עליית יהודי תימן ב־1949 / צילום: טדי ברונר - לע''מ
ב-30 בנובמבר יסתיים חלון הזמן שבו יכולים בני משפחותיהם של 1,073 ילדים שהוכרו כ"בעלי גורל לא ידוע" או שנקבע שנפטרו במסגרת הוועדות השונות שדנו בפרשת חטיפות ילדי תימן, המזרח והבלקן, להגיש בקשות לקבלת פיצוי. עד כה הגישו בני משפחות של 246 ילדים בלבד בקשות לפיצוי. בפועל - משפחותיהם של 17 ילדים בלבד קיבלו את הכסף מחברת הביטוח "ענבל", שאחראית מטעם המדינה על העברת הכספים.
הסכום שהקצתה המדינה לפיצויים למשפחות שהוכרו כזכאיות עומד על 162 מיליון שקל, מתוכם הועברו 1.4 מיליון שקל בלבד. ובמשרד האוצר מתלבטים אם לצאת בימים הקרובים בקמפיין פרסומי לעידוד המשפחות הנותרות לממש את זכאותן.
מה הסיבה להיענות הנמוכה, שמובילה לתחושה שגם 30 ימים נוספים לא ישנו את התמונה העגומה?
ההתנגדות למתווה: "אין הכרה בפשע"
בקרב הארגונים הפועלים לסיוע למשפחות הילדים טוענים כי ההיענות הנמוכה למתווה הפיצויים מעידה על כישלונו, ועל כך שהוא נולד בחטא. "המשפחות לא ביקשו כסף. הן ביקשו הכרה בפשע שנעשה ולקיחת אחריות, ואין פה לא הכרה בפשע ולא הכרה באחריות. מעודדים אותנו שניקח את הכסף כדי שיוכלו לומר ‘הנה זה מה שהם רצו - כסף'", אומרת רחל צור, שהוריה הוכרו כזכאים לפיצויים.
לדברי תום מהגר, מנכ"ל עמותת עמר"ם שפועלת להכרה ואחריות של המדינה בפרשה, "המתווה נולד בצורה חד-צדדית, כהנחתה על המשפחות, ולכן התוצאה שלו היא כישלון. באופן עקרוני דחינו את המתווה על הסף מיד, כי אין בו הכרה באחריות המדינה להיעלמות הילדים. בהחלטה כתוב שהמדינה מעניקה פיצוי ‘לפנים משורת הדין' כאילו שהיא עושה טובה".
לדברי מהגר, המשפחות רוצות לדעת מה עלה בגורל ילדיהן, אך המידע חסום בפניהן. "המון משפחות מחפשות את הילדים. אחים ואחיות פונים לחברת קדישא, למשרד הפנים ולבתי החולים ואין להם גישה למידע. אז מה אומרים להם? תשכחו מזה ותתחלקו ביניכם ב-150 אלף שקל. המדינה רק רצתה להיפטר מהתביעות המעטות שהוגשו. לא ברור איך תמחרו ילדים שם. מי קבע כמה ילד שווה? כל המתווה עקום לגמרי".
המתווה אושר על ידי הממשלה הקודמת בפברואר השנה, והוא יועד רק למשפחות שפנו בעבר לאחת משלוש ועדות החקירה שקמו לאורך השנים - בהלול-מינקובסקי, שלגי, וכהן-קדמי. על פי המתווה, בני משפחה של ילדים שנקבע כי נפטרו או גורלם אינו ידוע (באף ועדה לא דיברו על "חטיפה") זכאיות להגיש בקשות לפיצוי חד-פעמי בסך 150 אלף שקל או 200 אלף שקל בגין כל ילד. קבלת הכסף מותנית בוויתור על כל תביעה כספית בנושא.
דדליין: "עשרות שנות סבל, חצי שנה לבקשה"
האפשרות להגיש בקשות לפיצויים נפתחה ב-1 ביוני והוגבלה לחצי שנה בלבד - דד ליין תמוה בעיני המשפחות והארגונים לאור העובדה שמדובר על אירועים שאירעו לפני 70.
כעת, על רקע העובדה שתוקפו של המתווה עומד לפוג ב-30 בנובמבר, פנו הגורמים הפועלים במסגרת המאבק בבקשות למתן אורכה של חצי שנה על מנת "לאפשר למשפחות לנהל מאבק לשינוי רוע הגזירה" שהביא עימו המתווה.
רחל צור, הפעילה בעמותת "אחים וקיימים", מציינת כי העמותה ביקשה מחבריה שלא להגיש בקשות לפיצוי. במכתב ששיגרה לוועדת ההיגוי ליישום החלטת הממשלה בדבר הפיצוי כתבה צור: "לאחר עשרות שנים של סבל וצער, מן הראוי שיינתן לנו זמן הוגן וסביר כדי לדון בהצעה, להבין את משמעותה ולקבל החלטה שקולה".
צור מציינת כי משפחות שכן רוצות למצות את זכויותיהן ולקבל פיצוי נתקלות בקשיים טכניים מול חברת הביטוח "ענבל" שאחראית להעברת הכסף. "ישנם מכשולים טכניים, שנועדו כדי שלא נגיע אל הסכום המועט. כשפניתי לבקש פיצוי, אמרו לי שכיוון שאבי נפטר אני צריכה להביא צו קיום צוואה כדי שנעביר את הכסף. אמי עוד בחיים ואין לנו צו קיום צוואה, אז אין לנו אפשרות לקבל את הכספים אלא בהליך בירוקרטי מייגע".
במקביל, פנו ארבע משפחות של ילדים נוספים שהוכרו כזכאים לפיצוי - צורי, עיינצ'י, יוסף ובשארי - יחד עם עמותת עמר"ם, עמותת רופאים לזכויות אדם, התנועה לחופש המידע והאגודה לזכויות האזרח בישראל לראש הממשלה נפתלי בנט, לשר הבריאות, לשר האוצר ולשר המשפטים גדעון סער בדרישה לדחות את המועד האחרון להגשת בקשות לפיצוי, עד לאחר פרסומו של דו"ח משרד הבריאות בדבר מעורבות אנשי הבריאות בהיעלמותם של ילדי תימן, המזרח והבלקן.
את הדו"ח הגיש פרופ' איתמר גרוטו, המשנה למנכ"ל משרד הבריאות לשעבר ומי שעמד במשך שנתיים בחזית המאבק בנגיף הקורונה, אך הדו"ח נותר חסוי עד היום.
"בטרם המשפחות תחתומנה על כתב ויתור וסילוק, זכותן לקבל את מלוא התשתית הרלוונטית המצויה בידי הממשלה", צוין במכתב העמותות.
"אי אפשר לומר שהמדינה לא ידעה"
פרופ' איתמר גרוטו, המשנה למנכ"ל משרד הבריאות לשעבר וכיום חבר סגל בבית ספר לבריאות הציבור באונ' בן גוריון, סבור כי "יכול להיות שהדוח יביא לשינוי עמדת המשפחות בנוגע לקבלת הפיצוי וחתימה על ויתור על זכויות. יש בו אמירות חזקות בהקשר לאחריות הצוות הרפואי". לדבריו, "אחת המסקנות המרכזיות שלנו היא שצריך לקיים שיח עם המשפחות הנפגעות ובסופו של השיח צריך להיות תהליך של הכרה באחריות של מערכת הבריאות ושל המדינה".
במה שונות המסקנות שלכם מהוועדות האחרות שדנו בנושא?
"יש בדוח אמירה ברורה שהתנהגו כלפי המשפחות בצורה לא ראויה, ושיש אחריות לצוותים הרפואיים. נעשו דברים שאולי היו לגיטימיים באותה תקופה, אבל היום לא מקובלים בשום קנה-מידה. צריך לומר שנעשו דברים בעייתיים, ואי אפשר לומר שהמדינה לא ידעה על מה שקורה. יש הוכחות לכך בתוך הדוח. מי שקרא את העדויות עד היום כנראה קרא אותן בעין מאוד סובייקטיבית. אנחנו נתנו לעדויות פרשנות אחרת ומצאנו שיש אחריות וידיעה של המדינה. בדוח, למשל, מופיעה אמירה של פרופ' מאוד מוכר, שטען שיש לעשות טיהור גזע. ככה הייתה המדינה אז, זה משקף את הגזענות שהייתה פה. התרשמתי שהפיצוי הוא לא הדבר החשוב מבחינת המשפחות. הן יותר רוצות שמישהו ייקח אחריות על הכאב והעוול שנעשה".
מחברת הביטוח ענבל נמסר: "החברה פועלת בהתאם להחלטת הממשלה שקובעת את המתווה הכספי והתנאים לקבלת הזכאות לבני משפחות ילדי תימן, המזרח והבלקן. בני המשפחות כוללים את הוריו ואחיו של הילד. במסגרת הגשת הבקשה, הפונה נדרש להמציא צו ירושה או צו קיום צוואה בגין אותו בן משפחה שנפטר. ענבל ערוכה באופן מלא למתן שירות מקצועי ומהיר לכל הפונים. עד היום טיפלנו באלפי פניות מהן אושרו מאות בקשות לקבלת הסכום הכספי.