה עמדה העליונות הכלכלית והפיננסית, זו המקילה על ארה"ב לשתק כלכלות זרות בלחיצת מתג, באמצעות סנקציות בנקאיות. העליונות המדעית והטכנולוגית מתאפשרת בזכות הצירוף המגנטי של אקדמיה עשירה ושל מגזר פרטי משגשג. אבל ספק אם יש עליונות אפקטיבית יותר בטווח הארוך מזו הנובעת מכוחה של התרבות העממית האמריקאית, בייחוד באמצעות הוליווד, המניבה דפוסים של חיקוי ושל ערגה, ומרחיבה את תחום ההשפעה האמריקאית יותר מהפוליטיקה ומהדיפלומטיה.

פסל החירות ב"עיר האסורה"

מבלי להכחיש אף אחד מפגמיה המרובים של ארה"ב, היא נעשתה ציר של תקווה. פסגת הצלחתה לא הושגה בשדה הקרב, לא בבורסה, אפילו לא על אדמת הירח, אלא בכיכר העיר; זאת אומרת, בקרב על דעת הקהל, מבלי לירות אף יריה אחת, מבלי להפגין שרירים.

אני מתכוון אל "כיכר העיר" באופן גנרי, כביטוי של מקום התכנסות; ואני מתכוון אל "כיכר העיר" מילולית - אל כיכר טיינאנמן של בייג'ינג, במאי 1989. מיליון סטודנטים מילאו את הכיכר, ליד חומת העיר האסורה, במשך שבועות. הם דרשו דמוקרטיה.

בניית רפליקה של פסל החירות במהלך המחאות בכיכר טיינאנמן / צילום: Associated Press, Liu Heung Shing

דרגות כאלה של חירות דיבור והתארגנות לא נראו בסין מאז ומעולם. במרכז הכיכר, הסטודנטים הקימו רפליקה של פסל החירות. המחווה ההיא עצרה את נשימתו של העולם. היא הביאה את זקני המפלגה הקומוניסטית לנשוך שפתיים. הם ראו בפסל החירות, בצל דיוקנו של מאו, את מיצויה של קריאת התיגר על מונופול השלטון שלהם. הם הטביעו את טיינאנמן בדם, ופיתחו פחד כפייתי מפני הגילויים הקטנים ביותר של מחשבה חופשית ושל העזה. לא ידענו את המידה שבה טיינאנמן תטיל צל ארוך על היחסים הבין לאומיים, ותזין את הניסיון לסיים את "המאה האמריקאית".

האם אמריקה חדלה להיות מושכת, תחת הרושם של כישלונותיה ביצוא דמוקרטיה? מוטב לזכור שארה"ב אסרה מלחמה על סדאם חוסיין, ב־2003, בהשראת תכנית־אב ל"דמוקרטיזציה של העולם המוסלמי". המגמה הנערצת ההיא הניבה תוצאות הרות אסון. היא הציתה מלחמת אזרחים באפגניסטן, מבלי להעניק סיכויי ניצחון של ממש לצד הדמוקרטי. היא איפשרה את חדירת איראן אל מעמקי עיראק, ומשם, בקלות יחסית, אל סוריה ואל לבנון. היא סללה את הדרך לעליית חמאס לשלטון בעזה. היא החלישה את המשטר במצרים עד נפילתו.

היו לה סיבות טובות. אילו עלתה יפה היא היתה אולי מכוננת "שלום אמריקאי" עלי אדמות, ממין ה־pax romana של העת העתיקה.

לנצח את נפוליאון, ולנוח?

כולנו תמיד מיטיבים להפגין חוכמה שלאחר מעשה; ואנחנו נוטים לעתים קרובות מדי לטעון, או להעמיד פנים, שכל מה שלא עלה יפה היה בלתי נמנע. אבל הבה נודה, כי אלמלא ניסתה אמריקה לברוא את העולם בצלמה, או לפחות ברוח שאיפותיה, היינו מנידים עכשיו בראשינו, ומתלוננים על החמצת ההזדמנות ההיסטורית הגדולה של 1989.

סכנה גדולה תמיד נובעת מניצחונות אסטרטגיים גדולים. היא הייתה ידועה עוד לבריטים, לפני מאתיים שנה. הם ניהלו מלחמת עולם לכל דבר נגד צרפת המהפכנית, ואחר כך נגד נפוליאון, משנת 1793 עד 1815.

למחרת ניצחונם, משרד החוץ הבריטי הזהיר, כי נוכחות בריטית נמשכת באירופה "בהכרח תערב אותנו במעמקי הפוליטיקה של היבשת, בעוד שמדיניותנו הנכונה הייתה תמיד שלא להתערב, אלא בשעת חירום גדולה".

זו הייתה תובנה רבת חוכמה. היא הניחה את מגבלותיו הטבעיות של כוח צבאי ופוליטי, אפילו כאשר עמד בשיאו, או אולי דווקא מפני שעמד בשיאו. עצת הדיפלומטים של המעצמה המנצחת הייתה להימנע מיוהרת המנצחים.

הבריטים חשבו שהם מבינים את המגבלות ההכרחיות של התחזקותם הגלובלית, עד שהתברר שהם בעצם לא כל כך. העולם התחיל להיתקע בגרונם, מהודו עד ערבות דרום אפריקה ועד שדות הקטל של פלנדריה במלחמת העולם הראשונה.

ארה"ב נחלה תבוסה צבאית ופוליטית טקטית ואסטרטגית באפגניסטן. שום התחכמות לא תשנה את העובדה הזו. איננו יודעים, ואל נכון לא נדע עוד שנים רבות, את המחיר הממשי של תבוסתה. האם היא הקטינה אותה באמצעות התקפלותה, או צרבה אותה בתודעה הבינלאומית במידה שתחליש את כוח הרתעתה?

כמה זמן נמשכת שקיעה?

השימוש האפקטיבי ביותר בכוח הוא תמיד השימוש המרומז. נוכחות הכוח, היא כשלעצמה, צריכה להרתיע אויבים. ההיסטוריה מלאה ראיות לשחיקה ההדרגתית של כוח, המופעל באופן מסיבי ולאורך זמן.

איננו יודעים אם אמריקה שוקעת. האיש שהעניק לנו הרבה ממטאפורות השקיעה האימפריאלית, ההיסטוריון הבריטי אדוארד גיבון ("תולדות שקיעתה ונפילתה של הקיסרות הרומית") הראה ש"שקיעה" יכולה להימשך מאות שנים. מיותר לומר שהרומאים של שנת 150 לספירה לא ידעו שהם שוקעים. רומא נפלה בידי הברברים בשנת 452.

בשנות נשיאותו של ברק אובמה, מיד לאחר נשיאותו האימפריאלית של ג'ורג' בוש הבן, רפובליקאים האשימו את הנשיא שהוא אינו מאמין ב"ייעודה הגלוי" (manifest destiny) של אמריקה, או בייחודה (America’s exceptionalism); ומדיניותו מבוססת על הנחת השקיעה ועל הצורך לנהל אותה.

הם יכלו להשמיע אותן תלונות עצמן על דונלד טראמפ, אבל מעטים השמיעו, ללמדך משהו על כנותו של השיח הפוליטי בארה"ב.

"ניהול שקיעה" כשלעצמו אינו עניין כל כך מגונה, אם הוא מייצג עובדות בשטח. גם אימפריות זקוקות לכונסי נכסים ולפיזור מסודר, ממש כמו תאגידים כלכליים. אף על פי כן קשה לשוות מראה של שקיעה לארץ של 325 מיליון, המשתרעת בין שני אוקיאנוסים ומכילה עוצמה תעשייתית ואוצרות טבע וגבולות, שעליהם היא מתקשה להגן מפני מהגרים הרוצים להתחלק בהצלחתה ובעושרה.

התחזיות הראשונות על שקיעתה הממשמשת ובאה של אמריקה נשמעו באירופה עוד באמצע המאה ה־18, עוד לפני עצמאותה. הן לבשו ארשת פסבדו־מדעית. השקיעה הבלתי נמנעת יוחסה "בעיקר לתנאים אטמוספריים, בייחוד לחות־יתר, שבגללה כל היצורים החיים באמריקה הם לא רק נחותים מאלה של אירופה, אלא נמצאים בעיצומה של ירידה".

הפילוסוף הצרפתי ז'וזף דה מסטר (Maistre), המתואר כאחד האבות הרוחניים של הפאשיזם, הבחין ב"רקבונה של אמריקה" עוד לפני שמלאו לארה"ב 25.

קטלוג האזהרות והאבחונים התעבה מאוד מאז. נסיבותיהן של התחזיות השתנו. באופן טבעי הן ליוו כישלונות; ובאופן לא טבעי הן ליוו הצלחות. הן הניבו ויכוחים אינטלקטואליים ופוליטיים שהיו בדרך כלל מרתקים, אבל לא עמדו במבחני המציאות.

שוקעת או לא שוקעת, אמריקה עומדת עכשיו בעיצומה של המערכה על המאה האמריקאית השנייה. יש לכולנו סיבה טובה או סיבה רעה להתבונן - ולכסוס ציפורניים

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny-globes

ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny

עוד כתבות

עו''ד כרמית יוליס / צילום: קובי שירביט

במקומו של ארז קמיניץ: זו המשנה החדשה ליועמ"ש

המינוי של יוליס, ראשת אשכול נדל"ן במשרד המשפטים, למשנה ליועמ"ש לעניינים אזרחיים, במקומו של עו"ד ארז קמיניץ, דורש אישור הממשלה ● יוליס גברה על מועמדים בכירים, ומדובר בקפיצה משמעותית מתפקידה הנוכחי ● היא צפויה להעדיף את צורכי הדיור על זכות הקניין של הפרט

שלמה קרמר / צילום: איל יצהר

הסטארט-אפ השאפתני של שלמה קרמר מזנק לשווי 2.5 מיליארד דולר

קייטו נטוורקס, שמתחרה במקביל מול ספקי תקשורת וענקיות סייבר, גייסה 200 מיליון דולר בשווי גבוה פי 2.5 מאשר לפני שנה ● למרות זאת, קרמר, ממייסדי צ'ק פוינט ואימפרבה, מזהיר: "יש בועה רצינית מאוד. שווי גבוה ולא ריאלי לא טוב לחברה"

נטפליקס. האם היא תשלם מע''מ בישראל? / צילום: Shutterstock

נטפליקס ניפצה את תחזיות הרווח והגידול במנויים

ענקית הסטרימינג הציגה רווח למניה בסך 3.19 דולרים ברבעון השלישי, לעומת תחזיות של 2.56 דולרים וגידול של 4.4 מיליון במספר המנויים, לעומת תחזיות שעמדו על 3.84 מיליון ● ההכנסות הסתכמו ב-7.48 מיליארד דולר, בהתאם לתחזיות

כשעובד חזק עוזב, גם אחרים שוקלים להתפטר / אילוסטרציה: טלי בוגדנובסקי

כשעובד חזק עוזב, גם אחרים שוקלים: איך עוצרים את הסחף?

מחקר חדש מגלה כי התפטרות של עובד עם ביצועים טובים עלולה להיות מידבקת ● איך מונעים התפטרויות נוספות? מומחים מזהירים שהדבר האחרון שארגון צריך לעשות זה להעמיד פנים שהכול בסדר, ומסבירים אילו צעדים כן כדאי לנקוט

חנות בקניון בקניון K11 בהונג קונג. מייצגת את העקרונות הנדרשים להצלחה / צילום: תמיר בן שחר

עקפו את ת"א: הנתון המפתיע על המרכזים המסחריים בכפר סבא ובאר שבע

בישראל יש יותר מ-500 מרכזי מסחר, ותוך חמש שנים צפויים להיבנות עוד כ-100 חדשים בשטח של כמיליון מ"ר ● התכלית שלהם תהיה שונה מזו שהכרנו: בילוי, פנאי, הסעדה - וגם מסחר ● הלקוח כבר לא יסתפק בחללים וקירות, אלא יחפש את החוויה הרגשית שתחבר אותו למותגים

רן גוראון / צילום: תמר מצפי

הנהלת פלאפון ובזק בינלאומי מאיימת בהשבתת מגן

בעקבות עיצומי העובדים ההולכים ומחריפים, הנהלת קבוצת אלפא מזהירה מפני השבתת מגן שבכוונתה לנקוט

שר המשפטים גדעון סער / צילום: עמית שאבי - ידיעות אחרונות

הצעת החוק של סער: ח"כ שיש נגדו כתב אישום בעבירה שעונשה שלוש שנות מאסר ומעלה לא יוכל להרכיב ממשלה

למרות שנראה כי החוק נתפר במיוחד למידותיו של נתניהו ונועד לחסום את דרכו חזרה לראשות הממשלה, הוא יעביר סמכויות נרחבות ליועמ"ש שיוכל למנוע כהונת כל ראש ממשלה באשר הוא - אם רק יוגש נגדו כתב אישום ● מהליכוד נמסר בתגובה: "חוק אנטי דמוקרטי נוסח איראן"

לי ג'ון, מנכ''ל שיאומי / צילום: Reuters, Ke wei

שיאומי מתכננת: מכונית חשמלית ראשונה כבר ב-2024

עוד ועוד מתחרות על שוק הרכב החשמלי הפורח של סין ● לצד Nio וטסלה, מצטרפת עכשיו גם יצרנית הסמארטפונים Xiaomi לתחרות, שמתכננת להציג את המכונית הראשונה שלה עוד בתחילת 2024

משה לארי, מנכ''ל מזרחי טפחות / צילום: אבשלום שושני

בעקבות ביקושים מזרחי טפחות הגדיל את הגיוס בהנפקת האג"ח מ-2 מיליארד ל-3.6 מיליארד שקל

על רקע ביקוש של 5 מיליארד שקל בשלב המוסדי, החליטו בבנק להגדיל את הנפקת האג"ח ב-80% ● מדובר באג"ח צמודות למדד המחירים לצרכן, לתקופת פירעון של שבע שנים, בתשואה של 0.7% מעל אג"ח ממשלתי מקביל

מבקר המדינה מתניהו אנגלמן / צילום: יוסי זמיר

מבקר המדינה חשף מי באמת מנהל אותה

משרד האנרגיה גרם לאובדן של מאות מיליוני שקלים מקרן העושר, הסכמי הגג בקושי צולעים, וההשקעות לטווח ארוך של רשויות מקומיות וחברות ממשלתיות לא קרובות למימוש הפוטנציאל שלהן ● מבקר המדינה חושף שורה של כשלים כלכליים, אבל נמנע מלקרוא לאשמים בשמם

יו''ר ועדת הכספים אלכס קושניר, בדיון היום (ג') / צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת

ועדת הכספים אישרה את החלפת האג"ח המיועדות: התשואה המובטחת תעלה ל-5.15%

במסגרת הצעת החוק שאושרה בוועדה נקבע כי המדינה תפריש כספים לקרן ייעודית שתשמש להשלמת תשואה לחוסכים ולא תוכל להשתמש בהם למטרות אחרות ● העלאת התשואה המובטחת נועדה לכסות גם ההוצאות הישירות של קרנות הפנסיה

נשיא סין, שי ג'ינפינג / צילום: Associated Press, Nicolas Asfouri

נשיא סין משכתב את ההיסטוריה של המפלגה הקומוניסטית

החלטה היסטורית תשים את המנהיג במדרגה אחת עם מאו ועם דנג שיאופינג, ותציג את כוחו על אף האתגרים הכלכליים והדיפלומטיים איתם מתמודדת המדינה

ביל גייטס. יותר ממקרה אחד / צילום: Associated Press, Markus Schreiber

מנהלים במיקרוסופט אמרו לביל גייטס להפסיק לשלוח הודעות לאחת העובדות

עורך דין מוביל ומנהלת כוח-האדם יידעו כמה דירקטורים במיקרוסופט על כך שאמרו למייסד השותף והמיליארדר שהודעות ששלח לאחת העובדות בחברה היו בלתי ראויות

מתוך משחק הדיונון / צילום: באדיבות נטפליקס

המציאות שמאחורי "משחק הדיונון": הצד האפל של סיפור ההצלחה הדרום-קוריאני

איך הפכה "משחק הדיונון" הדרום-קוריאנית מסדרה שאף אחד לא ציפה ממנה ליותר מדי, ללהיט חובק עולם ● עד כמה המציאות של חובות, וקשיים כלכליים שאותה היא מתארת משקפת את החיים הדרום-קוריאנים עצמם ● ואיך נפער פער בין עובדי תאגידי הענק הקוריאנים לכל השאר? ● האזינו

מבקר המדינה מתניהו אנגלמן / צילום: יוסי זמיר

בחברות הממשלתיות וברשויות נכשלים בהשקעות: הפערים המדהימים אל מול השוק

מבקר המדינה בחן את תיקי ההשקעות של גופים ממשלתיים ועיריות, ומצא כי בחברות הממשלתיות לא נהנים מהגאות בשוק ההון, עד כדי תשואה בגובה מחצית מהתשואה של מדד ת"א 125 • תיק ההשקעות של עיריית ת"א מהווה 50% מסך תיקי ההשקעות של 23 הרשויות שנבדקו ומחזיקות השקעות לטווח ארוך ● דוח מבקר המדינה 

בנין ידיעות אחרונות ראשון לציון / צילום: כדיה לוי

קבוצת "ידיעות אחרונות" מקימה חטיבת חדשות מאוחדת ומסתערת על הדיגיטל

העורך הראשי נטע ליבנה הודיע לעובדים על שינויים ארגוניים ופרסונליים הכוללים את הקמת החטיבה החדשה שבראשה יעמוד ניר (שוקו) כהן ● החטיבה תהיה מורכבת משלוש זרועות: דסק החדשות של "ידיעות אחרונות", דסק החדשות של ynet וריכוז כתבים משותף ל"ידיעות" ול-ynet, שבראשו תעמוד שרון ליס

מכוניות טסלה מועמסות בנמל בסין / צילום: SIPG

טסלה ממשיכה "להפציץ": משלוח נוסף של כ-1,600 כלי רכב בדרך לארץ

המשלוח צפוי להביא את סך המכירות של החברה בישראל ב-2021 ל-6,300 ולנתח של יותר מ-70% מסך המכירות בפלח החשמלי ● בשל העומסים על הנמלים בשנחאי, המשלוח צפוי להגיע באיחור של לפחות שבוע - אמצע/סוף נובמבר

לונדון. האם בריטניה עומדת בפני גל תחלואה נוסף? / צילום: Shutterstock

הקורונה שלכם חזרה: התחלואה בבריטניה שוב עולה, וזו הסיבה

מספר מקרי הקורונה החדשים בבריטניה עמד אתמול (ב') על 49,156 - הנתון הגבוה ביותר מאז יולי ● נכון לעכשיו הממשלה לא הודיעה על כוונה לשנות את מדיניות "עסקים כרגיל", לפיה אין הגבלות על התקהלויות, אין צורך ב"תו ירוק", חבישת מסכות היא המלצה בלבד ואין הגבלות על העבודה במשרדים

מסחר בבורסה / צילום: Shutterstock

על רקע דוחות חזקים: יום חמישי של עליות בוול סטריט

מדדי נאסד"ק ו-S&P 500 עלו בכ-0.7%, מדד דאו ג'ונס התחזק בכ-0.6% ● מדד דאקס עלה ב-0.3%, פוטסי 100 התקדם ב-0.2% וקאק 40 נסוג פחות מ-0.1% ● התחלות הבנייה בארה"ב בספטמבר ירדו יותר מהצפוי ● מדד ניקיי התחזק ב-0.6%, סופטבנק עלתה ב-3%

דורון כהן, מנכ''ל נכסים ובניין / צילום: תמר מצפי

בדרך לרכישת שליטה בגב-ים: נכסים ובניין ממשיכה לממש נכסים שאינם בליבת עסקיה

לאחר שמכרה את עסקי הקניונים שלה והעמידה על המדף פעילויות נוספות בארה"ב ובישראל, מקדמת נכסים ובניין את מימוש חלקה בבית אבגד ברמת גן באמצעות מכירה לפתאל החזקות תמורת 97 מיליון שקל