התושבים הבדואים בנגב - בכפרים המוכרים והלא מוכרים - נשארו מחוץ לתוכנית / צילום: Shutterstock
זוכרים את 15 מיליארד השקלים שהיו אמורים להגיע ליישובים הערביים, מה שנקרא תוכנית 922, שעברה ב-2015? השבוע אושרה בממשלה תוכנית ההמשך, תוכנית החומש החדשה לפיתוח חברתי-כלכלי בחברה הערבית - על פניו, התקדמות נוספת בכיוון הנכון בדרך לצמצום פערים. למעשה יש כמה תוכניות והחלטות ממשלתיות נוספות שאושרו או בעבודה, ולהן פוטנציאל משמעותי להשפיע על חיי האזרחים הערבים. אבל איך הופכים את סעיפי ההחלטה לשינוי אמיתי בשטח?
תוכנית החומש החדשה שאושרה השבוע ממשיכה את התוכנית הקודמת ואף מרחיבה אותה, ומנסה לקדם צמצום פערים בין יהודים וערבים בשלל נושאים, כמו תכנון ופיתוח, שיעורי התעסוקה והפיריון, צעירים חסרי מעש, חיזוק המגזר העסקי הערבי, הנגשת והרחבת שירותי הבריאות לאזרחים הערבים, ועוד. התוכנית הקודמת הצליחה חלקית במשימה זו על ידי הנעת תהליך מבורך של שינוי במדיניות הממשלתית כלפי האזרחים הערבים בחלק מהנושאים, אך ספגה לא מעט כשלונות ביישום המדיניות וניצול התקציבים. אז כדי שזה לא יקרה שוב, הנה ארבעה מהלכים שהממשלה צריכה לעשות כדי שהתוכנית החדשה תצליח לקיים את הבטחתה ולקדם שוויון אמיתי בין יהודים וערבים.
ראשית, תוכנית 922 העמיקה את ההפרדה "העדתית" והגיאוגרפית שהייתה קיימת גם קודם, ברמת המדיניות, בין קבוצות האוכלוסייה השונות בחברה הערבית, הפרדה שמשרתת את מדיניות "הפרד ומשול" בה נקטה מדינת ישראל לאורך השנים כלפי המיעוט הערבי.
כך למשל, התושבים הבדואים בנגב - בכפרים המוכרים והלא מוכרים - המהווים חלק אינטגרלי מהחברה הערבית, נשארו מחוץ לתוכנית. למעשה, תושבי הכפרים הבלתי מוכרים נותרו מחוץ לכל תוכנית. הפרדה זו פגעה קשות בתחושת האמון של האזרחים הערבים במדינה, וביכולת של משרדי הממשלה לספק מענים הוליסטיים לכלל האוכלוסיות, ויצרה תחרות בין הקבוצות השונות על המשאבים המוגבלים גם ככה המוקצים להם.
על הממשלה לדון ולספק מענה גם לנושאים "קשים"
תוכנית החומש החדשה מקצה תקציבים ייעודיים לפיתוח הנגב, אבל גם הפעם בלי כל פירוט למדיניות ומנגנוני ההקצאה של התקציבים. אלו, כמו בעבר, ייקבעו בהחלטת ממשלה נפרדת. חשוב להבטיח, לכל הפחות, כי כל החלטה הייעודית לנגב תותאם לצורכי כל התושבים והיישובים, לרבות הכפרים הבלתי מוכרים.
שנית, במקביל לאישור התוכנית, על הממשלה לדון ולספק מענה גם לנושאים "קשים" שדורשים החלטות מקצועיות ופוליטיות מורכבות והיסטוריות - ובראשם - החלוקה השוויונית של משאבי הקרקע במדינה. בלי שרטוט מחדש של גבולות השיפוט של היישובים והקצאה מספקת של קרקעות מדינה לצורך פיתוח והרחבת היישובים הערביים, לא יהיה ניתן להשלים את תהליך התכנון והפיתוח המבורך שהחל ביישובים הערביים.
שלישית - אף תוכנית לא תצליח ללא ייצוג הולם ושותפות אמיתית בכל שלבי ותהליכי קבלת ההחלטות. על הממשלה לוודא שהיא כוללת נציגים ונציגות של החברה הערבית וגופיה היציגים בכל החלטה ובכל מנגנון ממשלתי אשר יוקם לצורך יישום ומעקב אחר ההחלטה. זוהי זכות דמוקרטית של האזרחים הערבים וחובת המדינה להבטיח אותה, בטח כאשר מדובר בהחלטה שאמורה לשרת את הציבור הערבי. התוכנית החדשה עושה צעד חיובי בכיוון הזה, הן מבחינת ייצוגם ההולם של האזרחים הערבים בשירותי הציבורי והן בחלק ממנגנוני השיתוף המוגדרים בהחלטה, ועדיין - המבחן האמיתי הוא מבחן היישום - כשם שהממשלה התקשתה לעמוד ביעדי הייצוג ההולם במסגרת הזמנים אשר היא הציבה לעצמה, כך אנו נעקוב אחר עמידתה בעקרון בסיסי זה.
רביעית, כשהממשלה מעבירה תקציבים גדולים, היא חייבת לוודא שהכסף ממשיך לזרום לאורך כל שנות התוכנית, וגם מגיע ליעדו. זה קורה, קודם כל, ע"י הבטחת המשך ההקצאה של הסכומים שנקבעו בתוכנית מתוך תקציב המדינה השנתי - קרי - עיגון תקציבי התוכנית בחוק ההסדרים הקרוב, וגם בשנים הבאות. שנית, על ידי הגדרת גורם אחראי אחד ומתכלל לכל תחום, קביעת מנגנוני בקרה ויישום שוטפים וברורים, וקביעת לו"ז ברור לביצוע. בתוכנית 922 זה לא קרה - הפעם מסתמן שהיה שינוי לטובה בהחלטה החדשה, ואכן נעשה מאמץ לקבוע יעדים מדידים ברוב חלקי התוכנית, וגם מנגנוני מעקב ובקרה יעילים, והמבחן האמיתי, כאמור, הוא ביישום.
לבסוף, ומעל הכל, אין לבלבל בין שוויון חומרי לשוויון לאומי. החלטת החומש החדשה שואפת להביא לשוויון חומרי - כלכלי וחברתי - בין האזרחים היהודים והערבים. זו מטרה ראויה בפני עצמה אך אינה מחליפה את הזכות של האזרחים הערבים להכרה כמיעוט יליד בעל זכויות קולקטיביות ואת החובה של המדינה לפעול כדי לייצר הכרה והנכחה ממסדית גם לשפה, לתרבות ולזהות הקולקטיבית של החברה הפלסטינית בישראל.
אין ספק כי תוכנית החומש הנוכחית היא בעלת פוטנציאל משמעותי לצמצום פערים כלכליים וחברתיים אולם הצלחתה תלויה רבות באופן ניהולה, מידת השיתוף של החברה הערבית בה וביכולתה לספק מענים מותאמים ואקטואליים במגוון התחומים בהם היא נוגעת, וזה הזמן להבטיח זאת.
רגד ג'ראיסי ונדב דגן מנהלים במשותף את המחלקה למדיניות שוויונית בעמותת סיכוי, המקדמת שוויון ושותפות בין האזרחים הערבים והיהודים במדינה