האמזונס - יערות הגשם בברזיל / צילום: גרינפיס
מלחמה בבירוא יערות? יותר מ-100 מדינות ברחבי העולם חתמו בכנס האקלים של האו"ם על אמנה להפסקת בירוא יערות. אך בזמן שיערות הגשם נתונים בסכנה ממשית, מנהיגי המדינות הציבו יעד רחוק למימוש ההתחייבות: שנת 2030.
ליערות הגשם יש חשיבות מכרעת בהתמודדות עם משבר האקלים, שכן הם סופגים חלק משמעותי מפליטות גזי החממה של האנושות וממתנים את עליית הטמפרטורה.
לטובת המהלך, ישקיעו המדינות כ-20 מיליארד דולר, במטרה להוביל לסיום כריתת היערות עד 2030 ולשיקום יערות שכבר נכרתו. המדינות העשירות יתרמו למהלך יותר מ-12 מיליארד דולר, בכדי לסייע למדינות המתפתחות להיאבק בבירוא היערות הגדולים שבשטחן.
למהלך הצטרפה גם ברזיל, למרות שבשנים האחרונות, תחת שלטון נשיא המדינה ז'איר בולסונארו, יערות הגשם נתונים תחת לחצים כבדים של חקלאים, להם גיבוי ממשלתי לכריתות נרחבות.
85% מהמדינות החתומות על ההתחייבות הן אלה אשר בשטחן מצויים היערות הגדולים בעולם. בין היתר הצטרפו לאמנה סין, ארה"ב, אינדונזיה, קונגו, ישראל, יוון, קולומביה ועוד.
עד כמה עגום מצבם של יערות הגשם הטרופיים בעולם, בשל השפעת האדם? בדוח שפורסם במרץ על ידי Rainforest Foundation Norway, התברר שבני האדם פגעו או הרסו כמעט שני שלישים מיערות הגשם הטרופיים ברחבי העולם. לפני נתוני לוויינים שנת 2019, ברזיל היא אחראית לחלק גדול מאוד מאובדן העצים ברחבי העולם באותה שנה, ולאחריה הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו ואינדונזיה. בכל שש שניות נכרתים או עולים באש עצים בשטח השווה לזה של מגרש כדורגל, ולכן, רק פעילות גלובלית משמעותית יכולה להוביל לבלימת אובדן היערות.
בשנים האחרונות מזהירים חוקרים כי האמזונס, יער הגשם הגדול בעולם החולש על שטחן של 9 מדינות, מתקרב לנקודת האל-חזור - הנקודה שבה כריתה מסיבית תוביל למצב שבו יחדל להיות יער גשם, יגווע, יפלוט פחמן רב יותר מזה אשר ביכולותיו לקלוט, ויהפוך לסוואנה. אותה נקודה מוערכת באובדן של כ-25% משטחי היער.
להרס היערות ישנה חשיבות אקלימית גלובלית. לפי נאס"א, במהלך שני העשורים האחרונים האטמוספירה מעל ליערות הגשם באמזונס התייבשה תוך הגדלת הדרישה למים, והשאירה מערכת אקולוגיות כשהן פגיעות שריפות וליובש.
נקודת האל-חזור קרובה מהצפוי
אובדן של האמזונס וכך גם של יערות גדולים נוספים - משמעותו אובדן של מגוון ביולוגי, שחרור טונות של גזי חממה לאטמוספירה, החרפת שינויי האקלים ועוד. מוניקה דה בול, בכירה במכון פיטרסון לכלכה בינלאומית בוושינגטון, העריכה כי נקודת האל-חזור של יער האמזונס קרובה מן הצפוי.
לדבריה, בניגוד להערכות הקיימות לפיהן יער האמזונס יגיע לנקודת האל-חזור בעוד כעשור - היער קרוב בהרבה לנקודה המסוכנת, ויכול להגיע אליה אף בתוך כשנתיים. זאת, כשבירוא היער מתנהל בקצב גבוה: לפי מכון המחקר לחלל בברזיל, בירוא היערות באוגוסט 2019 קפץ ב-222% בהשוואה לשנת 2018. בתקופת הקורונה, המצב אף החמיר.
בתגובה להודעה על חתימת האמנה החדשה, ארגוני סביבה הגיבו בזעם. מנכ"לית גרינפיס ברזיל, קרולינה פסקולי, אמרה: "יש סיבה טובה מאוד שבולסונארו הרגיש בנוח לחתום על העסקה החדשה הזו. היא מאפשרת עוד עשור של הרס יער, וזו הצהרה לא מחייבת. בינתיים האמזונס כבר על סף ואינו יכול לשרוד עוד שנים של כריתת יערות. עמים ילידים קוראים להגן על 80% מהאמזונס עד 2025, והם צודקים, זה מה שצריך. האקלים ועולם הטבע לא יכולים להרשות לעצמם את העסקה הזו".
העסקה החדשה של המדינות סביב נושא היערות, מחליפה את הצהרת ניו יורק בנוגע לנושא משנת 2014, אליה ברזיל לא הצטרפה. אז, הצהירו הממשלות כי הן מתחייבות להפחית במחצית את אובדן היערות עד 2020, תוך תמיכה במגזר התאגידי ובניקיון שרשראות האספקה. ואומנם, אובדן היער הטבעי גדל באופן דרמטי בשנים האחרונות. גם כעת מזהירים בארגון גרינפיס כי ההכרזות החדשות על שרשראות האספקה חסרות שיניים וסביר להניח שלא ישנו את שנות הכישלון ארוך-השנים בנושא זה.
פליטת גזי החממה של ברזיל עלתה ב-9.5% בשנת 2020, מונעת מהרס של האמזונס - תוצאה של מדיניות מכוונת של ממשלת בולסונארו. בהתחשב ברקורד שלו, בגרינפיס מזהירים כי יש רק סיכוי קטן בלבד שהוא יעמוד בהסכם וולונטרי לחלוטין. ואכן, כרגע בולסונארו מנסה לקדם חבילת חקיקה שתאיץ את אובדן היער.
חור פעור נוסף בחבילה הוא היעדר פעולה לצמצום הביקוש לבשר ומוצרי חלב תעשייתיים - תעשייה שמניעה הרס של מערכות אקולוגיות באמצעות גריעת שטחי טבע לגידול בעלי חיים וסויה למזון לבעלי חיים.
במסגרת ההחלטה בוועידה, גם הוכרזה הקצאה של כסף חדש למדינות בעלות שטחים מיוערים משמעותיים - כולל בברזיל וקונגו. ראש תוכנית היערות של גרינפיס בבריטניה, אנה ג'ונס, אמרה: "הסכומים המובאים הם חלק זעיר ממה שנדרש כדי להגן על הטבע בעולם. בהתחשב בהיסטוריה של רבות מהממשלות הללו שלא מכבדות או תוקפות את זכויות הילידים והורסות יערות, יש להן דרך ארוכה לעבור כדי לספק ביטחון שהכספים האלה לא פשוט יצפו בכיסם של משחיתות היער. גם נראה שהכספים הללו מגיעים מתקציבי הסיוע של המדינות, כך שלא ברור אם מדובר במזומן חדש בכלל. ואין ערובה שתרומות מהמגזר הפרטי לא ישמשו רק כקיזוז להפחתת פליטות ישירה".
מאחורי הבמות בגלזגו, בעיות הליבה רחוקות מפתרון
כמעט 120 מנהיגים ומשלחות מרחבי העולם התכנסו בגלזגו כדי להניע פעולה בנוגע לנושא שמדענים ומומחי בריאות מרחבי העולם טוענים שהוא המשבר הגדול ביותר של דורנו ושל הבאים לבוא: משבר האקלים .
כנס האקלים של האו"ם (COP26) נפתח בסקוטלנד לאחר פסגת ה־G20 ברומא, שבה מנהיגי המדינות העשירות לא הצליחו להגיע להסכמות בנוגע לנושאי ליבה שידונו בגלזגו - תאריך יעד קשיח לסיום השימוש בפחם בעולם, מימון לטרנספורמציה עבור המדינות המתפתחות, ומנגנוני קיזוז פליטות שנויים במחלוקת .
לראשונה, ארה"ב חוזרת למגרש ומציגה מנהיגות אקלימית, כאשר הנשיא ביידן מציב את הנושא בראש סדר העדיפויות של ממשלו. את נאומו בוועידה הוא פתח בהתנצלות כלפי מנהיגי העולם, על כך שקודמו בתפקיד - דונלד טראמפ - משך את מדינתו מהסכם פריז .
אלא שהימים הבאים יהיו רצופים מהמורות וקשיים. מדינות מפתח כמו סין, ורוסיה, נעדרות משולחן הדיונים, בזמן שההתחייבויות הנוכחיות של כלל המדינות - אינן מספיקות כדי להביא את העולם אל סף ההתחממות שנחשב מבחינה מדעית לבטוח - מעלה וחצי מעל התקופה הטרום תעשייתית .
הודו הציגה לראשונה התחייבויות ליעד אפס פליטות נטו עד שנת 2070, עשור לאחר סין ושני עשורים לאחר שהעולם כולו צריך להצליח להגיע לאפס פליטות נטו כדי למנוע את עליית הטמפרטורה.
בימים הקרובים, יצטרכו המדינות לשקוד על מטרת מפתח של הכנס: הגדלת המימון למדינות עניות כדי שיוכלו להסתגל לשינויי האקלים ולמעבר לאנרגיה מתחדשת. זהו סיפור של צדק אקלימי, שכן המדינות העניות נושאות בנטל הגדול ביותר של נזקי משבר האקלים, בעוד שהן תרמו היסטורית להיווצרותו - הכי מעט. מדינות עשירות הבטיחו ב־2009 לתרום 100 מיליארד דולר בשנה עד 2020 כדי לסייע למדינות הללו, אך יעד זה לא הושג עד כה, ויידרש לסיכומים חדשים בימים הקרובים .