נשיא הפיליפינים, רודריגו דוטרטה, בנאום ההשבעה שלו יוני 2016 / צילום: Reuters, Dondi Tawatao
"עיתונות חופשית, עצמאית ומבוססת עובדות מסייעת בהגנה נגד ניצול לרעה של כוח, שקרים ותעמולת מלחמה", כתבה בשבוע שעבר ועדת פרס נובל לשלום כשהחליטה להעניק את הפרס לשני עיתונאים: דמיטרי מורטוב מרוסיה, ומריה רסה מהפיליפינים. שניהם, כפי שאפשר להבין, פועלים במדינות שבהן חופש הביטוי אינו מובן מאליו. אבל אנחנו נתמקד ברסה, המייסדת של אתר ראפלר (Rappler), שכולל בתוכו גם מדור בדיקת עובדות מרכזי וחשוב. כמו "המשרוקית", גם ראפלר חבר ברשת הבינלאומית של בודקי העובדות IFCN מבית מכון פוינטר, אך אנשיו עושים את עבודתם בתנאים שונים לגמרי מאלה שבהם פועלים ארגוני בדיקת עובדות במערב.
"אויב חופש העיתונות"
כדי להבין למה הכוונה כשמדברים על תנאים שונים, הנה קצת רקע על מה שמתחולל בפיליפינים. המדינה במערב האוקיינוס השקט בת יותר מ-100 מיליון התושבים אמנם מוגדרת כרפובליקה דמוקרטית, אך תחת הנשיא רודריגו דוטרטה השלטון בה הפך לעוין במיוחד כלפי עיתונאים. מאז שעלה לשלטון ב-2016 הרגישו את נחת זרועו כלי תקשורת וכתבים רבים: רשת החדשות המובילה במדינה נסגרה בשנה שעברה לאחר מאבק מתמשך והתקפות בלתי פוסקות מצד הנשיא ואנשיו. ועיתונים וערוצי טלוויזיה מובילים אחרים שהנהיגו קו ביקורתי כלפי הממשל, נקנו על ידי אילי הון ואנשי עסקים המקורבים לדוטרטה.
דוטרטה מקפיד לכנות עיתונאים ביקורתיים בכינויים כמו "זבל", "כלבים", "פייק ניוז" ואף קללות חריפות יותר. הוא מחזיק צבא תומכים וטוקבקיסטים משולהבים, שהיקפם נאמד במאות אלפים. התומכים הללו, שחלקם מקבלים תשלום, פועלים ברשתות החברתיות ותוקפים שוב ושוב את מבקרי הנשיא, לפי הנחיותיו הגלויות או המרומזות. הנשיא נהנה מתמיכה משמעותית גם בעיתונות הממוסדת, שכוללת שלל כלי תקשורת מגויסים שמהדהדים את הקו הנשיאותי.
ביולי 2021 סימן ארגון "עיתונאים ללא גבולות" את דוטרטה, יחד עם 36 ראשי מדינות נוספות, כ"אויב חופש העיתונות". דוטרטה מנהל "מלחמה כוללת נגד עיתונאים" הזהירו אנשי הארגון. עוד לפני כן, באפריל, פרסם הארגון את הדירוג השנתי של חופש העיתונות בעולם, ממנו עלה כי הפיליפינים במקום ה-138 מתוך 180, ירידה של שני מקומות מהשנה שעברה וחלק ממגמה שנמשכת בכל חמש שנות כהונת הנשיא. על פי דוח הארגון, יותר מעשרים עיתונאים נרצחו בפיליפינים בתקופת כהונתו של דוטרטה. "זה שאתה עיתונאי לא אומר שאתה פטור מהתנקשות, אם אתה מתנהג כמו בן זונה", אמר הנשיא בנאום ההשבעה שלו ביוני 2016.
"אומץ להגיד אמת לכוח"
אלה הם התנאים שבהם פועל האתר ראפלר שהקימה רסה. כלי התקשורת, יש לציין, הגיח לעולם עוד לפני עליית דוטרטה לשלטון. הרעיון נולד בסוף 2010, מתוך מחשבה על עיתונות שמותאמת לעידן בו האינטרנט מאפשר יותר מעורבות אזרחית בתקשורת. תחילה התקיים המיזם במתכונת של עמוד פייסבוק וב-2012 הוא הפך לאתר. השם שניתן לו, "ראפלר", הוא שילוב של המילים ראפ (rap - לשוחח) וריפל (ripple - ליצור אדוות). המטרה, כפי שמסבירים אנשי האתר, היא להתמודד עם המציאות הטכנולוגית החדשה, ולספק חדשות אמינות ומבוססות עמדות תוך אומץ "להגיד אמת לכוח". מעבר לחדשות השוטפות, העיתונאים בראפלר מתמקדים בעיתונות חוקרת, ניתוח נתונים וגם - כמובן - בדיקת עובדות.
בודקי העובדות של ראפלר נלחמים בעקביות בדיסאינפורמציה שדוטרטה מפיץ ברשתות החברתיות. העבודה הזאת שלהם זכתה לאזכור מפורש בהודעת ועדת הפרס שציינה את המאבק באופן בו הרשתות החברתיות משמשות "להפצת חדשות כזב, התעמרות ביריבים ועיוות השיח הציבורי".
המדור בודק שלל פוסטים מדי שבוע, רבים מהם הם כאלה שמבקשים לפאר את דוטרטה או לפגוע ביריביו, ולא פעם מכילים פייק ניוז. הנה כמה דוגמאות על קצה המזלג. רק השבוע הפריכו אנשי האתר שתי טענות ויראליות. הטענה הראשונה הייתה שדוטרטה הוריד את האבטלה במדינה לפחות מ-20%. דבר לא אפשרי, שכן האבטלה בפיליפינים מעולם לא עלתה על 17.6%. השנייה, היא שדוטרטה נכלל ברשימת 12 הלוחמים בשחיתות של מחלקת המדינה של ארה"ב. למחלקת המדינה אכן יש רשימה כזו, אבל הדיווח על כך מופיע במקור בעמוד סאטירי, שלועג לנשיא הפיליפינים. תומכיו של דוטרטה הוציאו את הפוסט מהקשרו.
גם אמירותיו של דוטרטה עצמו נבדקות כמובן. כך לדוגמה, בנאום מצב האומה ביולי הוא טען שהורה לאנשי המקצוע להציב את מחוז הבית שלו, דבאו, בתחתית סדר העדיפויות בכל הנוגע למיזמי תשתית גדולים, ולכן מסילת רכבת באזור תיפתח רק ב-2023. המטרה הייתה להראות שהוא לא מנצל את כוחו כדי לעזור למחוז שלו על חשבון שאר המדינה. אבל החברים בראפלר הזכירו לו שתקציב הפיתוח של דבאו נהנה מגידול גדול יותר מכל מחוז אחר בפיליפינים, ושהרבה מאוד מיזמים גדולים אחרים באזור כבר הושלמו. האמירה קיבלה מהארגון את הציון "דרוש הקשר".
הנושא שהוא אולי המרכזי ביותר בביקורת של הארגון על הנשיא נוגע לקו שהוא נוקט במלחמה בסמים. ראפלר כמובן לא לבד בנושא הזה. האו"ם, ארגוני זכויות אדם וגורמים בינלאומיים נוספים מאשימים את דוטרטה בכך ש"מדיניות אפס הסובלנות" שלו ביחס לסוחרי ומשתמשי סמים הביאה לאלפי הרוגים, וכי המדיניות הזאת כוללת גם "הוצאות להורג" על ידי רשויות האכיפה, שלמעשה מפירות את חוקי המדינה ועושות זאת ללא הליך משפטי סדור.
המלחמה בסמים הייתה אחת מהבטחות הבחירות הגדולות בקמפיין של דוטרטה, והוא אף התגאה מספר פעמים במדיניות שעל בסיסה תוקף אותו האתר. בראיון לרסה עצמה, במהלך הקמפיין הנשיאותי שלו ב-2015, אמר דוטרטה בקשר למדיניות שלו בנושא: "כשהבטחתי למגר את הפשע, התכוונתי לזה. אם אצטרך להרוג אותך, אהרוג אותך בעצמי".
התביעות וכתבי האישום
הקו הביקורתי והנחוש הזה של ראפלר הפך אותו כנראה לכלי התקשורת שממחיש באופן המובהק ביותר את היחס העוין של דוטרטה לעיתונות. הגישה הזו באה לידי ביטוי גם לאחר שרסה התבשרה על זכייתה בנובל. דובר הנשיא אמר במסיבת עיתונאים כי "אנחנו מאוד שמחים" על זכייתה של רסה, אך אז מיהר לסייג: "כמובן שיש אנשים שעדיין חושבים שעליה לנקות את שמה בבתי המשפט". האמירה האגבית לכאורה שופכת אור על הדרך שבה נלחם דוטרטה ברסה.
בשנים האחרונות רסה נאלצה להיאבק שוב ושוב באינספור תביעות וכתבי אישום, שנועדו להצר את צעדיה, ואף להשבית לגמרי את גוף התקשורת שהקימה. את חלקם הגדול של התביעות הללו הגישה ממשלתו של דוטרטה עצמה. כך, ב-2018 הורה הממשל בצעד תקדימי למשוך את רישיון העיסוק של ראפלר בטענה שאזרחים זרים השקיעו כסף באתר ובכך הפרו את החוקה הפיליפינית. ב-2019 נאסר על כתבי האתר לסקר את בית הנשיא למשך שנה שלמה. רסה הואשמה, בין היתר, בהעלמת מס. וב-2020 היא הורשעה בהוצאת דיבה, על בסיס חוק רטרואקטיבי, שנכנס לתוקף לאחר פרסום הכתבה.
בוועדת הנובל לא התעלמו ממסלול הייסורים הזה, ומכך שלמרות הכל ראפלר לא חדל ממלחמתו חסרת הפשרות בממשל. "רסה הראתה שהיא מגנה חסרת פחד של חופש הביטוי", הם כתבו בשבוע שעבר כשהחליטו להעניק לה את הפרס.
לקריאה נוספת:
בדיקות העובדות שהוזכרו בכתבה:
מצב האבטלה