לינוי אשרם / צילום: Reuters, LISI NIESNER
מה משותף לאלופה האולימפית לינוי אשרם, אינטל, התעשייה האווירית וחברת ההשמה נישה? כולם משתתפים בקמפיין הכי ויראלי שרץ ברשת בשבועיים האחרונים - קמפיין שוות משוות נגד פערי שכר מגדריים. מאות מנהלי חברות, ארגונים חברתיים ואנשים פרטיים העלו את תמונתם האישית תחת ההאשטאג "#שוות_משוות: סוגרות את פערי השכר". המהלך נעשה בהתנדבות וההצלחה שלו אורגנית לחלוטין. אתן ואתם, הבוסית במשרד והשכן ממול הם אלו שהצטרפו לקריאה לסגור את פערי השכר בין המינים.
יש פערים מגדריים ב-2021?
המשקיע זהר לבקוביץ' שהצטרף לקמפיין כתב את הדברים הבאים: "אני נבוך לכתוב את הפוסט הזה. נבוך כי 2021. נבוך כי יש לי שתי בנות. נבוך כי נחתנו על הירח כבר די מזמן וירדנו מהעצים אפילו כמה שנים לפני כן. 2021. לא יכול להיות שעדיין קיימים פערים. פשוט לא יכול להיות. וגם מגעיל".
מטרת הקמפיין הייתה לציין לראשונה בארץ את "יום השכר השווה". זו הייתה יוזמה של תחיה בן צור, מייסדת קבוצת הפייסבוק "פורום נשים בתעשייה - קהילת המנהלות". סביבה התגבש גרעין של עוד שבע נשים אקטיביסטיות כולל הארגונים "עבודה שווה" ו"פרלמנט51". המהלך זכה לרוח גבית גם משדולת הנשים, עמותת כ"ן-כוח נשים, WePower וקבוצת הלחץ "בונות אלטרנטיבה". שבע המשתתפות בקמפיין הן איילת קרסו, גת מגידו, דניאל אופק, ליעד סואץ-קרני, מורן זר קצנשטיין, מיכל מטס-לטמנוביץ ואני - אריאל פלג.
העיקרון של "יום השכר השווה" מבוסס על סטטיסטיקה. הלמ"ס קבע: על כל שקל שמרוויח גבר בישראל אישה מרוויחה 68 אגורות, כלומר עד סוף השנה נשים עובדות בחינם. הפער הזה מושפע משורה ארוכה של גורמים: הסללת נשים למקצועות "נשיים" ופחות רווחיים, תפיסת האישה כמפרנסת שניה, קושי לדבר על כסף ועוד.
מה קורה כאשר מתעלמים מפערים שנובעים ממשלח יד, היקף משרה, השכלה וכדומה? במקרה כזה, הלמ"ס טוען שהפער מצטמצם ל-84 אגורות. נתוני הלשכה לסטטיסטיקה בארה"ב מ-2020 העלו פער של 82 אגורות. זו מציאות אבסורדית. אין סיבה לקבל שכר שונה על עבודה שווה - ולכן נבחר המסר של "שוות משוות".
יצא לי להיחשף לסקר פנימי שערך פורום G-CMO בקרב חבריו וחברותיו, סמנכ"לי שיווק ישראלים בחברות גלובליות. הסקר העלה ממצא משמח - לא נמצאו פערי שכר בין נשים וגברים. מה שפחות משמח הוא שעדיין מדובר בממצא חריג - מדובר במשרות בכירות בסקטור קטן ומובחן.
למרות הסטטיסטיקות והמחקרים, מיעוט מהגולשים התעקש שפערי שכר מגדריים הם שטות מוחלטת. גולש אחד כתב לבכיר בתעשיית ההייטק שתמך בקמפיין: "אתה אמור להיות מספיק אינטליגנט כדי לדעת שכל העניין הזה של פערי שכר הוא פיקציה ושקר". האמת, הופתעתי: זו הפעם הראשונה שנתקלתי בטון מסגביר של גבר כלפי גבר אחר. מגיב אחר כתב למנכ"לית שהיא גם אם לתינוקת: "הריונות ולידות? תחליטי - אמא או קריירה"? מסתבר שב-2021 עדיין יש מי שסבור שהבחירה היא דיכוטומית. היו כאלו שטענו שהמעסיק נושא בעלויות של "פינוקים" כמו חופשת לידה ולכן מוצדק לשלם משכורת נמוכה יותר לנשים. כמובן שהם לא הציעו להוריד שכר לגברים (ונשים) בגין ה"פינוק" הכלכלי שנקרא מילואים.
אבל המציאות מנצחת פייק ניוז. הוויראליות של הקמפיין הוכיחה שהוא נגע בעצב חשוף: הפער קיים - והוא מפריע כמעט לכולם.
רגעי "וואו"
לרוב החברות בצוות היזמיות היה ניסיון בגיוס הציבור הרחב למען מטרות חברתיות. המחאה לאחר האונס הקבוצתי באילת בשנה שעברה היא דוגמה אחת למאבק שחלקנו היינו שותפות בו. ידענו שניתן לגייס את הקהל כשהמטרה ראויה והדרך נכונה.
הקמפיין עלה לאוויר ב-2 באוקטובר באמצעות פוסטים שהעלנו אנחנו, יוזמות המהלך. בהמשך היו מספר נקודות ציון שבהן הבנתי את גודל האפקט שלו.
היום השני לקמפיין, ה-3 לאוקטובר, היה יום שכולו וואו. זה התחיל בשורה של אקטיביסטיות בולטות שהתגייסו להניע את הקמפיין בתחילת דרכו. היזמת החברתית חנה רדו ומייסדת "סופרסונס", מיכל ברקאי ברודי מייסדת "הסיסטרהוד", יהודית בן לוי ונטע גרנות מייסדות SHEvyon ונשים נוספות. שיתוף-הפעולה לא ברור מאליו, כי לכל קהילה יש את תחום ההתמחות שלה. אבל המסר "שוות משוות" איחד את כולן.
במקביל, מובילות דעה מתחום הספורט הביעו את הסכמתן להצטרף. בין החלוצות ניתן למנות את האלופה האולימפית לינוי אשרם והמאמנת שלה איילת זוסמן, השייטת האולימפית ורד בוסקילה, המתעמלת האולימפית נטע ריבקין, בכירים ובכירות מאגודות הספורט ועוד.
לצד החלוצות, באותו יום החלו להצטרף גם הגברים החלוצים. זו הייתה החלטה אסטרטגית לייצר נוכחות גברית מסיבית בקמפיין. הבעיה המרכזית במאבקים מגדריים היא שהם נשארים ב"גטו" נשי. אבל הפערים הללו הם בעיה חברתית כללית ולא רק נשית. גברים כנשים משלמים עליו מחיר. התיקון יכול וצריך לקרות רק ביחד. פוסט מרגש במיוחד של גיא גרימלנד, דובר אינטל, הזכיר שהקושי להתמקח מאפיין רבים וטובים ללא קשר למגדר. הפרופ' לניהול לורה קליי מברקלי אומרת שרק 30% מהעובדים מנהלים מו"מ כראוי.
באותו יום גם התחלנו לקבל תגובות מנשים שקיבלו אומץ לבקש העלאת שכר. חלקן כתבו על כך ברשת וחלקן פנו וסיפרו בפרטי. תוצאה חיובית אחרת החלה לזרום מכיוונן של חברות מעולם ההייטק. מנהלים בכירים דיווחו שפנו למחלקת משאבי אנוש כדי לברר האם יש פערים ומה נעשה כדי למנוע אותם. במספר החברות זה הוגדר כנושא לדיון בישיבת ההנהלה הבאה. זה בדיוק מה שרצינו - שהקמפיין יוביל לתוצאות בשטח.
הסופ"ש שהחל ב-8 באוקטובר היווה נקודת שיא נוספת. גילינו שכמעט כל עיתון בישראל התייחס לסוגיית פערי השכר באופן כלשהו. המשמעות היא שהקמפיין עורר שיח ציבורי. זה כבר היה הרבה מעבר לציפיות הראשונות שלנו.
טיפים להצלחה
זה לא מובן מאליו שקמפיין מצליח לייצר הרבה שיתופים גבוהה ברשת ולעורר שיח. בטח ובטח כשמדובר במהלך חברתי שנעשה באפס השקעה כספית. כל איש שיווק ופרסום ששמע אי פעם את הבקשה "תעשו לי ויראלי", יודע שאי אפשר לתכנן מראש פס יצור של קמפיינים מדבקים. אני אנסה לחשוף כמה מהאלמנטים שהונדסו מראש כדי להבטיח קמפיין מוצלח.
אלמנט ראשון היה ההאשטאג #שוות_משוות. הקדשנו מאמץ רב לניסוח ההאשטאג ומסר המשנה "סוגרות את פערי השכר". המטרה הייתה לייצר מסר קליט וברור. למרות ששמנו דגש על נוכחות גברית בקמפיין החלטנו לדבוק במסר שמדבר בלשון נקבה בלבד. ריבוי האשטגים מחליש את האפקט של קמפיין רשת.
במסגרת המהלך הכנו תמונה אישית לכל מי שהשתתף. היו רגעים שכמעט ויתרנו על הפוסטים האישיים. ההיענות הייתה גבוהה מהצפוי וקרסנו מעומס הפניות. בדיעבד אני שמחתי שדבקנו באלמנט הזה. התמונה בשילוב פוסט אישי אפשרו לכל אחת ואחד להתחבר ליוזמה מהמקום שהכי קרוב אליו. היו גברים שדיברו כאבות לבנות, היו סיפורים של מנהלות משאבי אנוש, נשים שחלקו חוויות אישיות ממקרים שביקשו העלאה וכן הלאה. החיבור הרגשי והפרסונליזציה של המסר תרמו גם להפצתו במספר רב של מדיות. המסר פגש אתכם בפייסבוק, אינסטגרם, לינקדאין וטוויטר. הנראות הרב-ערוצית (לינקדאין, פייסבוק, אינסטגרם וטוויטר) הזו הושגה בזכות מגוון האנשים שהשתתפו. גם לנוכחות הגברית היה תפקיד חשוב ביצירת בולטות.
סיבה נוספת להצלחה נוגעת למערך היחסים שנבנה בין יוזמות המהלך. זה לא פשוט לנטרל את האגו בזמן עבודת צוות. זה נכון שבעתיים כאשר מדובר בנשים אסרטיביות ומקושרות עם פרופיל תקשורתי. כל אחת מהיזמיות הוזמנה לדבר על המהלך במסגרת זו או אחרת לאורך הקמפיין. הפתרון הוא איזונים ובלמים. בנוסף לאינטרס המשותף, צריך לקבל את העובדה שברגע מסוים הזרקור יהיה על אחת וברגע שני על אחרת. מהלך מסוג כזה יכול לקרות רק במסגרת שותפות בין שוות (או שווים). בהתאם, כושר ההשפעה והפוקוס לעולם יתחלקו בין כל המעורבות.
עבורי היוזמה הזו הייתה הזדמנות לומר "די" פומבי לתופעה שגם אני נתקלתי בה בשלבים שונים בקריירה. יש תופעה מעניינת: מעסיקים מנסים לשלם לנשים במחמאות במקום בכסף. בשלב מסוים החלטתי לדרוש מעשים ומספרים לצד תשבוחות. מחמאות ופרחים אני אקבל מבן זוגי, תודה.
הכותבת היא בעלת חברת round angle לפיצוח תובנות עסקיות וסטוריטלינג
**גילוי מלא: גם אלונה בר און, מו"לית גלובס, השתתפה בקמפיין