שר האוצר אביגדור ליברמן / צילום: אלכס קולומויסקי-ידיעות אחרונות
החשש מקריסת מבנה על יושביו הפך באחרונה לשיחת היום, לאחר קריסתו של הבניין בחולון, הריסת המבנה ברעננה ופינויים בהולים של דיירים ממבנים ישנים בערים נוספות.
כל בניין מתיישן אחרי 50 שנה, ממש כמו כלי רכב וחפצים. אלא שהמדינה אינה מחליפה לאזרח רכב שהתיישן והרכב פשוט הולך לגריטה. על כן, עולה השאלה מדוע על המדינה או הרשות מקומית - לממן לאזרח את החלפת הבניין אחרי 50 שנה.
הרי קריסת בניין שהתיישן אינה תקלה בלתי צפויה, אלא תוצאה מסתברת והכרחית לפי כללי חוזק חומרים. ככל שהקריסות יתרבו, יבינו אזרחים רבים יותר באזורים נרחבים יותר שהם בסכנת חיים שאין איש שלוקח אחריות להגן עליהם מפניה וששום חברת ביטוח לא תבטח אותם נגדה.
בשנת 2005, לפני 16 שנה, נכנסה לתוקף תמ"א 38 שביקשה לעודד חיזוק מבנים בגלל חשש לרעידות אדמה, על ידי הוספת מרחב מוגן דירתי ותוספות נוספות ויצרה מהפכה בתחום הנדל"ן. מילות המפתח בעולם התמ"א 38 הן "כדאיות כלכלית". 16 שנה עברו מאז אישור התמ"א ורק אחוז בודד מהמבנים הישנים עברו הליך התחדשות. מדוע? בגלל היעדר כדאיות כלכלית.
האם זו הייתה כוונת המחוקק? לא ולא. המחוקק ביקש לעודד חיזוק מבנים אף ביחס למבנים במקומות שאין כדאיות כלכלית לקדם פרויקטים עבורם. כך, כהליך משלים לתמ"א 38 התקין המחוקק את "חוק המקרקעין (חיזוק בתים משותפים מפני רעידות אדמה), תשס"ח-2008" (להלן: "חוק החיזוק") וכאן אנו מגיעים אל הכסף.
במסגרת חוק החיזוק הוסמך שר האוצר בסעיף 13 (ב) "לקבוע תמריצים כספיים לעידוד חיזוק של מבנים מפני רעידות אדמה לפי תוכנית החיזוק, שיוענקו לבעלי הזכויות באותם מבנים מאוצר המדינה במקומות שבהם ראה כי אין די בהוראות תוכנית החיזוק כדי ליצור כדאיות כלכלית לביצוע חיזוק כאמור".
המחוקק התכוון למקומות כמו קריית שמונה, טבריה ואילת, שבהם הקרקע זולה וסיכויי רעידת האדמה גבוהים.
עד היום סעיף 13 (ב) היה בגדר אות מתה, ושר האוצר לא השתמש בסמכותו זו. אולם, לנוכח קריסות שלצערנו יבואו עלינו לרעה, על שר האוצר לשקול מנגנוני סבסוד ומיסוי יצירתיים במקומות שהסכנה בהם גבוהה. מקומות אלה יוגדרו לא על פי מבחן גיאוגרפי אלא על פי מבחני חוקי העזר למבנים מסוכנים. הגיע הזמן ששר האוצר יקבע תמריצים כלכליים להצלת חיים עוד טרם פנייה לערכאות שתחייב אותו להפעיל את סמכותו. חובת הזהירות של המדינה כלפי אזרחים שתקרת ביתם תקרוס עליהם, באה לפני חובת הזהירות של רשויות מקומיות. לרשויות אין בתקציבן שקל אחד לרפואה למתן פתרון רוחבי ואין באמתחתן כלי חוקי אחד לממן מכספי הארנונה דירות חדשות.
רק הענקת תמריצים ממשלתיים עשויה למנוע מקרים כגון קריסת הבית ברחוב סרלין בחולון. קידום פני סכנת נפשות היא חובת המדינה כלפי כל אזרחיה ולא חובת רשויות מקומית כלפי תושביהן, וההפניה אל חוקי העזר של הרשויות היא התחמקות של המדינה מלקיים את תפקידה - התחמקות שלא תעמוד במבחן משפטי כשיקרה אסון נוסף, חס וחלילה.
עו"ד גלאון הוא ראש תחום תכנון ובנייה במשרד עמית, פולק, מטלון ושות'. עו"ד חאמד היא שותפה במחלקה וכיהנה בעבר כיו"ר הוועדה המרחבית לתכנון ולבנייה גבעות אלונים בשפרעם