זיהום אוויר / צילום: Shutterstock, Roschetzky Photography
לפני חודשים בודדים התריע דוח הפאנל הבין ממשלתי לשינויי אקלים של האו"ם: ההתחממות הגלובלית גובה מחיר כבד מהאנושות וממערכות כדור הארץ. השלכות המשבר האקלימי והאקולוגי כבר נותנות את אותותיהן בכל אזור בכדור הארץ, וכדי להימנע מהשלכות מרחיקות לכת אותן תזמן התחממות שתחצה את המעלה וחצי, על האנושות לבצע שינויים דרמטיים ולצמצם במחצית לפחות את גזי החממה הנפלטים בשל פעילותה עד 2030, ולהפסיקם באופן מוחלט עד 2050.
לשינוי העיקרי יידרשו מערכות החשמל והתחבורה, המסתמכות כיום באופן נרחב על דלקים מאובנים המחממים את כדור הארץ. לכן כ-200 מדינות חתמו על הסכם פריז, המעגן את נכונותן של המדינות השונות לבצע טרנספורמציה משימוש בדלקים מזהמים הפוגעים באקלים, לאנרגיה מתחדשת. לכך נרתמות גם חברות רבות ברחבי העולם, המבצעות צעדים להפחתת פליטות גזי החממה שלהן. אך מה חלקם של גופי הפנסיה, הגמל והביטוח של המוסדיים בישראל בטרנספורמציה הנדרשת ובהתמודדות עם משבר האקלים, המשנה את תנאי המשחק?
משבר האקלים הוא גם בעל השלכות כלכליות נרחבות ומייצר סיכונים גוברים עבור המשקיעים, הנדרשים לנהל סיכונים הנוגעים לעליית גובה פני הים, שריפות גוברות, בצורות המשפיעות על מערכות המזון והחיים, שיטפונות והצפות הפוקדים בעוצמה אזורים רבים ועוד. לכך, מצטרף שינוי נוסף של רגולציה הכרוכה במעבר לכלכלה מאופסת פחמן, כמו גם שאלות הנוגעות לאחריות התאגידית של גופים כלכליים למשבר, באמצעות מימון לצמיחת חברות הדלקים המאובנים.
50 מיליארד שקל בדלקים מאובנים
בשנתיים האחרונות גוברת הדרישה מקופות הפנסיה, הגמל והביטוח מצד אזרחים למשיכת השקעות מתעשיית הדלקים המאובנים, והפנייתן לתעשיות בנות-קיימא שאינן פוגעות באקלים או בבריאות. בישראל, מפרסם היום פורום "כסף נקי", המהווה קואליציה של 28 ארגוני סביבה וחברה, את מידת מעורבותם של גופי ההשקעה המוסדיים בישראל במשבר האקלים דרך השקעה בתאגידי דלקים פוסיליים. חברי הפורום עוסקים בהיבטים הפיננסיים של ההתמודדות עם משבר האקלים, ופועלים מול גופים פיננסיים כדי לעודד הסטת השקעות לאפיקים בני-קיימא.
לפי הבדיקה שביצעו חברי הפורום, קופות הפנסיה, הגמל והביטוח של המוסדיים המובילים בארץ משקיעות למעלה מ-50 מיליארד שקל במניות ובאג"ח קונצרני של תעשיית הדלקים המאובנים. עשרה מתוך אחד עשר המוסדיים הגדולים חשופים חשיפת יתר לסקטור הפוסילי בהשוואה לחלקו במדדים העולמיים S&P 500 ו-MSCI ACWI. הפורום אף דירג את המוסדיים בהתאם להחזקותיהם הפוסיליות ומדיניות ההשקעה שלהם: במקום הראשון נמצא בית ההשקעות אלטשולר שחם המדורג כגוף הנקי ביותר, ואילו במקום האחרון נמצא ילין לפידות.
המדד אותו ייצרו חברי הפורום מתייחס להשקעות בפועל ולמדיניות הסטת השקעות - ככל שכזו קיימת. ואומנם, הוא משכלל רק את ניירות הערך הסחירים - מניות ואג"ח קונצרני - המופיעים בדיווח הרבעוני של המוסדיים כמושקעים בתעשייה הפוסילית. זאת, כאשר עסקאות שונות, דוגמת מימון פיתוח מאגרי גז או נפט, חשופות לציבור רק ככל שהן מפורסמות בכלי התקשורת.
אלטשולר שחם, הגוף המוסדי המשקיע את הסכומים הנמוכים ביותר בחברות הדלקים המאובנים, מדורג עם 5.05% מתוך תיק ההשקעות חשוף לדלקים מאובנים במניות ובאג"ח קונצרני. השנה הודיע בית ההשקעות כי לא יבצע השקעות חדשות בגז, נפט ופחם.
במקום השני מדורג בית ההשקעות פסגות (שפעילותו נרכשה השנה על-ידי אלטשולר שחם) עם 8.54% חשיפה, ולאחריו מיטב דש (9.23%), כלל (10.36%), מגדל (10.59%), הלמן אלדובי (11.14%), הראל (11.36%), מור (11.54%), הפניקס (12.64%), מנורה (13.47) ולבסוף ילין לפידות, עם 16.56% חשיפה להשקעות בדלקים שתורמים להתחממות הגלובלית ולזיהום האוויר. מגדל, אגב כך, עם חשיפה פוסילית נוכחית של 10.59%, הייתה הראשונה להתחייב להסטת השקעות מלאה מדלקים פוסיליים עד שנת 2030, בקצב של לפחות 10% בשנה.
לפי בדיקת פורום "כסף נקי", כספי החוסכים המופקדים בידי כל המוסדיים למעט אלטשולר שחם חשופים חשיפת יתר לסקטור הפוסילי, בהשוואה לחלקו במדד S&P 500 וכן במדד העולמי MSCI ACWI. החשיפה גבוהה במיוחד באג"ח הקונצרני, שם מחזיקים המוסדיים כולם למעלה מ-10% אג"חים פוסיליים מהארץ ומהעולם.
"ההשקעות האלה מסכנות גם את הסביבה וגם את כספי העמיתים. מי שיתעורר מאוחר מדי, עלול למצוא עצמו מושקע במאגרי נפט וגז שערכם הולך ופוחת", אומר בפורום "כסף נקי". "רק לאחרונה התבשרנו שנאוויטס (שותפות חיפושי הנפט והגז) השיגה את המימון הנדרש לפיתוח מאגר שננדואה, מאגר נפט בארה"ב אשר צפוי להתחיל לפעול בשנת 2024. מתוך עלות פיתוח כוללת של 1.8 מיליארד דולר, חברות ישראליות יממנו 510 מיליון דולר (בנק הפועלים, הפניקס, מזרחי טפחות, מיטב דש, מנורה ומור הם אלה אשר יעניקו את המימון הנדרש, ש.א). כל זאת, ללא שקיפות ציבורית".
ב"כסף נקי" מביעים אכזבה מכך שגם גופים הנוהגים להתהדר כלפי חוץ בהצהרות סביבתיות -מעניקים מימון נדיב להקמת תשתיות ושימוש בדלקים מאובנים, שיהוו למעשה עובדה קיימת בשטח עשרות שנים קדימה. "אנו קוראים למוסדיים לפעול בשקיפות ולחשוף את ההלוואות שהם נותנים, מידי רבעון, לכל לפחות ברמת הסקטור. מדובר בכספי הפנסיה של כולנו. כספי הציבור הישראלי לא צריכים לממן תאגידים פוסיליים ובוודאי שלא פיתוח של מאגרי נפט חדשים", אומרים בפורום. "יוזמות מסוג זה אחראיות באופן ישיר למשבר האקלים ופוגעות בעתידנו".
ומה בעולם?
בעולם, גוברת המגמה של הסטת השקעות מדלקים מזהמים. רק בחודש שעבר הודיעה אוניברסיטת הרווארד כי קרן ההשקעות שלה, המנהלת 42 מיליארד דולר, תפסיק להשקיע בפחם, נפט וגז. זאת, לאחר שבמשך שנים התנגדה הרווארד לקריאות להפסיק את המימון לחברות נפט וגז למרות דרישות סטודנטים רבים, בוגרים ופעילי אקלים. "עלינו לפעול כעת כאזרחים, כמלומדים וכמוסד להתמודד עם המשבר הזה בחזיתות רבות ככל שעומדות לרשותנו", אמר נשיא הרווארד, לארי באקו, בהצהרה לקהילת האוניברסיטה. בהצהרתו, הוא הדגיש כי האוניברסיטה סיימה את כל ההשקעות הישירות בחברות אשר מחפשות אחר דלקים מאובנים או מפתחות אותן, ולא תשקיע שוב בסקטור זה.
כיצד הציבור הרחב רואה את הדברים? סקר מעניין שבוצע לאחרונה במכון הישראלי לדמוקרטיה במסגרת פרויקט 2050, יכול לשפוך אור על הנושא. הסקר שהתבצע בחודש יוני האחרון בודק אומנם את מידת אחריותם של גופים שונים להתמודדות עם זיהום האוויר בעיניי הציבור, אך מרבית זיהום האוויר נגרם בשל השימוש בדלקים מאובנים (פחם, נפט וגז) בסקטורים השונים - מתחבורה, לחשמל ותעשייה.
לפי הסקר, יותר ממחצית מהציבור רואה את הקשר שבין השקעות הגופים הפיננסיים והבנקים לבין הפחתת זיהום האוויר: כ-55% מהם רואים בגופים הללו אחראים במידה רבה עד רבה מאוד להפחתת זיהום האוויר. עם זאת, שיעורים אלה נמוכים משמעותית ביחס לאחריות שהציבור מייחס לגופים אחרים.
את האחריות המשמעותית ביותר לטיפול בזיהום האוויר בישראל, מייחס הציבור במידה רבה או במידה רבה מאור לחברות הגז והנפט ולתחנות הכוח (81%), ולאחר מכן התעשייה הישראלית (78%) ומשרד האנרגיה (74%). במקום הרביעי נמצא משרד התחבורה (73%) ,במקום בחמישי המשרד להגנת הסביבה (72%), ורק לאחריהם ממשלת ישראל (66%).
דפנה אבירם ניצן, מנהלת מרכז ממשל וכלכלה, מחברת בין הדברים, ואומרת כי "הציבור בישראל טרם הפנים שיש ביכולתו להשפיע על התנהגות החברות באמצעות דרישה לקבל דיווח לגבי טביעת הרגל הפחמנית של תיק השקעותיו והסטת השקעותיו לתחומים הירוקים באמצעות קרנות הפנסיה, ההשתלמות, קרנות נאמנות, חסכונות בבנקים ועוד.
"כדי שהציבור יוכל לנתב את השקעותיו לחברות הירוקות יש לפתח בישראל את כללי הגילוי והדיווח של חברות בהקשר זה. באירופה עוסקים בימים אלו בסטנדרטיזציה של אופן המדידה של מידת הזיהום/ירוק של מוצרים וברגע שהתהליך יושלם תתקצר הדרך גם לציבור בישראל להשתמש בכלי הזה לניתוב ההשקעות. המצב כיום לא מאפשר קבלת תמונת מצב אמינה לגבי מידת הייצור ה"ירוק" של כל חברה ויש חשש שחברות יציגו עצמן ככאלו ללא הצדקה. הרגולטורים הפיננסיים בישראל מודעים למגמה ובוחנים בימים אלו דרכים להתאים את הרגולציה בישראל למגמה העולמית".