המגפה החמישית של מצרים / וויליאם טרנר' 1800 / צילום: וויליאם טרנר' 1800
כדור הארץ הוא מערכת מורכבת ביותר של איזונים שהתפתחו במהלך מיליוני שנות אבולוציה. כל חריגה חדה מהם עלולה להביא לתוצאות שקשה לדמיין אותם. זה גם היה המקרה עם האימפריה הרומית־הביזנטית במאה השישית לספירה.
באביב 536 עמדה האימפריה והקיסר יוסטיניאנוס הראשון, בשיא תפארתם. מסעות מלחמה מוצלחים החזירו לאימפריה את השליטה ב"עיר הנצחית", רומא, וכן במרחבים הפוריים של צפון אפריקה שאבדו מאה שנה קודם לכן. באותה העת הוביל יוסטיניאנוס מפעל ענק של ריכוז ועריכה של כל קבצי החוקים, התקדימים והספרות המשפטית הרומית הקלאסית. אלה כונסו יחדיו ביצירת ענק, "קורפוס יוריס סיוויליס" (בלטינית: Corpus Iuris Civilis), המשמשת עד היום כבסיס לשיטת "המשפט הקונטינטלי".
אם לא די בכך, בדצמבר 537 חנך הקיסר מבנה ביזנטי מפואר, כנסיית "איה סופיה" במרכז איסטנבול. הפרויקט ההנדסי העצום הזה הושלם בתוך פחות משש שנים. לאחר שראה את המבנה האדיר על התקרות הגבוהות והמקומרות, כך מסופר, אמר הקיסר "ניצחתי אותך שלמה", בהתייחסו לבית המקדש שעמד לפני כן בירושלים.
בקיץ שנת 536 ענן מסתורי כיסה את השמיים. "אור השמש היה לא בהיר, כאילו היא הייתה הירח, נראה כי היא נמצאת בליקוי חמה מתמשך", תיאר זאת פרוקופיוס ההיסטוריון בן התקופה.
ניתוח של שכבות הקרח העמוקות באנטרקטיקה וגרינלנד, ביחד עם מחקר על טבעות עצים מהתקופה ההיא מעידים על התפרצות געשית ענקית באיסלנד, שהביאה להחשכה של רוב העולם במשך 18 חודשים. כתוצאה מההתפרצות, האפר שהסתיר את השמש גרם לטמפרטורות באסיה ובאירופה ליפול בכ־1.5־2.5 מעלות.
בעוד שהירידה בטמפרטורות הייתה בשורה רעה מאוד לחקלאי העולם העתיק שהיבול שלהם הרקיב, היה מי שהרוויח מכך - העכברוש החבשי. זה שנים שהעכברוש רצה לנדוד צפונה למרחבי מצרים, אך תנאי החום והיובש ששררו בין מרחבי הגידול שלו ובין מצרים הפכו את הנדידה לבלתי אפשרית. ירידת הטמפרטורה הפתאומית יצרה הזדמנות שהעכברוש מיהר לנצל. על גבם נשאו העכברושים שנדדו צפונה מיליוני פרעושים, ואלו נשאו בקרבם בקטריות הידועות בשם המדעי יירסיניה פאסטיס (Yersinia pestis).
ריח של מוות נורא וריקבון
בבוקר בהיר אחד בשנת 541 עובד בעיר הנמל המצרית פלוסיוס חש ברע. ראשו כאב, חום גופו עלה. לאחר מספר ימים החלו בלוטות הלימפה שלו להתנפח, והוא החל להקיא דם. לפתע החלו בהונות רגליו, האצבעות, והשפתיים להשחיר. כאבים עזים תקפו אותו עד שלבסוף הוא מת. לא חלפו ימים רבים והמחלה המסתורית החלה להופיע אצל עוד ועוד מלחים ועובדי נמל, שהפיצו בתורם את המחלה המוזרה לכל עבר.
מצרים שימשה כאסם התבואה של האימפריה, וממנה שטו מאות אוניות עם מטעני חיטה לקונסטנטינופול. באביב 542 השלימו העכברושים את המסע הימי ונחתו בקונסטנטינופול כשהם נושאים עימם גם את בקטריית היירסיניה פאסטיס. את מה שהתרחש בחודשים הבאים היטב לתאר ההיסטוריון פרוקופיוס: "לא היה הבדל בין בני אדם כשמדובר היה במחלה.. המוות בא בדרכים שונות, לעיתים מיידית ולעיתים לאחר ימים רבים של ייסורים. המגפה נמשכה ארבעה חודשים ובשיאה מתו כל יום 10,000 איש, עד שלא היה היכן לקבור אותם... ריח נורא של מוות וריקבון כיסה את העיר".
מגפת הדבר, תוצאה של חדירת הבקטריה למחזור הדם של החולים, תיקרא בספרי ההיסטוריה "המגפה היוסטיניאנית" והיא התפשטה והלכה בכל רחבי אירופה ואגן הים התיכון. היא לא שככה עד 549 והיא הותירה אחריה מוות וחורבן בקנה מידה עצום. בקונסטנטינופול לבדה העריכו היסטוריונים את מספר הנספים בכשליש מהאוכלוסייה.
המגפה לא דעכה לחלוטין. היא תחזור ותכה בעוצמות שונות שוב ושוב עד שתיעלם רק לאחר 200 שנה, כשהיא מחסלת בדרכה בין 25 ל־50 אחוז מאוכלוסיית אירופה ואגן הים התיכון. והנה לפניכם שיעור היסטוריה קטן על כמה האיזונים בטבע עדינים, מורכבים וחשובים, ועל איזה שינוי "רק" 2 מעלות יכולות להביא.
האנושות היא הסיבה לשינויי האקלים
מזה עשורים מזהירים רובם המוחלט של המדענים העוסקים בתחום כי העולם עומד בפני משבר אקלימי אדיר וכי פעולות בני האדם תורמות רבות, אם לא גורמות, להתפתחות משבר זה. סוכנות החלל האמריקאית (נאס"א) עוסקת מזה כמה עשורים במחקר על השינויים במזג האוויר. היא קבעה כי "תצפיות הנערכות מעל כדור הארץ מראות בבירור שאקלים כדור הארץ משתנה" וכי "התנהגות בני האדם היא הסיבה העיקרית לשינויים אלו".
"האקלים בכדור הארץ השתנה לאורך ההיסטוריה", נכתב במחקר, "ב־650 אלף השנים האחרונות היו שבעה מחזורים של התקדמות ונסיגה של הקרחונים... רוב השינויים האלה נבעו מתנודות קלות במסלול כדור הארץ, שהשפיע על כמות האנרגיה שהכדור קיבל מהשמש. אך ההתחממות הנוכחית היא חשובה במיוחד, משום שהיא נובעת באופן חד משמעי מהתנהגות האנושית מאז מחצית המאה ה-20, והיא נמשכת בקצב חסר תקדים... לא ניתן להכחיש כי פעילות בני האדם חיממה את האטמוספירה, את האוקיינוסים ואת האדמה וכן שינויים נרחבים ומקיפים באטמוספירה, באוקיינוסים, בקרחונים, ובביוספרה".
בשנת 1988 ארגון המטאורולוגיה העולמי וארגון הסביבה של האו"ם, ארגון חדש בשם "הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים" (IPCC), שתפקידו לסייע לממשלות עם מידע מדעי שיעזור להם לפתח מדיניות העוסקת בסביבה. בדוח האחרון מחודש אוגוסט דווח כי ניתן לראות שינויים באקלים בכל אזור כדור הארץ ולרוחב כל מערכת האקלים. רבים מהשינויים האלו הם חסרי־תקדים מזה עשרות אלפי שנים. וחלקם, כמו העלייה במפלס המים, נמצאים על מסלול שאינו בר שינוי למאות או אפילו אלפי השנים הבאות.
שני הארגונים האלה הם רק שניים מתוך עשרות רבות של ארגונים ומוסדות מחקר העוסקים באספקטים שונים של הסביבה ומשבר האקלים. מחקר כזה למשל נעשה לאחרונה על ידי מכון המחקר לאקלים מפוטסדם בגרמניה והוא עוסק בשינויים המתרחשים במערכת הזרמים באוקיינוס האטלנטי, שמביאים מים חמים מהאזורים הטרופיים לצפון האטלנטי, ובכך מאזנים את מערכת האקלים הגלובלית.
על פי המחקר "המערכת נמצאת בנקודת חולשה הגדולה ביותר מזה אלף שנים... והיא קרובה לשינוי קריטי". המחקר מוסיף כי קריסת מערכת הזרמים תביא לקירור דרמטי בצפון כדור הארץ ולהצפה קבועה של ערים לאורך החוף. זאת בשעה שהחצי הדרומי של כדור הארץ יתחמם מאד. במערב אפריקה, נכתב, התנאים החדשים עלולים להביא ליובש קבוע.
"האנושות היא הסיבה להתחממות"
נוכח הסיכונים העצומים וארוכי הטווח והעמדה החד משמעית של רובם המוחלט של המדענים העוסקים בתחום, ניתן היה לצפות להתגייסות נרחבת של הפוליטיקאים והאליטות ולגיבוש מדיניות שתתמודד עם האיום המרחף. אך גם כאן כמו בכל נושא שבו נגע דור "הבומרס", הקומבינציה של אינטרסים כלכליים ופוליטיים קצרי טווח מכריעים את הכף.
במדינת וירג'יניה המערבית גרים 1.8 מיליון בני אדם. מכרות הפחם מהווים חלק חשוב בכלכלה שלה. אחד מנציגי המדינה בסנאט הוא הסנטור הדמוקרטי ג'ו מנצ'ין. עד לאחרונה מעטים מחוץ למדינתו הכירו את שמו, אך עתה משהפך לאצבע החמישים בסנאט החצוי, הנחוצה כל כך לתקציב שמבקש הנשיא ביידן להעביר, הוא הפך גם למוציא ומביא בענייני האקלים.
מנצ'ין פירט בגילוי לב את דעתו על משבר האקלים בראיון ב־CNN: "בהצעת החוק יש הרבה תוכן המבקש לצמצם מאד את השימוש בדלקים־מאובנים, וזה מאוד מאוד מפריע לי, כי הרצון להפסיק להשתמש בדלקים אלו באמריקה, במחשבה שזה ינקה את בעיות האקלים בעולם, לא תעשה כלום אם כבר, היא תגרום לדברים לגרועים יותר". כאן ראוי לציין שארה"ב אחראית לשחרור של כ־18% מגזי החממה וכי פחם הוא המזהם הגדול מכל מקורות האנרגיה.
מדוע סבור הסנטור, שהוא גם יו"ר וועדת הסנאט לענייני אנרגיה וכן לענייני ההתחממות הגלובלית, שהפחתת גזי החממה דווקא "יעשו את הדברים לגרועים יותר"? אולי הדבר קשור לעובדה שהוא בעלים של מעל 5 מיליון דולר של מניות בחברות פחם, שמשלמות לו דיווידנד שנתי של כחצי מיליון דולר? כ־71% מכל הכנסותיו.
סנטור מנצ'ין לא לבד. יש עוד אנשים שמקדמים את הרעיון שהקטנה של גזי החממה יגרום לנזקים. גם מובילי הדעה בפוקס ניוז מרבים לקדם רעיונות אלו. כך למשל בתוכנית האירוח הפופולרית ביותר ברשת זו בהגשת טאקר קרלסון נטען כי כל רעיון של שינוי האקלים הוא "בלוף שנוצר על ידי עיתונאים ופוליטיקאים". בתוכנית אחרת ב"פוקס ניוז" הסביר אחר כי הכל "רמאות אחת גדולה שמטרתה להשפיע על איך אנשים מצביעים".
פוקס ניוז והסנטור הדמוקרטי ג"ו מנצ'ין אינם אלא דוגמאות עדכניות של מגמה שהחלה עם הנשיא טראמפ - פוליטיזציה בוטה של נושאים שאינם פוליטיים, ואינם צריכים להיות פוליטיים במהותם. אך בעולם הטראמפיסטי־בומרי הכול הוא סיבה למריבה רועשת, אפילו אם מדובר בנושא קרדינלי כמו עתיד העולם שבו חיים כולנו.
בשנת 2018 קבוצת מדענים מ־13 סוכנויות ממשלתיות בארה"ב פרסמו דו"ח בענייני האקלים ובו נאמר כי "בהסתמך על ראיות נרחבות, ההתנהגות האנושית ובעיקר פליטת גזי חממה, הן בסבירות גבוהה מאוד הסיבה העיקרית להתחממות הגלובלית מאז מחצית המאה ה־20. אין שום הסבר אלטרנטיבי אחר משכנע, המסביר ונתמך בראיות, להתחממות זו".
הנשיא טראמפ דחה את הדוח כלאחר יד בנימוק שאינו "מאמין בכך". הנשיא גיבה את ההצהרות שלו במעשים ואף מינה מכחיש־אקלים ידוע לעמוד בראש הסוכנות הממשלתית האחראית על הסביבה ומחקר מדעי בנושא. בנסיבות בהן הפך הנושא לעניין פוליטי לוהט, אין להתפלא על כך שבקרב הדמוקרטים 78% מהמצביעים חושבים ששינויי האקלים צריך להיות בסדר העדיפויות של הנשיא, אך רק 21% מהמצביעים הרפובליקאים סבורים כך, על פי סקר של PEW מ־2020.
כשהמדע הופך לדיון פוליטי פסבדו־מדעי
הפיכתן של סוגיות בתחומים מדעיים־מקצועיים לעניינים פוליטיים לוהטים ולדיונים פסבדו־מדעיים בכיכר העיר המודרנית של הרשתות החברתיות, היו סימן ההיכר של ממשל טראמפ ו"פוקס ניוז" כאשר פרצה הקורונה. מדיניות זו המשיכה גם לאחר שג'ו ביידן נכנס לבית הלבן והיא התרחבה עוד יותר גם לוויכוחים פוליטיים בסוגיית המסכות והחיסונים. התוצאות לא איחרו לבוא.
מאז שזן הדלתא החל להתפשט באמריקה הוא זרע מוות באופן לא פרופורציונלי בקרב מכחישי המדע. בחודשים יולי עד ספטמבר, במחוזות שטראמפ זכה בהם ב־70% מהקולות מתו מהווירוס כ־47 אנשים לכל מאה אלף תושבים - כך על פי ניתוח של האנליסט רפואי, צ'רלס גבה. במחוזות שבהם הוא זכה בפחות מ־32% מהקולות מספר המתים ירד ל־עשרה מתוך מאה אלף איש. מחקר מסוף ספטמבר במדינת וושינגטון מצא כי במחוזות עם שיעור ההצבעה של 60% ויותר למפלגה הרפובליקאית עמד שיעור מקרי המוות של הגל האחרון על 44.4 לכל מאה אלף איש. זאת לעומת 6.8 אנשים במחוזות ש־60% ומעלה הצביעו למועמדים דמוקרטים.
העיתון "סן פרנסיסקו כרוניקל" עשה ניתוח דומה במחוזות השונים של קליפורניה ומצא כי "מאז ה־21 ביוני, לאחר שיותר מ־50% מתושבי קליפורניה התחסנו, מקרי המוות במחוזות שהצביעו בהמוניהם לטראמפ היה גבוה ב־30% מהמחוזות שלא הצביעו לו. זה שינוי גדול לעומת תמונת המצב לפני החיסונים".
כפי שניתן לראות, לפוליטיזציה של המדע, לרידוד הדיון, ול"זכות לדעה שווה לכל פעיל חברתי או אושיית רשת", יש מחיר. אך בעוד שווירוס הקורונה מתמקד דווקא באלו שבחרו להאמין לפוליטיקאים פופוליסטים, לפוסט בפייסבוק או למנחי תוכניות אירוח, כאשר מדובר בכדור הארץ - ספינה אחת גדולה שבה כולנו משייטים יחדיו - הכחשת המדע עשויה להיות ניסוי יקר מדי. זאת, אם נאלץ כולנו להיווכח מחדש במה שלמדו אנשי קונסטנטינופול על בשרם בשנת 542: לשינוי פתאומי וקבוע במזג האוויר, אפילו בשתי מעלות בלבד, עשויות להיות השלכות קשות ומרחיקות לכת ושאיתן יהיה קשה מאד להתמודד.
הכותב הוא עורך דין בהשכלתו העוסק ומעורב בטכנולוגיה. מנהל קרן להשקעות במטבעות קריפטוגרפיים, ומתגורר בעמק הסיליקון. כותב הספר "A Brief History of Money" ומקליט הפודקסט KanAmerica.Com