בשבוע שעבר פורסמו בחדשות 12 הקלטות נפרדות של ראשי מפלגת ימינה, נפתלי בנט ואיילת שקד, שבהן הם הסתייגו מהפיכתו של יאיר לפיד לראש הממשלה, או הביעו ספק לגבי התממשות התרחיש הזה. כשאיילה חסון ראיינה בערוץ 13 את ח"כ אמילי מואטי מהעבודה היא הזכירה לה את ההקלטות האלה, והוסיפה שנראה שגם גנץ לא מתלהב מהכתרת לפיד. "אני רוצה להגיד שאם, חלילה, הממשלה איכשהו תיפול, אז יאיר לפיד הופך מיד לראש ממשלה עד הבחירות", הגיבה על כך מואטי, וכשחסון תהתה אם לא שינו את זה, מואטי עמדה על דעתה.
אז מה באמת קובע ההסכם הסבוך בין ימינה ליש עתיד שמבוסס כידוע על הסכם "ממשלת החילופים" של נתניהו וגנץ? הנה הזדמנות להזכיר.
נתחיל במה שדיברה עליו מואטי, נפילת הממשלה בהצבעת אי אמון. למעשה, מואטי טועה כאן באופן טכני. כיום, ממשלה יכולה "ליפול באי אמון" רק אם יש 61 ח"כים שיצביעו נגדה ובמקביל בעד ממשלה מוגדרת אחרת - מה שמכונה "אי אמון קונסטרוקטיבי". כלומר, הצבעת אי-אמון לא יכולה להביא לבחירות מוקדמות וממשלת מעבר שבראשה יעמוד לפיד.
כדי למנוע מצד אחד לחתור נגד הצד השני, החוק קובע שאם תוקם ממשלה חלופית גם בנט וגם לפיד יהיו מנועים מלעמוד בראשה. אלא שבשל הרכב הכנסת הנוכחית, ששונה מאוד מהכנסת הקודמת שבה נוסח ההסכם המקורי, יש כאן בכל זאת פרצה מסוימת. אם הכנסת תצביע למשל באי אמון קונסטרוקטיבי בעד ממשלה שבראשה עומד גנץ, הרי שראשות הממשלה תימנע מלפיד. יתרה מכך, בנט אמנם לא יוכל לעמוד בראש ממשלה כזאת אך הוא בהחלט יוכל לקחת בה חלק כשר בכיר, לאחר שהתיקון שהוזכר בהסכמים הקואליציוניים בין יש עתיד לימינה, שלפיו בנט ולפיד לא יוכלו לכהן בשום תפקיד בממשלה אחרת, לא הוכנס לבסוף לחוק.
נקודת תורפה פוטנציאלית נוספת נוגעת לעניין התקציב, שכן אם הוא לא עובר במועד הכנסת מתפזרת. ההסכם שנחתם בין הליכוד לכחול לבן היה אמור להבטיח לגנץ שאם התקציב לא יעבור באשמת הליכוד, והכנסת תתפזר, הוא ימונה אוטומטית לראש ממשלת המעבר. אלא שהדבר לא שוריין לבסוף בחוק, וכך הגענו כידוע לבחירות הנוספות.
בהסכם הנוכחי נוסף לחוק יסוד הממשלה סעיף 43א1(2) שעוסק ב"חילופים בין ראש הממשלה לראש הממשלה החלופי בשל התפזרות הכנסת לפני גמר תקופת כהונתה", וקובע מקרים בהם התפזרות הכנסת מוקדם מן הצפוי תביא לחילופים בין ראש הממשלה לראש הממשלה החליפי. הסעיף מזכיר גם את סוגיית התקציב ובין היתר נקבע שם כי אם הכנסת תתפזר בגלל אי-העברת תקציב במועד, לפיד יהפוך לראש ממשלת המעבר. כלומר, מואטי צודקת מן ההיבט הזה.
ומה לגבי האפשרות שהכנסת פשוט תפזר את עצמה באמצעות חוק לבחירות מוקדמות? גם כאן החוק קובע, בהסתמך על מה שנתפר עבור הממשלה הקודמת, שאם לפחות שני חברים מגוש אחד יתמכו בחוק, הרי שראש הגוש השני יהפוך מיד לראש ממשלת המעבר. אלא ששוב, בשל הרכב הכנסת, קיימת האפשרות התיאורטית להפיל את הממשלה שלא באמצעות אנשי הגוש של בנט, באופן שימנע מלפיד להפוך לראש הממשלה.
בשורה התחתונה: דבריה של מואטי נכונים ברובם. בנט ושקד לא יכולים למנוע מלפיד בעצמם מלהפוך לראש ממשלה, וגם אם התקציב לא יעבור והכנסת תפוזר לפיד יהפוך לראש ממשלת המעבר. יחד עם זאת, קיימים תרחישים שרמת ההסתברות הפוליטית שלהם נראית נמוכה כרגע, שיכולים להוביל לכך שלפיד לא ימונה לראש ממשלה בכנסת הנוכחית.
תחקיר: אוריה בר-מאיר