פועלי בניין. כל נושא ההכשרות המקצועיות מפוזר בין משרדי הממשלה / צילום: עינת לברון
באוגוסט האחרון הניחו עיסאווי פריג׳, השר לשיתוף פעולה אזורי, וזאב אלקין, שר הבינוי והשיכון, הצעת מחליטים בממשלה שבמסגרתה הציעו להגדיל את מספר ההיתרים לכניסה לישראל מ-65 אלף פועלים פלסטינים בענף הבנייה ל-80 אלף. פריג’ אמר כי הוספת כ-15 אלף היתרי עבודה בישראל לפלסטינים, לא רק שתשרת את צורכי המשק הישראלי ותענה על המחסור בידיים עובדות בתחום הבניין, אלא שיש בה גם תרומה לחיזוק הכלכלה הפלסטינית אשר זקוקה לסיוע.
אולם חוקרי מכון אהרן למדיניות כלכלית באוניברסיטת רייכמן, טוענים כי היא תביא לפגיעה קשה בתעסוקה ובשכר של העובדים הישראלים בענף - "ובעיקר של הגברים הערבים, שמהווים 40% מכלל העובדים בענף".
במכתב ששלח צוות מומחים, בהם ד"ר טלי לרום, חוקרת בכירה במכון, וד"ר מריאן תחאוכו, מנהלת המרכז למדיניות כלכלית של החברה הערבית, נכתב כי "בעשור האחרון חלקם של העובדים שאינם ישראלים בענף הוכפל, מ-15% ב-2011 ל-30% ב-2019 (כ-85 אלף עובדים). כתוצאה מכך נדחקו החוצה העובדים הישראלים, ובעיקר הגברים הערבים, שחלקם ירד מ-39% ל-31%. עיקר הדחיקה החוצה מהענף היא של גברים ערבים צעירים, אשר חלקם מתוך הערבים המועסקים בבינוי ירד מ-33% ל-29%".
ההצעה אמנם הספיקה לרדת מסדר היום בעקבות התנגדויות, בין היתר מחברי הכנסת הערבים, אלא שבממשלה מיהרו לגבש תוכנית חלופית, מעודנת יותר, המציעה הורדה הדרגתית של מספר העובדים הזרים במיוחד בענף הבנייה, בתהליך שיימשך לכל הפחות עד 2030, וזאת מתוך אמונה כי התוכנית תביא לעידוד תיעוש הבנייה ולשיפור הפריון לעובד בענף. הוחלט להפחית את מספר העובדים הזרים, אבל ללא התייחסות כלל לסוגיית ההכשרה של העובד המקומי.
בשיחה עם גלובס מדגישות ד"ר לרום וד"ר תחאוכו כי הפתרון למשבר הדיור כרוך בפיתוח ההון האנושי המקומי ולא ביבוא עוד עובדים זרים לענף הבינוי. "שיעור העובדים הזרים מכוח העבודה בישראל הוא השני הכי גבוה ב-OECD", מסבירה ד"ר לרום. "בניגוד לתנועת מוצרים, המגדילה את התחרות ומביאה לירידה במחירים ולשיפור השירות לצרכן, תנועת עובדים זמניים אינה יוצרת תחרות ואינה מובילה להתייעלות, ועל כן התעסוקה והשכר של עובדים בעלי מיומנויות נמוכות נפגעים באופן קבוע, וגם ההשפעה על המחירים היא פחותה ובמקרה של הבינוי אף מזערית" .
"הקבלנים עושים את הדבר הנכון מבחינתם"
לפי נתוני שירות התעסוקה, תהליך ההתאוששות של הגברים הערבים בעקבות הקורונה הוא איטי באופן משמעותי לעומת הקבוצות היהודיות. שיעור תעסוקת הגברים הערבים באפריל 2021 נותר נמוך מזה של תחילת 2020 (ינואר-פברואר) בכ-14%; זאת בהשוואה לירידה של כ-11% ו-7% בקרב חרדים ויהודים לא-חרדים בהתאמה. בניגוד לגברים הערבים, באותה התקופה הנשים הערביות חזרו לתעסוקה בקצב גבוה יחסית.
לפי נתוני מכון אהרן, רק 10% מהגברים הערבים הם בעלי תואר אקדמי, אבל גם בענף הבנייה, מיומנויות התעסוקה שלהם נמוכות ביחס לעובדים הזרים. "העובדים הסינים מגיעים עם הכשרה ועם ניסיון בענף הבנייה והם עובדים יותר שעות. אין ספק שהם פרודוקטיביים יותר", מסבירה לרום. "אם הממשלה מאפשרת למעסיקים לייבא עובדים זרים, אז זה הדבר המתבקש מבחינת הקבלנים - הם עושים את הדבר הנכון".
מהצד השני מתחרים העובדים הישראלים עם עובדים פלסטינים, המסתפקים בשכר נמוך יותר. "חלק גדול מהערבים הלא-מועסקים הם חסרי השכלה ואין להם הרבה חלופות, אבל בכל זאת הם לא נכנסים לענף הבנייה", מציינת ד"ר תחאוכו. "הסיבה היא כי אותם צעירים מתחרים מול שני סוגים של עובדים זרים בענף הבנייה: מול הפלסטינים שמוכנים לעבוד בשכר הרבה יותר נמוך, ומול העובדים הזרים בעלי כישורים המתאימים לענף. לכן נוצר מצב שמצד אחד יש הרבה עובדים שאין להם עבודה, ומצד שני אין מספיק ידיים עובדות מקומיות".
"יש פה קבוצה שעבדה בבינוי שנדחקה החוצה", אומרת לרום, "גברים ערבים שעבדו בבנייה אינם מצליחים להשתלב בחזרה בשוק העבודה וזאת בגלל בעיית ההון האנושי והמיומנויות הנמוכות".
לדברי החוקרות, הבעיה במערך ההכשרות בישראל היא שאחראית במידה רבה למיומנויות הנמוכות של העובדים הישראלים. "חלק גדול מהעובדים הישראלים בענף הבנייה לא עובדים הכשרה מקצועית", מציינת לרום, "יש בעיה מאוד קשה במערך ההכשרות בישראל. וזו תופעה שהולכת ומתחזקת כבר הרבה שנים - משבר הקורונה רק חידד את זה. נושא ההכשרות המקצועיות - בכלל כל נושא מדיניות התעסוקה - היה עד כה מפוצל בין כמה משרדי ממשלה, וזה לדעתנו אחד הכשלים שלה.
"בישראל במשך הרבה שנים הייתה מדיניות שייבשה את מערך ההכשרות המקצועיות וזאת מתוך תפיסה שהמערכת לא מספיק איכותית ולא נותנת פתרון ראוי, וזה התבטא בדלות התקציבים. אחת ההמלצות שלנו הייתה לעשות רפורמה משמעותית בהכשרות ולבנות מערך מודרני ורחב לכל האוכלוסייה שלא הולכת לאקדמיה. בחברה הערבית הנושא הזה בולט".
"כשיש עובדים בשכר נמוך, אין תמריץ להשקיע"
לדברי לרום, היעדר ההכשרה משפיע על המוטיבציה של הקבלנים לאמץ טכנולוגיות חדשות לתיעוש הבנייה. "ברגע שיש היצע יותר גדול של עובדים המוכנים לעבוד בשכר מאוד נמוך, אז התמריץ והמוטיבציה של הקבלנים להשקיע בטכנולוגיות בנייה הם נמוכים. כשהעובדים יותר מיומנים, נוצר מעין תמריץ לתעש את הטכנולוגיות ולהכניס טכנולוגיות חדשות".
"המעסיקים מסתכלים לטווח הקצר והממשלה צריכה להיכנס לתמונה, גם לטובת הקבלנים וגם לטובת רוכשי הדירות בישראל, אם אנחנו נשקיע בטכנולוגיה והכשרה בענף הבנייה אז בעוד כמה שנים נחזיר את ההשקעה הזו, כי העבודה בענף תהיה איכותית וגם מחירי הדירות יירדו.
"המשבר העמוק בשוק הדיור הוא תוצר של פער מאוד גדול בין ביקוש להיצע. אנחנו מסכימות עם הטיעון הזה. אבל הפתרון הוא לא הבאת עובדים זרים אלא שיש צורך לעשות הכשרות מקצועיות לעובדים הישראלים שהשתלבו בתוך הענף הזה, בנוסף לפיתוח נושא התיעוש, שיגדיל את הפריון".
האם ענף הבנייה הוא הפתרון לאבטלה בחברה הערבית?
תחאוכו: "הירידה בתעסוקת הגברים הערבים נובעת בעיקר מההון האנושי הנמוך שלהם. אז הפתרון לבעיית התעסוקה של הגברים הערביים הוא העלאת רמת ההון האנושי והפריון שלהם, בין היתר באמצעות הכשרות, והכשרה בענף הבנייה תפתור חלק מהבעיה הזו".
לא עדיפה לדעתכן תוכנית ממשלתית להעלאת שיעור הגברים הערבים באקדמיה?
"כשמדובר על גברים ערבים יש צורך להשקיע בהון האנושי שלהם. הפערים בינם ובין החברה היהודית באופן כללי - אפילו בינם לבין הנשים הערביות - הוא עצום. בכל זאת לא כל הגברים הערבים יכולים ללמוד, ולכן צריך להציע עוד אפשרויות הכשרה מקצועית למי שלא משתלב במוסדות להשכלה גבוהה".