גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

עו"ד מיכל הלפרין / צילום: דוברות לשכת עורכי הדין

חוק יסודות האסדרה, אם יעבור את הליכי החקיקה בכנסת, הוא בעל פוטנציאל לשפר את הפריון במשק בשיעור שבין 4% ל-6%. במונחים כספיים מדובר בתועלת שיכולה להגיע ל-100 מיליארד שקל (על פי מציעי הצעת החוק). החוק יאלץ את רשויות המדינה השונות לשקול שורה של שיקולי יעילות, שקיפות, התאמה, תועלת, השוואה בינלאומית ועוד לפני שהם מטילים רגולציה כלשהי. לא פחות חשוב מכך, החוק מכפיף את הרגולטורים לפיקוח וביקורת ושל רשות אסדרה חדשה אשר תוודא כי הרגולטורים אכן מיישמים את החובות להפחית רגולציה.

אז למה בחרה המדינה לפטור את הרגולטורים הפיננסים מהפיקוח של רשות האסדרה? אין לשאלה תשובה שמניחה את הדעת.

בארץ קיימים שלושה רגולטורים פיננסים משמעותיים: בנק ישראל הכולל גם את הפיקוח על הבנקים, רשות שוק ההון ביטוח וחסכון ורשות ניירות ערך. שלושה רגולטורים אלה אחראים על כמעט כל הרגולציה הפיננסית במדינת ישראל. ויש הרבה כזאת. אחד התחומים שבהם הנטל הרגולטורי הוא כבד במיוחד הוא תחום הפיננסים. שלושה רגולטורים שפועלים בתיאום חלקי בלבד זה עם זה מטילים כל אחד בתחומו מגוון רחב של הוראות, הנחיות, נהלים אשר מתחדשים ומתעדכנים חדשות לבקרים. הרגולציה המרובה מכבידה על כולם, אך היא במיוחד מכבידה על הגופים הקטנים, העסקים הקטנים שמבקשים להביא תחרות וחדשנות לתחומי הפיננסים ולהקטין את תלותנו בבנקים ובמוסדות הפיננסים המסורתיים האחרים.

סידרה של טענות עלו מצידם של הרגולטורים הפיננסיים מדוע יש לפטור אותם מהחובות להפחית נטל רגולטורי: הם טענו שעליהם להגיב במהירות לשווקים פיננסים משתנים (טענת בנק ישראל); הם סברו שאין לחשוף אותם להליכים שיפוטיים שייזמו נגדם הבנקים בטענה שאינם עומדים בדרישות החוק (טענת בנק ישראל); הם טענו כי הליך אישור הרגולציה בכנסת מכביד דיו ולכן אין להטיל עליהם בנוסף מטלות של דה-רגולציה (טענת רשות ניירות ערך). אף לא אחת מטענות אלה ייחודית לרגולטורים הפיננסים.

התוצאה של הוויכוח שהתנהל סביב החלת חובות דה-רגולציה על רגולטורים פיננסים היתה פשרה משונה. הצעת החוק אמנם מטילה על הרגולטורים הפיננסים חובה לשקול שיקולי הפחתת נטל רגולטורי. אך בניגוד לכל יתר הרגולטורים, הרגולטורים הפיננסים פטורים מחובת הפיקוח של רשות האסדרה. הטעם המרכזי הוא הרצון לשמור את עצמאותם של הרגולטורים הפיננסים.

אכן, ראוי ונכון ששלושת הרגולטורים הפיננסים יקבלו החלטות מקצועיות באופן עצמאי וללא תלות בשיקולים ולחצים פוליטיים. אך מה בין זה לבין כפיפות לרשות אסדרה, שאף היא רגולטור עצמאי ומקצועי? האם באמת קיים חשש שרשות האסדרה תלחץ על הרגולטורים הפיננסים לשקול שיקולים פוליטיים? ואם יש חשש שכזה, מדוע מאפשרים לרשות האסדרה לפקח על רגולטורים עצמאיים אחרים כגון רשות הגנת הצרכן?

הרגולציה הפיננסית סבוכה, מורכבת ומכבידה. היא דורשת טיוב והליך משמעותי של הפחתת הנטל. בכל אלה דומה הרגולציה הפיננסית עד מאד לתחומי רגולציה אחרים. ניתן בהחלט לשמר את מקצועיותם ועצמאותם של הרגולטורים הפיננסים ובה-בעת גם לחייב אותם לעבור תהליכים של הפחתת נטל רגולטורי. חבל להחמיץ את ההזדמנות לכך.

הכותבת היא עמיתה בכירה במרכז לממשל ועסקים באוניברסיטת הארוורד וכיהנה עד לאחרונה כממונה על התחרות