יוג'ין קנדל, ועידת האמון של גלובס / צילום: איל יצהר
למרות שהמערכת הישראלית מייצרת קבוצות אמון מהגבוהות בעולם, ישנו פרדוקס בו רמת האמון היא לא מהגבוהות בעולם, ויש לזה השלכות. כך לדברי פרופ' יוג'ין קנדל, יו"ר המכון למדיניות ומחקר מבית סטארט אפ ניישן סנטרל ויו"ר המועצה הכלכלית הלאומית לשעבר, שפתח את ועידת אמון וכלכלה של גלובס שנערך היום.
"תארו לכם סיטואציות כמו למשל אירוע, עסקה, קשר, משחק, בהם אנו צריכים להשקיע משאבים אך התוצאה תלויה בשיתוף פעולה של מישהו אחר. אם האדם הזה ישתף פעולה התוצאה עבורי תהיה נגיד פלוס 100, ואם האדם הזה לא ישתף פעולה התוצאה עבורי תהיה מינוס 50", אמר קנדל. "וזה לא בהכרח קשור לכסף אלא כל סיטואציה כמו זוגיות או משהו אחר. אז נשאלת השאלה האם אני נכנס לעסקה או לא, וזה תלוי לחלוטין בהערכה, או האמונה שלי, האם הפרטנר שמולי יעמוד במילה שלו, או לא. ואז נשאלת השאלה האם כדאי להיכנס לעסקה".
קנדל מציין כי יש משקל לשאלה הגיאוגרפית, כלומר מאיפה מגיע האדם שמולו אני עושה עסקה. "מאד קל להראות כי אם אני נמצא ברואנדה, ברזיל או הפיליפינים אני לא נכנס לעסקה שכזו, כי אני מעריך שהאדם לא יעמוד בעסקה אם זה לא כדאי לו. אך אם אני נמצא בעסקה בהולנד (אגב, אדם סמית אמר שאפשר לסמוך על ההולנדים), אני כן אכנס לעסקה. זה אומר שהרבה עסקאות מתבצעות במדינות בהם יש אמון גבוה ואיפה שאין אז יש פחות. ולזה יש השלכות הרות גורל לגבי התפתחות המדינות הללו. אמון הוא הערכה של כל אדם בתוך החברה עד כמה אפשר לסמוך על הצד השני. אתה לא נכנס לעסקה כאשר אתה לא מאמין לפרטנר, גם אם יש לך עורך דין טוב".
ומה קורה בישראל למשל?
"אם אני בונה לעצמי קהילות שם, האמון מאד גבוה. זה מקל, אך זה אומר שהעסקאות מוגבלות מאד. יש הרבה מאד יחידות בצבא בהן ללא אמון הן לא היו מתקיימות".
איך מודדים אמון?
"אמון זה משהו מאד א-מורפי. השתתפתי בקבוצת עבודה של ה-OECD ויש מדד אחד - generalised trust שהמציאו בשנות השישים על מנת לבחון איך אירופה התמודדה עם המלחמה. נשאלה השאלה הפשוטה, האם באופן כללי אפשר לסמוך על אנשים או צריך להיזהר בעסקאות מול האנשים. יש שתי תשובות, או שאפשר לסמוך עליהם, והתשובה היא 1. או שלא, וממש צריך להיזהר, ואז התשובה היא אפס. אחוז האנשים שעונה שאפשר לסמוך על אנשים זה המדד כיום לאמון, ומתברר שיש לו הרבה מאד קורלציות להרבה דברים חיוביים".
"בכל המדינות הנורדיות יש אמון מאד גבוה כאשר כ-60% מהאוכלוסייה אומרת שאפשר לסמוך על האנשים. אל מול רואנדה או ברזיל למשל השוני מהותי ויש לזה השלכות גדולות ונשאלת השאלה מאיפה זה מגיע. מתברר שהדברים הללו מאד תרבותיים, כלומר הם מאד רלוונטים למדינות ואפילו לאיזורים בתוך המדינות. יש הרבה מאד השערות לגבי זה והן הולכות הרבה מאד אחורה, לרמה של אקלים או חקלאות. בהולנד למשל בלי מסחר בינלאומי, אי אפשר היה לשרוד. ההולנדים לא יכול לעשות עסקים, כך שהם נאלצו להביא למצב בו יסמכו על המילה שלהם. בסין למשל יש קו מפריד בין האיזורים בהם מגדלים אורז - מה שמצריך שיתוף פעולה שגורר אמון בתוך הקבוצה, לבין האיזור בו מגדלים חיטה - שם יש רמת אמון יותר גבוהה מבחינה יצונית לקבוצה".
"יש שאלה, האם האמון משפיע על התוצאות העסקיות, ונמצא שיש קורלציה חיובית בין רמות אמון לבין תוצר לנפש, לפיריון, לשוק ההון, למיעוט של רגולציה (אם אתה מאמין ליצרנים שלך אתה צריך פחות רגולציה), איכות השלטון ומערכת המשפט, אי שוויון נמוך יותר וקורלציה גבוהה מול רמות האמון".
איפה ישראל נמצאת?
"ישראל נמצאת במקום לא מאד גבוה במחקרים. בשנת 2010 נמצא כי 23% מהאנשים בישראל אומרים שניתן סמוך על האחר באופן כללי. מצד שני, היתה זו תקופה לא טובה בתחילת שנת 2000 בה האמון בין הערבים ליהודים לא היה בשמים, בין היתר, בשל אירועי אוקטובר. יש עדויות שכאשר יש קבוצות שמרגישות מופלות, ובישראל כל קבוצה מרגישה מופלית על ידי האחר, אז יש רמת אמון נמוכה יותר. לי יש תחושה שבישראל אפשר לסמוך הרבה יותר על האנשים (במיוחד בתוך הקבוצות), אך התחושה שלנו מושפעת גם לרעה ממה שאנו שומעים בכלי התקשורת: שאנו בעצם לא ראויים לאמון של עצמנו, וזה מאד מרגיז אותי".
אז המערכת הישראלית מבוססת על אי אמון?
"יש פרדוקס. המערכת הישראלית מייצרת קבוצות אמון מהגבוהות בעולם. כך למשל, תחשבו על ישראלי שפוגש ישראלי בחו"ל, ישר נוצר קליק ויוצאים לטרקים ביחד. אך אם שואלים איך בונים אמון, צריך לשאול איך הורגים אותו. כמו למשל, אמירות כלליות מזיקות שמכרסמות לאט לאט את האמון. הדבר השני שהוא פרדוקסלי, הוא שאמון לא יכול להתחיל מאי אמון. הגדלת האמון מתחילה אצלך, אתה צריך להאמין להאנשים, כך שהאמון שאתה נותן מהווה נכס עבורם. לצערי ההנחה הבסיסית, גם של הממשלה, היא שאי אפשר להאמין לאנשים. אבל אי אפשר להתחיל מרמה שבה אי אפשר להאמין בתור התחלה, ואני באתי מברית המועצות שם לא היה ניתן להאמין אף אחד. ברגע שאתה הורס את האמון, אתה מאבד משהו. לא לא חייב להיות קיצוני כמו ללכת לכלא אלא צריך ליצור מצב בו מעילה באמון משולה לשריפת בניין. פה אתה הורס הון ושם אתה הורס הון. לממשלה יש חלק חשוב בזה".