יפתח יעקב / צילום: איל יצהר
יפתח יעקב מקדים לפגישה שלנו, רענן וערני אחרי שחייה של כשני קילומטר בבריכה של בית הלוחם, כמו שהוא נוהג לעשות בכל בוקר, "כחלק מהשיקום הגופני וגם הנפשי שלי". את הפציעה שלו הוא סוחב מאז יצא לחלץ חברים בקרבות בחווה הסינית במלחמת יום כיפור, ובעקבותיה שכב בבית חולים חצי שנה.
השיקום הנפשי כבר נמשך הרבה יותר מזה. "הייתי בטיפול די ארוך, כמה שנים, כי ידעתי שאם לא, זה יתקע אותי. לפחות אצלנו בגדוד כולם יוצאים שרוטים. השאלה איך אתה מטפל בעצמך".
אחד הדברים שעזרו לו להתמודד עם הקושי הוא עיטור המופת שקיבל על פעולתו במבצע. "ההכרה מאוד עוזרת להתגבר על הטראומות. זה יהיה צדקני מצדי להגיד שעיטור המופת לא עזר".
הוא אכן השתקם: יעקב הוא שועל שוק הון ותיק, שפעל שנים רבות מתחת לרדאר. הוא התחיל את דרכו היזמית כשהקים בית השקעות קטן וארבע שנים לאחר מכן כבר הוביל את שני סבבי ההשקעה הראשונים של מובילאיי.
אחרי עוד כמה תחנות בדרך, שיפורטו פה בהמשך, במרץ האחרון יצא מאחורי הקלעים אל קדמת הבמה הבורסאית, כשהנפיק בתל אביב את שותפות המו"פ (מחקר ופיתוח) שהקים איי ארגנטו. שותפויות מו"פ נולדו מתוך הרצון של הבורסה ושל רשות ניירות ערך לשתף את הציבור בסצנת ההשקעה בהייטק. בעוד קרנות הון סיכון רגילות אינן פתוחות לציבור הרחב, אלא רק למשקיעים עמוקי הכיסים, שותפויות המו"פ הן מעין קרנות הון סיכון סחירות, שמאפשרות לכל אחד לקנות יחידת השתתפות ולמכור אותה בכל עת.
הפורטפוליו של שותפות איי ארגנטו מונה היום שלוש חברות - אייכה, תוכי מערכות וצ'אקרטק - ולדברי יעקב, נדיר ששותפות מו"פ מגיעה עם נכסים כאלה לסף הבורסה. למרות זאת, הגיוס במסגרת ההנפקה, לדברי יעקב, "לא היה מוצלח במיוחד. תכננו לגייס 30 מיליון דולר וגייסנו 15". את האחריות הוא מטיל בין השאר על ההיסטריה של רשות ניירות ערך: "הייתה רוח נגדית מרשות ניירות ערך מול שותפויות המו"פ", הוא אומר. עד לפני כמעט שנתיים השותפויות היחידות שיכלו להיסחר בבורסה היו מתחום האנרגיה והפקת הסרטים. הנפקת שותפויות המו"פ התאפשרה בתיקון חקיקה בדצמבר 2019, ומאז הונפקו 13 שותפויות, והתעוררו לא מעט ספקות.
"ברשות נבהלו מעצמם. רק התחילו וכבר נבהלו", הוא ממשיך. "סבלנות זה כנראה לא דבר שיש להם בשפע. גם החתמים הכזיבו. שום מוסדי לא נכנס להנפקה חוץ ממיטב דש, שנכנסו בסכום קטן מאוד, ונשארנו רק עם המשקיעים שלנו מחו"ל. אני תולה את זה ברגליים הקרות שהמוסדיים קיבלו לאחר הניסיון בשותפויות הראשונות".
ואכן במהלך הזמן שחלף רשות ניירות ערך הלכה והצטננה בנוגע לאופנה החדשה שהיא עצמה השיקה, ואף החלה להוציא אזהרות למשקיעים. בין השאר היא הדגישה שמדובר בהשקעה ברמת סיכון גבוהה, כי מדובר בהייטק ועוד בשלבים מוקדמים יחסית, ושעיקר הסיכון הוא על המשקיעים, ואילו היזמים מסכנים מעט מאוד מכספם ונהנים מדמי ניהול נדיבים - באיי ארגנטו גובים 2%, אבל יש שותפויות שמגיעות ל-10%.
"באמת יש בעיה בדמי הניהול, אבל מה שענת גואטה (יו"ר רשות ניירות ערך - ש"ל) טוענת, לפתחה היא טוענת. הרי הרשות אישרה את התשקיפים האלה עם דמי הניהול. אנחנו הקפדנו מאוד שאין לנו שום נושא משרה או הוצאה קבועה על חשבון הקרן מעבר למה שהחוק מחייב".
הכספים שגייסתם מספיקים לשם כך?
"התוכנית העסקית הייתה לגייס 100 מיליון שקל, אז כן, כרגע אנחנו מביאים כסף מהבית. יש לנו סבלנות. גם במובילאיי בהתחלה לא לקחתי כלום וגמרתי עם כמה מיליונים טובים".
רוב שותפויות המו"פ ירדו בשווי.
"צריך סבלנות. תרבות ההשקעה בסטארט־אפ לא יכולה להשתנות. קרנות מו"פ זה נחמד, אבל לא הגיוני לרצות לראות תוצאות מיד".
גם אתם ירדתם בכ־20% מההנפקה.
"בכלי כזה אי אפשר לשפוט שום דבר בשנה הראשונה. אי אפשר להשוות אותנו לחברות של 30 שנה כמו שופרסל, כימיקלים לישראל ובזק, לא בגודל וגם לא בוותק. רק לאחרונה פרסמנו את הדוח הראשון. יתרה מזאת, בטכנולוגיה צריך סבלנות. זו לא השקעה שמתאימה לקרנות נאמנות, אבל היא כן מתאימה לקרנות פנסיה, כי הן צריכות לדאוג לתשואה עוד 30 שנה".
אבל מה שמדאיג את ענת גואטה הוא שהמשקיע שומע הייטק - ומיד חושב על אקזיט ועל התעשרות מהירה.
"אנחנו כל הזמן ציינו את זה. אבל אני יודע שהאוזניים אטומות וכולם חולמים על אקזיט".
השקעה סביבתית, כי זה טרנד
איי ארגנטו, שבשליטת יעקב והמנכ"ל שי הוד, התחילה כבית השקעות קטן. עם השנים הפך בית ההשקעות למולטי פמילי אופיס, כלומר למנהלת עושר עבור יחידים ומשפחות, כ-420 לקוחות שבהם ישראלים אבל גם דרום־אמריקאים. החברה מציעה ללקוחותיה, לצד תכנון פיננסי והשקעות שאינן נגישות בדרך כלל למשקיע הפרטי, גם מסלול של השקעה בסטארט־אפים: "מ־2017 עד השנה שעברה גייסנו במסלול הזה כמעט 30 מיליון דולר. השנה גייסנו כמעט 10 מיליון דולר".
החברה חרתה על דגלה מחויבות להשקעות בעלות השפעה ישירה על החברה ועל הסביבה (ESG), אבל כשאני שואלת את יעקב אם מדובר באקט שיווקי הוא לא מהסס להודות. "כן, בהחלט. הציע לנו את זה אחד המשקיעים שלנו. הוא אמר: חברים, אתם ממילא בתחום הזה והיום זה טרנד".
"קשה להיות יהודי"
ההווה השוק־הוני של יעקב לא רומז במאומה על עברו: הוא נולד במנרה לשניים ממייסדי הקיבוץ. אמו היא רחל יעקב, אחותו של יצחק רבין המנוח, ובת לנחמיה ולרוזה רבין, פעילת ציבור סוציאליסטית ודמות מרכזית בהגנה. אביו רפי נולד בהיידלברג לאב פסיכיאטר ואם רופאת עיניים, עלה לארץ דרך תנועת הבונים והשתייך לגרעין שהקים את מנרה. אמו בת ה-97 עדיין מתגוררת בקיבוץ. הקשר עם הדוד יצחק רבין, זוכר יעקב, היה חזק, והוא היה מגיע הרבה למנרה לבקר וליווה את כל האירועים בחייהם.
מלחמת יום כיפור הביאה אותו אל התופת של קרב החווה הסינית, אחד הסמלים המצמררים ביותר של המלחמה. "הוטסנו לסיני ביום שישי", הוא משחזר, "וכבר ביום ראשון נהרג המ"פ שלי נמרוד גאון (מחבר מילות השיר "אני שומע שוב" ששר שלמה ארצי - ש"ל)". ב-15 באוקטובר לקח חלק במבצע המפורסם שיזם אריק שרון - לצלוח את תעלת סואץ מצד מערב ולהעביר כוחות שריון וחי"ר לעומק המערך המצרי: "זה היה רעיון נועז ומסוכן מאוד. בסוף זה עבד, אבל זה היה כרוך בהרבה אבדות. ניהלנו שם קרבות קשים. הגדוד שלי יצא עם 26 טנקים ובחצות הלילה כבר היינו רק שישה. כולם קצינים".
באותו השלב התברר שטנק ונגמ"ש נתקעו כמה קילומטרים משם בתוך מחפורת. יעקב נשלח עם קצין נוסף, ירון פינק, לחלץ אותם באפלה מוחלטת. הוא ביקש מפינק שיישאר בחיפוי, ונסע לאסוף אותם. "הם היו 11 איש, לא כולם יכלו להיכנס לצריח", הוא משחזר, "רובם נשארו על הטנק מבחוץ". כאשר החל יעקב לחזור עם הניצולים דרומה, ראה פתאום שהטנק של פינק בוער. "בדיעבד, אחרי 50 שנה, אסור היה לאף אחד מאיתנו לעמוד במקום, היה צריך לנסוע. אבל אני חזרתי על הטעות הזאת. אמרתי, אעבור אצלו ואקח את מי שרק אפשר". כשעמד כדי לאפשר לחיילי הטנק השני לעלות על הטנק שלו, נפגע גם הוא, פגיעה ראשונה בכל הצד הימני של גופו ופגיעה שנייה שהעיפה אותו מחוץ לטנק.
"היה לי שבר בצוואר הירך, לא יכולתי לזוז. נשארתי עם חובש צעיר למשך זמן שנראה לי נצח. בשלב מסוים אמרתי לו, לך תקרא לעזרה". למרות הסכנה וכוחות האויב המפוזרים בשטח נשלח כוח נוסף לחפש את יעקב. התותחן ברטי אוחיון, לימים ניצב במשטרת ישראל, ירד מהטנק כדי למצוא אותו. אבל הכול היה אפל, והיו מפוזרים בשטח עשרות הרוגים ופצועים מצרים. אוחיון התקדם ממחפורת למחפורת תוך שהוא לוחש "אתה יהודי?" עד ששמע לחישה "אני יהודי - וקשה להיות יהודי".
יעקב חולץ לבסוף ופונה לבית החולים איכילוב. "כשהגעתי לשם לא טיפלו בי כי הייתי שחור מכוויות וחשבו שאני מצרי", הוא מספר, "הודיעו להם שיגיעו גם פצועים מצרים והם כנראה החליטו לטפל קודם בפצועים ישראלים. זה כמעט עלה בחיי, כי הייתי עם הרבה פגיעות ורסיסים וזיהומים וכמעט בלי דם".
בשנת 1977, בעקבות קריאה לדגל של גיבור אחר ממלחמת יום כיפור, יובל נריה, היה יעקב מעורב בהקמת "שלום עכשיו", שנוסדה על רקע ביקור סאדאת בישראל. באותן שנים כעס יעקב מאוד על דודו יצחק רבין, שהיה עוד בתקופה הניצית שלו. "היום אני לא שופט אותו על התקופה ההיא, כי אני לא עברתי את מלחמת העצמאות שהשאירה הרבה מאוד צלקות ביחסים בין ערבים ויהודים, אבל אז שפטתי אותו לחומרה. כשהגיעה הקדנציה השנייה שלו כראש ממשלה, והוא הלך לכיוון יוזמות השלום, שמחתי. אמרתי, הנה, הדוד שלי מגיע למקום שאני עומד בו כבר שנים".
ואז הוא נרצח.
"הרצח היה נקודת שבר גדולה עבורי. זה היה משבר אמון חריף מאוד ביני לבין מדינת ישראל".
יש מי שיאמר שמדובר ברוצח יחיד שמונע מאידיאולוגיה קיצונית.
"מה פתאום אדם אחד? זו מערכת שלמה שמי שהוביל אותה זה ביבי והפוליטיקאים האחרים שעמדו על המרפסת בכיכר ציון (כחודש לפני הרצח התקיימה הפגנה בכיכר ציון בירושלים, ובה נשאו המפגינים שלטי נאצה המציגים את רבין בכאפייה ובמדי נאצים. בין השאר נכח שם נתניהו - ש"ל). "חוויתי משבר גדול. מאוד אהבתי אותו וראיתי את אמא שלי מאבדת את אחיה היחיד. היא לא התאוששה מהאירוע לעולם".
"מניות תמורת שלמות המשפחה"
באותה השנה שבה נרצח רבין החליט יעקב לעשות מפנה משמעותי בחייו - זו הייתה השנה שבה פנה לדרך עצמאית והקים את איי ארגנטו. "מבחינתי זו הייתה שנה איומה, אבל מתחילים איפה שמתחילים".
לפני קריירת היזמות שלו התחיל יעקב את דרכו כסמנכ"ל הכספים של כור, אז חברה הסתדרותית, לאחר מכן עבר לצים, ומשם לחברת הברוקרים מוריץ טוכלר, שנקלעה לשערורייה הקשורה לזיוף פקודות קנייה ומכירה.
אל ההשקעה במובילאיי הגיע ארבע שנים אחרי שיצא לדרך עצמאית באמצעות אחד מלקוחותיו, זיו אבירם, מיזמי מובילאיי - שנמכרה שנים לאחר מכן לאינטל תמורת 15 מיליארד דולר - וביקש שיעזור לו לגייס כסף לחברה. יעקב התלהב מהטכנולוגיה ונרתם למשימה. הוא ארגן את סיבוב ההשקעה הראשון ממשקיעים פרטיים וגם את השני. גם הוא עצמו השתתף.
עם השנים, ועם כניסת משקיעים גדולים כמו בנקי ההשקעות גולדמן זאקס ומורגן סטנלי וההנפקה ב-2014, מכרו יעקב וחלק מהמשקיעים שלו נתחים ממניותיהם.
אתה לא מצטער שלא נשארת עם כל המניות?
"בטח. אבל חוכמה בדיעבד זו לא חוכמה. נכנסנו במחיר נמוך מדולר. מי שנכנס בתקופה הזאת ולא יצא, הגיע לרווח של 300%. אני לא הרווחתי עשרות מיליוני דולרים כמו חלק מהמשקיעים שהבאתי, אלא מיליוני שקלים. בתור התחלה בעולם ההשקעות זו זריקת עידוד".
ב-2007 הגה יעקב את חברת גלילה ליין טכנולוגיות לתיקון טלפונים סלולריים, שהוקמה באזור התעשייה צח"ר, גם כדי לייצר תעסוקה לעובדים מהגליל. יובל רבין, בן דודו, חזר אז מארה"ב, ויעקב הציע לו לחבור אליו, מן הסתם מתוך כוונה שהמוניטין שלו יסייע למיזם.
רבין צירף שותפים, קובי הוברמן והרמטכ"ל לשעבר דן חלוץ. בין חלוץ ליעקב נוצרו עימותים, ובשלב מסוים הציע יעקב שהחברה תגייס כסף כדי לפתח את העסקים, אולם השותפים התנגדו וטענו כי יממנו בעצמם את המשך דרכה. "הם לא רצו לוותר על נתחים מהחברה, מה שצריך לעשות כשמגייסים משקיעים, כי צפו לזה עתיד יפה".
במאי 2010 הדיח הדירקטוריון את יעקב, וזה תבע את החברה על כמה מאות אלפי שקלים בבית הדין לעבודה. "לא שילמו לי כלום. עבדתי יותר משנה בלי משכורת. בסוף ויתרתי על הכול, נתתי להם את המניות כדי לשמור על שלמות המשפחה. אבל זה לא קרה. גם גורשתי מהעיר וגם אכלתי את הדגים המסריחים". זמן לא רב לאחר מכן הודיעה החברה במפתיע על פיטורי כל העובדים ועל סגירה. לפני כארבע שנים אמר רבין בראיון ל-G שרוב החובות שיש לו נובעים מהפרשה הזאת.
"בערך חצי מהעסקים נגמרים בגלל סכסוכים בין שותפים, ועל אחת כמה וכמה כשמדובר בבני משפחה", מסכם יעקב. "זו הייתה טעות שלי לעשות עסק עם בן משפחה".
יובל רבין ודן חלוץ בחרו שלא להגיב.
"להתאהב בפיתוח ולא למכור"
את הקשיים והמפלות שעלולים להתלוות להשקעה בחברות סטארט-אפ יעקב מכיר היטב על בשרו. אחת מהחברות שבפורטפוליו של איי ארגנטו היא צ'אקרטק, הנמנית עם חברות שנמצאות במרוץ הפיתוח לגביע הקדוש: טעינה מהירה של רכב חשמלי דרך רשת חשמל מקומית. אלא שההנפקה של צ'אקרטק בפברואר השנה יצרה באזז גדול - לא במובן החיובי. החברה הונפקה תוך שהיא מחזיקה בהערת עסק חי ובניגוד לדעתו של יעקב, שהיה מראשוני המשקיעים בה.
הפיילוטים הראשונים של החברה, בשדה התעופה בווינה ועם סקודה, הצליחו, אבל טווח הנסיעה שהמוצר סיפק בין טעינה לטעינה היה 250-200 ק"מ, והתעשייה החלה לכוון לטווח ארוך יותר. צ'אקרטק רצתה לפגוש את השוק במקום נכון, עצרה את הפיילוטים וחזרה לשלב הפיתוח.
"החלטנו להיכנס כמשקיעים ב-2017, כשהטכנולוגיה כבר הייתה מוכחת, והכסף שגייסנו עבורה מהמשקיעים שלנו, קצת יותר מ-6 מיליון דולר, היה לצורך פיילוטים. החיים הטבעיים של סטארט־אפ הם לעבור למכירות בתום הפיילוט. במקרה שלהם ברגע שהחברה הודיעה שעכשיו היא עובדת על גרסה חדשה, הם אמרו 'נחכה'. זו טעות די שכיחה - מתאהבים בפיתוח ושוכחים שצריך גם למכור".
כיוון שצ'אקרטק נזקקה לכסף נוסף, היא הכניסה משקיע חדש, קרן אלה אימפקט, עם 8 מיליון דולר - ואז התחיל המתח. איי ארגנטו הציעה שכל אחד מהמשקיעים ישקיע עוד, באלה אימפקט התנגדו, וחוזר חלילה, עד שהכסף עמד להיגמר. באיי ארגנטו רצו לצאת לגיוס באופן פרטי, השאר רצו לצאת להנפקה, "כי היה הייפ והיה נראה שזה יהיה קל, אבל זו הייתה טעות איומה.
"ההנפקה הייתה כישלון. היא רצתה לגייס כ-100 מיליון שקל לפי שווי של 400 מיליון שקל, ובסוף גייסה 29 מיליון שקל לפי שווי של 215 מיליון שקל בלבד. החברה גם נמצאת במלכודת נזילות. הנייר לא עולה, ומשקיעים לא מתלהבים, כי נראה שאין חלום ואין סיפור. הנפקה בשלב לא נכון שורטת את החלום. יש חברות שיצאו ממצבים כאלה, אבל גם להן זה לקח המון שנים.
"מה שקורה עכשיו מזכיר לי את 2000-1990 בהייטק: הייפ, אופוריה, כולם חושבים שכל מטאטא יורה, וחברות בלי מודלים הולכות לבורסות פה ובנאסד"ק. חברות בתחילת הדרך מתנהלות כאילו סיימו את התהליך ורק נשאר לאסוף את הכסף".
יפתח יעקב (69)
אישי: נשוי בשנית + שלושה ילדים ושני נכדים, מתגורר בצור הדסה
השכלה: בעל תואר ראשון בכלכלה ופילוסופיה מהאוניברסיטה העברית ותואר שני בכלכלה מבית הספר לכלכלה בלונדון
עוד משהו: אוהב מוזיקה קלאסית, ג'אז ובלוז. בחמש השנים שלאחר רצח רבין, דוד שלו, ארגן בכל שנה קונצרט לזכרו