נדב דואני / צילום: ראובן קפוצ'ינסקי
כאשר פרופ' יהושע אנגריסט מ-MIT זכה בפרס נובל לכלכלה לפני כמה שבועות, שמחו בישראל לספר שהוא היה בעבר פרופסור באוניברסיטה העברית, אבל משמח פחות היה לגלות שהוא כבר מזמן לא שם. האוניברסיטה העברית כבר העמידה שלושה זוכי פרס נובל לכלכלה: פרופ' ישראל רוברט אומן, פרופ' דניאל כהנמן וכעת גם אנגריסט. רק אחד מהם נשאר בעברית למשך כל הקריירה שלו.
אנגריסט, למשל, הגיע לישראל כסטודנט, התחתן עם אישה ישראלית אשר על פי דברי חבריו, רצתה מאוד להישאר בארץ, אך חזר לארה"ב להשלמת התארים המתקדמים שלו. אחרי כן הוא שב לישראל כחוקר, אך עזב לארה"ב בשנית. בראיון ותיק של אנגריסט לג'רוזלם פוסט, הוא מצוטט כאומר שהבעיה הייתה חוסר היכולת של האקדמיה הישראלית לשלם לו על פי "שווי השוק" שלו. ל-MIT לא הייתה בעיה כזו. ובכלל "כשקוראים לך מ-MIT אתה לא אומר לא", אמרו חבריו.
אבל רבים מן החוקרים הבולטים שהתברגו במשרות נחשקות באקדמיה בעולם, כן מעוניינים לחזור לישראל ומוכנים לשלם מחירים גבוהים על כך. אם בתחילת שנות ה-2000 כמעט ואי אפשר היה למצוא להם תקנים חדשים בכלל, הרי שבעשור האחרון המצב משתפר, והאקדמיה מתוקצבת באופן שמאפשר לפתוח מעבדות חדשות ולהציע לחוקרים הללו הזדמנויות מעניינות, גם בישראל. אבל, זה לא פתרון למאסה של אלפי מדענים שמעוניינים לשוב לישראל.
"הופתענו מרמת העניין מצד האקדמיה הישראלית"
"כבר הבנו שעד שלא יושקעו באקדמיה בישראל סכומים משמעותיים, ואנחנו מדברים על מיליארדי שקלים, לא משם יבוא הפתרון לקבוצה הגדולה של המדענים האלה", אומר נדב דואני, מנכ"ל ארגון סיינס אברוד, שפועל להשבת מדענים ישראלים שמתגוררים בחו"ל לישראל. לדבריו, אובדן הכישרון הישראלי שזולג לחו"ל עולה למדינה גם כן מיליארדי שקלים ויתרונות תחרותיים שאי אפשר להשיג בדרך אחרת. ובכל זאת, ההשקעה הזו כנראה לא תתרחש בקרוב, בסדר הגודל הזה. "לאט לאט אנחנו מסיטים יותר תשומת לב לתעשיה, כמקום לקלוט את המוחות השבים האלה".
דואני אומר את הדברים דווקא לקראת כנס של הארגון שעוסק בחיבור של חוקרים מהעולם לאקדמיה בארץ. האירוע יתקיים הערב (ה') ב-19:30, באופן מקוון, בחסות חברת הביומד BTG. עשרה מדענים שנבחרו באופן קפדני על ידי הארגון יציגו את עבודותיהם בפני חברי סגל באקדמיה הישראלית. "בשנה שעברה ערכנו לראשונה את הכנס באופן וירטואלי", אומר דואני, "הופתענו מרמת העניין מצד האקדמיה הישראלית. אפילו ראינו פתאום שפרופ' עדה יונת (זוכת פרס נובל לכימיה) נרשמה לאירוע, כאחד האדם".
ארגון סיינס אברוד מונה היום 4,000 מדענים שחיים בחו"ל, מתוך כ-33 אלף ישראלים באקדמיה בעולם. הארגון עורך אירועים רבים ומגוונים ב-32 מרכזים ברחבי העולם, לא רק בארה"ב. "בכל פעם שמשלחת אקדמית מגיעה מישראל לאחד המוקדים בהם אנחנו פעילים, אנחנו מבקשים שיפגשו עם מדענים שלנו שנמצאים שם", אומר דואני.
כאמור, השבת המדענים לאקדמיה זה כנראה לא מספיק. "90% מהחוקרים שיצאו לפוסט דוקטורט בחו"ל רוצים בעיקרון לחזור לאקדמיה", אומר דואני, "אבל לפעמים תוך כדי תנועה יש להם מחשבות חדשות. לכן הקמנו את קבוצת A2I (אקדמיה לתעשיה) שמחפשת משרות ספציפית בכיוון הזה".
חלק נכבד מן העבודה של הארגון הוא בתחום הביומד. התעשיה בישראל זקוקה לחוקרים הללו, שהם מבכירי החוקרים בעולם בתחומיהם, ובעלי ידע בשיטות עבודה ספציפיות שלא קיימות בישראל. אך לרוב בשלב בו החוקרים מוכנים לחזור, הם עדיין לא מתאימים להשתלב בתעשיה, ואילו כאשר הם כבר צוברים ניסיון בתעשיה, הם כבר מבוססים מדי בחו"ל וקשה להם לשלם את המחיר. "אנחנו רוצים לגשר על הפער הזה באמצעות הכשרה ייעודית למדענים החוזרים".
התקווה היא כי המדענים החוזרים יתרמו לפיתוח תעשיית ביומד גדולה יותר בארץ, שתוכל בתורה להוסיף ולקלוט עוד ועוד מדענים מן התחום.
התעשיה מחפשת מדענים מתחומי ההנדסה, הפיזיקה, מדעי החיים, אולי פיננסים - מה לגבי מדעי הרוח?
"גם בפסיכולוגיה, מנהל עסקים וחינוך יש לנו איך לעזור, ואפילו במדעי הרוח יש לנו פעילות. הקמנו את קבוצת 'תחנות רוח' שעוזרת לחוקרים חוזרים להשתלב במוזיאונים, במוסדות תרבות. ניסינו לגייס תרומות לפרוייקט שבו נציב במגוון מוסדות תרבות 'מדען בית' לכמה שנים, עד שיקלט בישראל, כאשר תהיה תחלופה של המדענים מעת לעת. לצערי אין מספיק הבנה בקרב הגורמים המממנים לגבי החשיבות של תהליכים כאלה. לחוקרת ימי ביניים בדרום מזרח ספרד תהיה כנראה משרה בארה"ב, ובישראל יהיה קשה יותר".