אם לשפוט מהדיון בשבוע שעבר בוועדת ביטחון הפנים של הכנסת, נראה שיש חילוקי דעות על המגמות הדמוגרפיות בפערי הילודה בחברה הערבית ובחברה היהודית. השר לשיתוף-פעולה אזורי, עיסאווי פריג’, ניסה לשכנע את הנוכחים כי טיפול בפשיעה בחברה הערבית הוא קודם כל אינטרס יהודי, משתי סיבות: ראשית, כי הערבים מהגרים לערים היהודיות, ושנית בגלל ש"יש מגמה של יותר ילודה אצלנו" כדי "להבטיח את המשך הקיום". הסיבה השנייה הקפיצה את ח"כ סמי אבו שחאדה, שאמר כי "דמוגרפית, בעשור האחרון הם (היהודים) מביאים הרבה יותר ילדים". אז איזו קבוצה מביאה יותר ילדים?
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס) בוחנת את שיעורי הפריון הכולל לפי קבוצת האוכלוסייה של האם. בהשוואה בין נשים בקטגוריה "יהודיות ואחרות" (קרי, לא הצהירו על דתן או שדתן לא ידועה) לבין הקטגוריה "ערביות" על פני העשור החולף כולו, הרי שהצדק עם פריג’: אישה יהודייה ילדה בממוצע 2.99 ילדים, בעוד אישה ערבייה 3.12.
אבל הסתכלות על העשור כולו עשויה להטעות, שכן ב-2018 המגמה השתנתה משמעותית: שיעור הפריון בחברה היהודית עלה ל-3.05 וזה של החברה הערבית ירד ל-3.04. המגמה נשמרה, ובשנים 2020-2018 שיעור הפריון הממוצע בחברה היהודית היה 2.97, לעומת 2.95 בחברה הערבית. לא "הרבה יותר ילדים" כפי שאמר אבו שחאדה, אבל המגמה ברורה.
אגב, בנתוני הלמ"ס גם עולה כי בחתך לפי דת האם, ולא רק לפי הלאום, בממוצע התלת-שנתי הזמין האחרון (2019־2017), הילודה אצל המוסלמיות גבוהה מאשר אצל היהודיות (ללא אחרות), בעוד שהילודה של חרדיות ויהודיות-דתיות גבוהה יותר משל מוסלמיות.
בתגובה שמסר, השר פריג’ הודה שהילודה בחברה הערבית נמצאת במגמת ירידה, אבל לדבריו האלימות לוחצת על הגברת הילודה, מה שכאמור אין לו, לפחות כרגע, אחיזה בנתונים. מטעם אבו שחאדה נמסר שהוא לא התכוון לעשור כולו אלא רק ל-4 השנים האחרונות, מה שהוכח כלא מדויק.
בשורה התחתונה: דברי השניים לא נכונים ברובם. בבחינת העשור האחרון כולו הפריון בחברה הערבית אומנם היה גבוה מאשר בחברה היהודית, אבל מאז 2018 המגמה התהפכה, וכעת שיעורי הילודה דומים, עם יתרון קל לחברה היהודית.
תחקיר: טלאור שמש