בגיל הרך מונחת התשתית לחינוך כולו / צילום: Shutterstock, M-Production
לאחרונה פורסם כי בשנת הקורונה עלה שיעור הזכאים לתעודת בגרות, אך בד בבד הורחבו הפערים. בעוד שתלמידים המגיעים ממשפחות ממצב סוציו-אקונומי נמוך ולומדים בחינוך הציבורי, חוו פגיעה ברצף ואיכות הלמידה, תלמידים המגיעים ממשפחות מבוססות וכאלו הלומדים בבתי ספר ממיינים, הגובים שכר לימוד מההורים, לא רק שלא נפגעו בתקופת הקורונה, אלא אף התקדמו יותר.
אולם, מגפת הקורונה לא משפיעה רק על הישגי הבגרות של תלמידי התיכון, אלא הרבה שנים קודם לכן, על הישגים אורייניים בגיל הרך, לפני שלב הלמידה הפורמלית.
מדוע? לכאורה, החינוך בגיל הרך בגילאים הצעירים (לידה עד שלוש) מופקד בידיהן של מטפלות שאינן נדרשות להשכלה אקדמית מוסדרת ולכן ניתן היה להסיק שהעובדה שהילדים שהו בבית עם הוריהם למשך תקופה ארוכה, במקום במסגרות החינוכיות, לא גרמה להם שום נזק בהיבט ההתפתחותי. נהפוך הוא, ניתן היה להניח כי הילדים בילו זמן איכות עם הוריהם ומצב זה אולי אף קידם אותם.
בגילאי הגן (מגיל שלוש ועד הכניסה לבית הספר) חינוך הילדים הינו בידיהם של אנשי מקצוע בעלי השכלה אקדמית מתאימה. גם כאן ניתן לטעון ולומר שמפאת גילם הצעיר של הילדים, ניתן להניח שאינם לומדים בגן שום חומר לימודי חשוב או משמעותי ולכן לא הפסידו כלום מכך שנעדרו מגן הילדים. אכן, בגיל הצעיר ילדים אינם לומדים חומר לימודי שיזדקקו לו להשלמת תעודת הבגרות, אך הם בוודאי רוכשים את התשתית השפתית, הרגשית, החברתית והקוגניטיבית הנחוצה להם. תשתית זו חשובה עבורם לא רק לטווח הקצר, אלא בעלת השפעה על היכולת שלהם להשתלב במערכת החינוך ולהצליח בה.
על מי זה משפיע? מגפת הקורונה העצימה את הפערים הקיימים בין ילדים ממיצבים שונים. מחקר שפורסם לאחרונה הראה שילדים שבאים מבתים בהם הסביבה השפתית עשירה, אכן לא הפסידו מכך שלא ביקרו בגן בתקופת הקורונה. הוריהם של ילדים אלו סיפקו עבורם סביבה לימודית נאותה בבית והתנסויות מתאימות, כך שהילדים לא צברו פערים. לעומתם, ילדים שבאים מבתים דלים בהיבט השפתי, הקוגניטיבי והרגשי, לא זכו לסביבה מטפחת וצברו פערים משמעותיים, שיתקשו לצמצמם בעתיד (Kogan & Lavetru, 2021).
החינוך במסגרות לגיל הרך הוא חיוני
במחקר מתמשך שנערך תחת המרכז לחינוך אורייני והחוג לחינוך והתפתחות הילד בגיל הרך בראי קהילתי במכללה האקדמית גליל מערבי, נאספו נתונים באשר ליכולות השפתיות של ילדים בגני חובה, בעיקר משכבות סוציו-אקונומיות נמוכות. לאחרונה נערכה השוואה בין היכולות השפתיות של ילדים בתחילת גן חובה, בשנתיים שקדמו למגפת הקורונה (תשע"ט ותש"ף) לבין השנה החולפת (תשפ"א). נמצא שיכולותיהם השפתיות של הילדים שהוערכו לאחר חצי שנה של מגפת הקורונה היו נמוכות יותר מאלו של ילדים שהוערכו טרם המגפה. לכאורה, הילדים לא הפסידו "חומר לימודי" כמו בבית הספר, אבל אין ספק שהסגרים והשינויים במסגרות החינוכיות פגעו קשות ביכולותיהם השפתיות.
האם זה בעייתי? כיום ברור לכל שהחינוך במסגרות לגיל הרך הוא חיוני, מקדם אותו וחייב להיעשות על ידי אנשי מקצוע מוכשרים ומקצועיים. בגיל הרך מונחת התשתית לחינוך כולו והעובדה שילד או ילדה יהיו זכאים לתעודת בגרות בסיום הלימודים, קשורה בהכרח להשכלה האיכותית שיקבלו החל מהגיל הרך. אם ההשכלה הבסיסית שניתנת אינה טובה ואיכותית, יהיה קשה יותר להשלים את הפערים בעתיד.
חשוב לחדד שהפערים בין אלו שידם משגת, לבין אלו שידם אינם משגת, אולי ברורים יותר באחוזי הזכאות לבגרות, אך מופיעים כבר בגיל הרך. חינוך איכותי, כבר בגילאים אלו, הוא התשתית, וחשוב לבסס את יסודות הבניין לפני שבונים את קומותיו. הרפורמה של שרת החינוך ד"ר יפעת שאשא ביטון להעברת הפיקוח על הגיל הרך לידי משרד החינוך החל מחודש ינואר הקרוב, הינה מבורכת, שתעזור לייצר תשתית חינוכית ראויה, איכותית ומקצועית החל מגיל לידה.
ד"ר עינת נבו וד"ר שרון גילת-יחיא הן ראשות החוג לחינוך והתפתחות הילד בגיל הרך בראי קהילתי במכללה האקדמית גליל מערבי