השנה האחרונה של אלדד פרי / צילום: איל יצהר, מד''א, בר-אל
החיים של אלדד פרי כללו בשנה האחרונה בעיקר פגישות עם משקיעים פוטנציאליים ולימוד תורה. מדי יום היה קם בסביבות 4 לפנות בוקר, הולך לבית הכנסת, טובל במקווה שבמרתף ביתו - ואת שאר הזמן מבלה בלימודים בחברותא ובניסיונות למצוא מישהו שיוציא אותו ואת החברה שלו מהבוץ. בבוקר יום שישי שעבר נרצח מחוץ לבית הכנסת ברחובות, מותיר אחריו חובות של מאות מיליוני שקלים כלפי רוכשי דירות בפרויקטים ששיווק במסגרת קבוצות הרכישה שלו, וכן כלפי נושים של החברה, בהם אנשים פרטיים ששוכנעו להשקיע בה וחלקם איבדו את כל חסכונותיהם.
"חבר יקר, אח אהוב, מורה, עילוי בתורה ואיש עם לב זהב. בכל השיחות שלנו מאז המקרה, רק דבר אחד העסיק אותו, וזה העוול שנגרם לאנשים. הוא לא ברח ולא הסתתר, את כל זמנו השקיע בתורה ובניסיונות לקדם מהלך שיציל את כספם של המשקיעים שלו". כך כתב השבוע הפרסומאי גילי כהן, בפוסט בפייסבוק לאחר הרצח. "גם כשהיה בשיאו, כשהיה מתחיל לדבר תורה", כתב עוד כהן בפוסט, "הייתי אומר לו: 'אתה מתבזבז, העולם הזה לא מתאים לך. יש לך נשמה של צדיק".
פרי, שהיה דתי, עבר לפני מספר שנים תהליך של יציאה בשאלה. החברה שלו הייתה אז בשיאה, והוא שיווק עצמו כטייקון. אך בהמשך - היה זה כשהחלו להתגלע הסדקים הראשונים בחברה - שינה כיוון: עבר מהמשרדים בתל אביב למשרדים בנס ציונה, ושמר על פרופיל נמוך.
היטיב לתאר את השינוי ערן רולס, מנכ"ל מרכז הבנייה."הכרתי שני אלדד פרי", כתב בפוסט בפייסבוק השבוע. "את אלדד הראשון הכרתי במשרדו המפואר בעזריאלי... פגשתי אדם צעיר, רהוט ומבריק שחי בסרט. מטוסים פרטיים, סיפורים על השקעות ותיאור חברה עסקית כאילו מדובר בקונצרן בינלאומי... פגשתי לפני כשלוש שנים אדם אחר לגמרי. אדם שעשה תשובה, אדם שלא התבייש לספר על טעויות עבר ועל דרך חדשה... הפוזה נעלמה... ראיתי אדם שעשה שינוי ויצא לדרך חדשה".
האם אכן בחר בדרך חדשה, או שזו הייתה פסאדה שנועדה לעורר אמפתיה? לבעלי החוב שלו, זה כנראה פחות משנה. הם רק רוצים את כספם. כך או כך, את התשובה כנראה כבר לא נדע לעולם - הוא לקח אותה איתו.
רצה לשחק במגרש של הגדולים
ההצלחה של פרי, יליד נתיבות, הבכור מבין שבעה ילדים, הייתה מהירה. כנראה מהירה מדי. לאחר השחרור מהצבא עבר לרחובות, ושם גם החל את הקריירה הנדל"נית שלו. עד מותו התגורר פרי בבית פרטי בנווה עמית, שכונה ברחובות, יחד עם אשתו השלישית נועה וחלק מילדיו, שמונה במספר: ארבעה ילדים מאשתו הראשונה, אף היא מנתיבות במקור; ילד אחד מאשתו השנייה, שעבדה בקבוצת אלדד פרי; ושלוש בנות מאשתו הנוכחית, ששימשה כעוזרת שלו, ולאחר שהפכו לזוג עברה יחד איתו תהליך של חזרה בתשובה. "בנישואים הנוכחיים הוא היה מאוד רגוע. היה להם מאוד טוב בזוגיות", אומר חבר, "אלדד הפך להיות מאדם נהנתן שאוהב לבלות, לאיש בית".
בית המשפחה בנווה עמית הוא רחב ידיים - כ-600 מ"ר בנוי, עם בריכה והמון המון ספרים. בסלון, מהרצפה ועד לתקרה היו מדפי ספרים, וכן מתחת למדרגות. שוויו המוערך עומד על כ-6.5 מיליון שקל. פרט לבית המגורים, יש עוד דירה בבעלותו של פרי, אף היא ברחובות, ובה מתגוררת אשתו הראשונה. הבית והדירה, כמו גם רכבו של פרי - ג'יפ מרצדס משנת 2012, היו אמורים להימכר ותמורתם היתה מיועדת לנושים. "ממש השבוע", אומר עו"ד ארז חבר, הנאמן לנכסיו האישיים, "היינו אמורים להתחיל סיורים בנכסים ולהתחיל לקבל הצעות".
בתחילת דרכו שיווק פרי מספר פרויקטים במסגרת קבוצות רכישה, ואף הצליח להביא אותם לידי סיום. אלא שמהר מאוד הוא מאס בפרויקטים הקטנים, של כ-20 דירות, וקפץ מדרגה עם תוכנית חדשה: פרי פלייס, פרויקט שימוקם בכניסה לרחובות ויכלול מעונות סטודנטים, מסחר ומשרדים. בד בבד הוא התרחב לאפיקים שונים מחוץ לנדל"ן כמו כרטיסי אשראי, סייבר ועוד.
"היה לו חשוב להוכיח שהוא, הבחור מנתיבות, יכול לשחק במגרש של הגדולים", אומר גורם שהכירו היטב. "הוא רצה שיהיו לו עסקים חובקי עולם. אז פה היתה לו חברת סייבר, ופה חברת כרטיסי אשראי ופה הוא קופץ לעסקה באפריקה".
מכונת השיווק עבדה במלוא המרץ: משרדים במגדלי עזריאלי ששימשו קודם לכן את טייקון העבר נוחי דנקנר, כנסים, פרסום מסיבי, מטוס פרטי חכור. אלא שפרי פלייס, כמו גם פרויקטים נוספים, מעולם לא יצא לפועל.
ייתכן שהפסאדה הזו הייתה יכולה להימשך שנים באין מפריע, אלמלא בקשה שהגיש איש העסקים השווייצרי חיים חמו, ששוכנע להיות שותפו של פרי ולהזרים לחברה 200 מיליון שקל. חמו, שפנה לבית המשפט לפני שנתיים בבקשה למנות נאמנים לקבוצה, הוא שהניע את כדור השלג שחשף כאוס מוחלט: ערבוב בין כספי החברות של הקבוצה ונטילת הלוואות מאנשים פרטיים. בית המשפט מינה אז את עורכי הדין אהוד גינדס וגונן קסטנבאום כנאמנים לחובות החברה, ואת עו"ד ארז חבר כנאמן לחובותיו האישיים של פרי, המסתכמים בכחצי מיליארד שקל. מאז מונו, מנסים הנאמנים למצוא את ידיהם ורגליהם בסבך הכלכלי של הקבוצה ומנסים להביא את הפרויקטים השונים לידי סיום.
ההסדר שלא יצא לפועל
"אלדד הגיע אלינו לראשונה לפני שהוגשה הבקשה של חמו, אך כבר התחילו בעיות בקבוצה", מספר עו"ד שלמה נס, שליווה את פרי במהלך השנה האחרונה: "אבל הוא לא 'פתח לנו' ובעיקר דיבר מסביב. בפעם השנייה הגיע אחרי שחמו כבר הגיש את הבקשה. כשניתחנו את הדברים, הגענו למסקנה שעם הבקשה של חמו אפשר להתמודד בקלות, אבל הבהרנו לו שיש בעיה קבוצה.
"אמרנו לו, שאם הוא לא רוצה לחזור על סיפור ענבל אור, כדאי לו להסכים למינוי נאמנים בהקפאת הליכים, בתנאי שזה לכיוון של הבראה. זה לא דבר פשוט להביא ללקוח - אבל הוא אמר שאם זה יביא לכך שכולם יקבלו את הדירות הוא בעד למרות שייפגע ברמה האישית. דבר אחד אפשר להגיד לזכותו: היה אכפת לו מהנושים ובשנה הזו ניסה לראות איך מקדמים את הפרויקטים ומחזירים לנושים את הכסף".
לדברי נס, במהלך השנה הזו, פרי היה "חדור אופטימיות ואנרגיה, ועסק רק בניסיון למצוא פתרון שיביא כסף ללקוחות. ביום ראשון (יומיים לאחר הרצח - ה"מ) היינו אמורים לשבת איתו על הסדר שהוא גיבש".
גם חבריו מספרים כי עשה בשנה האחרונה ניסיונות למצוא כל פתרון שיאפשר לו להחזיר למשקיעים את כספם, כאילו הייתה לו ברירה. "הוא היה מקיים חמש פגישות בערך כל יום כדי לנסות למצוא משקיעים", הם מספרים. בתקופה האחרונה גיבש עם חברים, מתווה להסדר (על כך בהמשך), שהיה אמור להיות מוגש לנאמנים.
מלבד זאת, כאמור, העביר את זמנו בלימוד תורה ובמפגשי חברותא. "הוא היה גאון", מתפעל חבר קרוב: "ידע את התנ"ך בעל פה. היה לו ידע מטורף והוא היה אחד המומחים בתחום הקבלה. הייתה לו קבוצה של חסידים שהוא נהג לתת להם שיעורים בתורת הקבלה״.
בזמן שלא למד תורה, הרבה להיפגש עם הנאמן חבר במטרה לגבש פתרון. "הוא עבד מבוקר עד ערב", אומר מקורב. "אין נייר ואין תוכנית שהוא לא ידע בראש את כל הפרטים שלהם. אני מעריך שלולא הרצח, הוא היה מחזיר את כל החובות".
בחודשים האחרונים, מספר עו"ד חבר, הם ישבו יחד בניסיון לגבש הסדר ובמקביל חיפשו מקום עבודה שבו פרי יוכל לעבוד ולקבל משכורת בינתיים. "היו פגישות עם איזה קבלן, ודובר על כך שהוא יעסיק את אלדד כמנהל פרויקטים", אומר חבר.
העסקתו של פרי כשכיר לא הספיקה להתגבש, ממש כמו ההסדר. בגדול, ההסדר דיבר על כך שהפרויקטים של קבוצות הרכישה יימשכו הודות לכספים שיוסיפו החברים. למרות התוספת, אומר גורם הבקיא בנושא, עדיין בסופו של דבר ישלמו סכום כולל הנמוך ממחיר השוק.
באשר לפרויקטים שבהם הבנייה עדיין לא החלה, כמו קרקע באשדוד שעליה בנוי מלון, ופרי פלייס ברחובות - ההסדר אמור היה להציע שהם יירכשו מהכונסים ויושבחו. "לאלדד היו טענות", מספר גורם המקורב לפרי, "שהנאמנים מבקשים עבור הקרקעות האלה הרבה פחות ממה שהן שוות באמת. אלדד הביא משקיעים שירכשו אותן ויחד יפעלו להשביח את הקרקע, כך שהתמורה שתתקבל עבורה תהיה גבוהה משמעותית, וכך קופת הכינוס תקבל כספים נוספים".
באשדוד דובר על שינוי ייעוד של הקרקע (שכאמור, כיום בנוי עליה מלון) למגורים, ואילו לגבי הקרקע ברחובות דובר על הוספת אחוזי בנייה. שני המשקיעים עליהם דובר הם אודי שאשא, חברו של פרי ומבעלי חברת "מסיעי שאשא", ויזם הנדל"ן איציק תשובה. פרי, מספרים מקורביו, היה נלהב מאוד מאופציית ההסדר שנרקמה. "הוא התרגש כמו ילד קטן", הם מספרים. "הוא גם העריך שאם ההסדר יעבור, אולי לא יהיה צורך לממש את הבית. הוא אמר שהוא לא רוצה לקבל כל היום טלפונים מבעלי חוב".
"הוא הגיע אלינו לייעוץ בסוף אוגוסט", מספר עו"ד שי גליקמן, מנהל מחלקת פירוק ושיקום חברות בפירמת עורכי הדין דורון, טיקוצקי, קנטור, גוטמן, נס. באחת השיחות הראשונות ניסינו להבין ממנו אם הוא סוג של טיפוס שמרים ידיים, או נלחם, ויכול להוכיח שיעזור לנאמנים. חד משמעית הוא אמר שיעשה הכל כדי להוכיח להם שיעזור. הוא שיתף פעולה וענה לכל שאלה".
"לא היה מודע לעומק המשבר"
כך או כך, הנאמנים לנכסים, גינדס וקסטנבאום, התלהבו קצת פחות, והמספרים שהציג פרי נראו להם, איך לומר, מנותקים מהמציאות. בכלל, "מנותק מהמציאות" הוא ביטוי שחזר על עצמו.
"אני לא חושב שהוא היה מודע לגודל המשבר", אומר אדם הבקיא בעסקיו. "הוא היה באיזו אופוריה, שהכל יסתדר, שהרבנים סביבו יובילו אותו לדרך המלך. הכוכבים ידאגו שהדברים יסתדרו. זה היה בעיניי הזיה מוחלטת. היו לי כמה שיחות איתו, והוא אמר לי: אני פותר הכל, אני לא אנוח ולא אשקוט עד שזה יקרה.
"הבעיה של אלדד הייתה המגלומניה. הקרקע הזו באשדוד עם המלון, שעכשיו דיברו עליה בהסדר, מהיום שאני מכיר את אלדד אני שומע שהקרקע הזאת תפתור את כל הבעיות. הם מדברים במספרים לא הגיוניים. ולגבי הקרקע ברחובות, כל הזמן דמיין איזו תב"ע שתגדיל את זכויות הבנייה. מבחינתו זה כבר היה אצלו בכיס, אבל הכל היה בגדר דמיון".
"פרי פלייס", אומר גורם נוסף, "הוא פרויקט גרנדיוזי שהיה גדול על אלדד בכמה רמות. את דמי הרצינות שקיבל מחברי קבוצות הרכישה הוא גלגל הלאה. ערבוב הכספים, הצורך לממן את העסקים האחרים מחוץ לנדל"ן, ואולי עוד דברים שאינם ידועים, הכניסו את העניינים לסחרור.
"בעסקים שלו היה חוסר סדר מוחלט, מכירות לא מבוקרות. זאת היתה סוג של פירמידה", אומר הגורם. "הבלגן חגג שם והיו תקופות שהריבית הגיעה לרמה של 12 מיליון שקל בשנה. אלדד היה אופטימי והאמין שהכל ייפתר. הבעיה היא שהוא לא הבין נדל"ן, הוא קפץ בבת אחת לפרויקטים גדולים, זה כמו מישהו שקופץ מסוסיתא לפורש כשאין לו כסף לדלק, רק למלא מים ברדיאטור. הוא לא היה בחור רע, אבל פנטזיונר".
גם כשפנטזיות הנדל"ן התרסקו, הוא המשיך לחלום בגדול: "היתה לו איזו פנטזיה לגבי חומר מסוים לטיהור חללים. הוא אמר שהוא עומד לפתור את כל בעיות הקורונה, כי אפשר יהיה להשתמש בחומר הזה במעליות, באוטובוסים, באולמות בית משפט", מספר אחד מחבריו.
לגבי הספקולציות על כך שהייתה מעורבות של השוק האפור בעסקיו, קשה לגבש מסקנות. מצד אחד, אנשים שהיו מקורבים לעסקיו מספרים על כך שכספים שנכנסו לקבוצה נבלעו בתוך שבועות מעטים, ו"לא נודע שבא אל קרבם". "זה היה כאילו יש שם איזו מפלצת שצריך להאכיל", אומר אחד הגורמים הללו.
מצד שני, חברים מספרים על כך שבשום שלב פרי לא התנהג כמי שמאוים. "בן אדם שיש עליו איומים", אומר אחד ממקורביו, "מסתכל תמיד ימינה שמאלה, בודק את הרכב לפני שהוא נוסע. אצל אלדד השער של הבית לא נטרק אפילו. ככה לא מתנהג אדם שמקבל איומים". חבר אחר הוסיף: "בשום שלב לא זיהיתי אצלו פחד, או איזה סימן לכך שמאיימים עליו"
"אני לא יודע מה היה שם, אבל אני יכול להגיד לך שאלדד הוא לא איש שרימה אנשים, הוא לא הטיפוס. אנשים שהולכים למהלך של נוכלות, מכינים תוכנית ליום שאחרי. אלדד רק עסק בלנסות להחזיר כסף. גם לא היה איכפת לו שהוא צריך לוותר על הבית.
גם לחבריו הקרובים אין הסבר איך מי שלפי הסיפורים היה טוב לב, נרתם לעזרה ונדיב, גם גרם עוול לכל כך הרבה אנשים שקיוו לרכוש דירה במחיר סביר ונותרו מול שוקת שבורה. "זה דיסוננס", הם מודים. וכאילו כדי להפחית מגודל העניין, מוסיפים מיד, ש"זה מאוד הציק לו. הוא היה נחוש לשקם את החברה. הוא הבין שנגרם לאנשים עוול וזה מאוד הכביד עליו".
יש הטוענים כי אחת הסיבות להידרדרות שיצאה משליטה היא העובדה שלקוחותיו של פרי נמנו ברובם עם אוכלוסיה חלשה. "בואי נגיד", אומר גורם הבקיא בפרטים, "שאם הפרויקטים שלו היו בתל אביב והלקוחות שלו היו אנשים חזקים ועשירים זה היה נעצר הרבה לפני. כאן, כשהיה איזה לקוח שהרים ראש, עורכי הדין ישר דאגו להשתיק אותו, מקסימום לתת איזה פיצוי. עם אוכלוסיה חזקה זה לא היה קורה. אולי במקרה כזה, לא היינו נמצאים איפה שאנחנו היום".