ועדת כספים / צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת
אחד המוטיבים המובילים של הממשלה הנוכחית הוא המלחמה ברגולציה. ראש הממשלה נפתלי בנט הכריז מלחמת חורמה על הרגולציה בקמפיין הבחירות והכריז כי "הגורם לסרבול של עסקים וליוקר המחיה זו הממשלה עצמה", שר האוצר אביגדור ליברמן הכריז כי מהפכת רגולציה "תביא לתוספת של 75 מיליארד שקל בעשור הקרוב". שר המשפטים גדעון סער אמר כי "הרגולטורים צריכים לקחת בחשבון השלכות עקיפות וישירות של העלויות שהם מטילים על המפוקחים", וכי "בלי מסגרת ברורה, הרגולציה הולכת ונערמת שכבה מעל שכבה כשכל אחד מהרגולטורים רואה את תחום האחריות שלו, אבל אדיש או פחות עירני להיבטים שהוא פחות מופקד עליהם".
ובכן, כל ההכרזות האלה לא עומדות בקנה אחד עם הצווים שחתם עליהם אתמול שר האוצר ליברמן, למיסוי כלים חד-פעמיים ולמיסוי משקאות קלים. שני הצווים אומנם לא מוגדרים כרגולציה אלא כמיסוי, אבל כשמיסוי הוא ספציפי מאוד, ומטרתו המוכרזת היא לחנך את השוק באמצעות הכיס, הרי שזו רגולציה בתחפושת.
בחינה לא פורסמה
החלטת ממשלה מספר 2118 להפחתת הרגולציה, קובעת כי כל רגולציה צריכה להבחן בהליך סדור המכונה RIA שמטרתו לבחון ולהעריך את ההשפעות העתידיות של הרגולציה על המשק ואת השלכותיה הישירות והעקיפות, ממש כפי שהתבטא שר המשפטים סער. ההחלטה אומנם מחריגה צווי מיסוי ואגרות, אבל אם נאמין לשר האוצר ליברמן, שמטרת הצווים האלה אינה הגדלת אוצר המדינה אלא אכן כל כוונתו היא לחנך את השוק לאורח חיים בריא יותר ולכוון את התנהגות הצרכנים לשמירה על הסביבה, הרי שגם במקרה זה ראוי לבחון האם הצווים אכן צפויים להשיג את מטרתם ומהן השלכותיהם ארוכות הטווח.
בחינה כזו לא פורסמה על ידי הממשלה. לעומת זאת, השנה (2021) פורסם בכתב העת Journal of Health Economics מחקר שבחן את השפעת מס המשקאות המתוקים שהוחל במקסיקו בתחילת שנת 2014. במחקר, שבחן את שינויי הצריכה בקרב 8,130 משקי בית, גילו החוקרים כי כתוצאה מהמיסוי אומנם הייתה ירידה של 2.7% בצריכת סוכר שמקורו במשקאות ממותקים, אך במקביל הצרכנים פנו לתחליפים גרועים יותר כך שצריכת הכולסטרול עלתה ב-12.6%, צריכת הנתרן עלתה ב-5.8%, וצריכת הפחמימות הכוללת עלתה ב-2%.
ככל שמטרתו של המס היא לעודד אורח חיים בריא, הרי שהיה על הממשלה להתחשב במחקר זה ובמחקרים אחרים שדומים לו. במידה ומחליטים בכל זאת למסות, הרי שיש לקבוע יעדים ברורים לשינוי בהתנהגות הצרכנים ולבחון לאורך זמן, האם יעדים אלו הושגו, מהן ההשלכות העקיפות הנובעות משינוי זה והאם המס השיג את מטרתו או שדווקא גרם לנזקים, כפי שקרה במקסיקו.
ככל הנראה יעדים כאלה לא נקבעו ואף לא נקבעה מראש המסגרת לאיסוף הנתונים ולבחינתם לאורך זמן, כפי שהיה מצופה מממשלה שחרתה על דגלה את הרגולציה החכמה.
כמעט ואין דרך חזרה
אך גם לו היו נקבעים יעדים, והיו נאספים הנתונים, זה לא מספיק. ברגע שצו מיסוי אושר על ידי ועדת הכספים, כמעט ואין דרך חזרה. נגעת נסעת. כל ביטול של צו מיסוי פירושו המיידי הוא כאב ראש תקציבי שאף שר אוצר שפוי אינו מעוניין בו. בניגוד למע"מ ומס ההכנסה, את צווי המיסוי הציבור שוכח עם הזמן. קשה לעקוב אחרי אלפי סעיפי מיסוי קטנים, אך ממש כמו הרגולציה, גם הם מצטברים בסופו של דבר לעול על יוקר המחיה. כך שגם אם בעוד 5 שנים נגלה כי ממש כמו במקסיקו, המס לשיפור בריאות הציבור הוא דווקא זה שמדרדר את בריאות הציבור, יהיה מאוד קשה פוליטית לבטל את הצו. הדרך היחידה לעשות זאת, היא אם הצו יוגדר כהוראת שעה עם תאריך תפוגה, ועם התניה שחידוש הצו תלוי בבחינה קפדנית של השפעות הצו, הישירות והעקיפות.
זה המינימום המצופה מממשלה אחראית, וזוהי חובתה של ועדת הכספים לדרוש תיקון שכזה.
הכותב הוא ד"ר לכלכלה והשותף המנהל בפירמת הייעוץ הכלכלי סמקאי אסטרטגיה. הוביל את צוות כתיבת התוכנית הכלכלית של מפלגת ימינה
*** גילוי מלא: בין לקוחות הפירמה משרדי ממשלה כגון משרד האוצר ומשרד הכלכלה וכן חברות עסקיות וביניהן גם חברות מתחום המזון והמשקאות