ג'ו ביידן / צילום: Associated Press, Susan Walsh
מה יעלה בגורל התוכנית הכלכלית השאפתנית שאמורה להגדיר את מורשתו של נשיא ארה"ב ג'ו ביידן, לממש חלקים מרכזיים מהאג'נדה של הדמוקרטים, ולהוביל אותם במצב תחרותי אל בחירות אמצע הקדנציה בשנה הבאה? כרגע לפחות, התשובה לא ברורה.
התוכנית של ביידן כוללת למעשה שלל יוזמות שונות, תחת הכותרת "לבנות מחדש טוב יותר". יחד, הן היו אמורות להתחבר לרשת ביטחון חברתית רחבה יותר, ולהתמודדות עם משבר האקלים, בעלות כוללת של 3.5 טריליון דולר - שתיפרס לאורך עשור. אלא שבסוף השבוע, נראה היה שחלקים מרכזיים מתוכניתו הכלכלית השאפתנית של הנשיא האמריקאי נושרים ממנה כמו עלים בשלכת של ניו אינגלנד.
רק לפני חודשים ספורים הנשיא ידע להסביר, למשל, ש"12 שנות השכלה כבר לא מספיקות כדי להתחרות במאה ה-21". אבל נכון לעכשיו, ההבטחה שלו לשתי שנות לימוד חינם בקולג' קהילתי לסטודנטים מעוטי יכולת כבר אינה על סדר היום. במהלך הקיץ, ביידן עדיין דיבר על הורדת מחירי התרופות במסגרת ביטוח הבריאות הממלכתי למבוגרים מעל גיל 65, וגם על הרחבת הכיסוי, למשל לטיפולי שיניים. גם ההבטחות האלה, כך מסתמן, בדרך החוצה.
ומה לגבי החלקים בתוכנית שנוגעים לאקלים? כרגע נראה שגולת הכותרת של האג'נדה הירוקה של ביידן, תוכנית תמריצים למעבר להפקת חשמל נקי, תיוותר על שולחן השרטוטים. גם האלטרנטיבה, של הטלת מס פחמן, מוטלת כרגע בספק. רגע לפני פסגת האקלים בגלאזגו, צריך לחכות ולראות איזה אלטרנטיבות יימצאו ליוזמות האלה.
תנועת מלקחיים סביב האג'נדה הדמוקרטית
לדמוקרטים לא הייתה ברירה אלא להניף את הגרזן על התוכנית של הנשיא. הסנאט מחולק חצי-חצי, 50-50 בין המפלגות, והם נדרשים להעביר את התוכנית שלהם בהליך מיוחד הדורש הצבעה כגוש אחד (כולל הצבעה שוברת שוויון של סגנית הנשיא קמאלה האריס). על תמיכה רפובליקאית אין מה לדבר. וכך, הדמוקרטים מצאו את עצמם נתונים בידיהם של שני סנאטורים, שבלי האצבעות שלהם, אין להם יכולת להעביר אף תוכנית.
מצד אחד הסנאטור ג'ו מנצ'ין ממערב ווירג'יניה, סנאטור דמוקרטי ממדינת כריית פחם רפובליקאית, שכפה על הנשיא לקצץ באופן דרמטי את היקף התוכנית שלו, מ-3.5 טריליון דולר, לכחצי מזה. מנצ'ין הוא גם המתנגד העיקרי לרכיבי האקלים בתוכנית.
מהצד שני, הסנאטורית קירסטן סינמה מאריזונה, שככל הנראה תצליח לטרפד יוזמות מס שונות שנועדו לממן את התוכניות של ביידן, מהעלאת מס חברות, ועד למס על בעלי הכנסות גבוהות במיוחד (הנשיא הבטיח שהתוכנית לא תגדיל את הגירעון). בשני המקרים היה מדובר בהיפוך, לעיתים חלקי בלבד, של הורדות המסים של הנשיא לשעבר דונלד טראמפ מ-2017.
כך שיחד, בתנועת מלקחיים, מנצ'ין וסינמה אילצו את הדמוקרטים לנטוש חלקים ניכרים מהאג'נדה שלהם.
ביידן ידע שיש לו רוב זעום
זו התפתחות לא לגמרי מפתיעה. כבר בתחילת הקדנציה, ביידן ידע שיש לו רוב זעום בסנאט, ואף אחד לא חשד שמנצ'ין וסינמה הם סנאטורים פרוגרסיבים. למרות זאת, ביידן הציג תוכנית שאפתנית, שמצטרפת לחבילת הסיוע להתמודדות עם משבר הקורונה שהעביר בתחילת כהונתו בהיקף של 1.9 טריליון דולר, ולתוכנית דו-מפלגתית להשקעה בתשתיות (שנכון לעכשיו אמורה לעבור עם פחות קשיים).
ביידן גם שיווק את התוכנית 'לבנות מחדש טוב יותר' באופן אגרסיבי. בדרך, הוא שרטט באופן מודע קווי דמיון בינו לבין הנשיא פרנקלין ד. רוזוולט וה"ניו דיל" שלו, ששינה את פני האומה במהלך שפל הגדול, והציג את עצמו כמי שמתווה קו חדש, שממוקד במעמד הביניים.
ייתכן שההבטחות של ביידן היו מלכתחילה רק עמדת פתיחה למשא ומתן. ועדיין: זה לא שמדובר בעזים שהוכנסו לתקציב כדי שיוציאו אותן אחר כך לשמחת כולם. להפך, יש כאן הבטחות שהוויתור עליהן יאכזב את הבוחרים, ושזוכות לקונצנזוס במפלגה - אבל לא לקולותיהם של מנצ'ין וסינמה. יותר מזה, ההשקעות באנרגיה ירוקה, בחופשת לידה סבירה בתשלום, בעיבוי הכיסוי הרפואי לזקנים - אלה יכלו לתת מענה אמיתי לצרכים ממשיים.
חשוב להזכיר: כרגע עדיין עומדים על סדר היום צעדים מרחיקי לכת (לפחות בהקשר האמריקאי), כמו חינוך חינם לגיל הרך. ואילו בצד המימון, אחת מהאופציות שנמצאת בדיונים כרגע, מס על רווחי הון לא ממומשים של מיליארדרים, שאותה אפשר אולי לראות כסוג של 'מס עושר', היא צעד שרק לפני חודשים ספורים היה נראה מרחיק לכת ולא סביר. כך או כך, אין ספק שאם וכאשר הדמוקרטים יגיעו להסכמות בינם לבין עצמם, הם יציגו את התוכנית המצומצמת כ"דרמטית" ו"טרנספורמטיבית".
מהפכה צנועה מההבטחות הראשוניות
אבל בסופו של דבר, המהפכה תהיה כנראה צנועה בהרבה מהיומרות וההכרזות שנלוו אליה בהתחלה. רמז לכך אפשר היה למצוא בדברים של שרת האוצר, ג'נט ילן, שנשאלה בסוף השבוע (ב-CNN) אם אינה חוששת שהתוכנית של ביידן תביא לאינפלציה. ילן מיהרה להרגיע שהיא לא מודאגת, ועל הדרך הבהירה, כי "לאורך עשור, מדובר בכמות הוצאה קטנה יחסית".
לכל זה יש כמובן הקשר פוליטי. בחירות האמצע ב-2022 כבר באופק, ואחריהן ביידן עשוי לאבד את השליטה שלו בשני הבתים בקונגרס. זה תרחיש סביר בהחלט. כך שמצד אחד, לא בטוח אם תהיה לו הזדמנות נוספת להעביר תוכנית כלכלית משמעותית, ומצד שני, אם הוא לא יעביר תוכנית מלהיבה מספיק, הסיכוי להפסד בבחירות האמצע גדל גם.
כרגע, כאמור, המתווה הסופי של התוכנית עדיין לא סגור. הדמוקרטים נמצאים במו"מ קדחתני בינם לבין עצמם, בניסיון לגבש תוכנית שתזכה לתמיכה כלל מפלגתית - והרבה מונח על כף המאזניים.