המדינה בחרה בדרך הקלה: מיסוי פחמן / צילום: Shutterstock, Roschetzky Photography
לאחרונה אישרה הממשלה תוכנית חשובה למעבר לכלכלה דלת פחמן. התוכנית קובעת יעד לאומי במסגרתו עד לשנת 2050 תופחת פליטות גזי חממה בהיקף של לפחות 85% ביחס לפליטות ישראל בשנת 2015. אולם התוכנית שאושרה כוללת יעדי מסגרת בלבד ואינה מעמידה כלים ישימים בצידה על מנת לאפשר עמידה ביעדים אלו - כפי שמקובל ואף מיושם בקרב כל המדינות המפותחות. באופן בו התקבלה החלטת הממשלה, תהפוך התוכנית לעוד החלטת ממשלה שלא תיושם כנדרש, וחומר ניגוח בעתיד עבור מבקר המדינה, עיתונאים וחברי כנסת.
במקום להציג תוכנית הוליסטית שתאפשר לישראל להפחית פחמן בפועל, באמצעות התייעלות אנרגטית, חדשנות, אימוץ טכנולוגיות והסרת רגולציה למעבר לאנרגיה מתחדשת, המדינה בחרה בדרך הקלה: מיסוי פחמן. כל עוד מיסוי הפחמן יופעל ללא תנאים משלימים מקדימים הוא יוביל להעלאת יוקר המחייה (חשמל, דלקים ומוצרים) ולפגיעה בעסקים המקומיים, ללא שיפור אמיתי באיכות הסביבה.
נכון למועד כתיבת שורות אלה, משמעות ההחלטה היא עלייה של כ-5% במחיר החשמל, כ-20% במחיר הגז הטבעי לתעשייה, ועלייה במחיר המים בשל הגידול בהוצאות האנרגיה המשמשת להתפלה ושאיבה. בשורה התחתונה, לפי בדיקת פירמת הייעוץ BDO, העלות למשק, עם הגעת מתווה המס למיצוי, תעלה ההחלטה 1.8 מיליארד שקלים בשנה.
מכיוון שהסכמים בינלאומיים בנושא תמחור פחמן לא מצויים באופק, השאפתנות הנאיבית של הממשלה תיצור נטל על התעשייה והעסקים המקומיים, ובכך תדרבן חברות להעביר פעולות או השקעות לאזורים עם מדיניות אקלים מחמירה פחות. המשמעות היא הגירת פחמן, ולא צמצום פחמן. עד שלא יתקיים תמחור פחמן עולמי, יש לנקוט צעדים כדי למנוע עיוות כזה של התחרות.
בשלב הביניים, על הממשלה לאפשר לתעשייה המקומית לצמוח ולהטמיע כלים למעבר לכלכלה דלת פחמן באמצעות סיוע בהשקעות וחדשנות, הטלת מס זיהום בגבולות, וזיכוי ביצוא למדינות מזהמות. הרי ברור לכל כי ישראל אינה יכולה להשפיע לבדה על שינויי האקלים ללא השפעות כלכליות שליליות. מדיניות האנרגיה והאקלים צריכה להיות רחבת ראייה ולטפח צמיחה וחדשנות בת קיימא.
לא סביר שתמחור הפחמן בלבד יעודד רמה משמעותית של השקעות דלות פחמן. מדיניות האקלים צריכה ליישם גישה הוליסטית הכוללת יוזמות בצד הביקוש לצד התייעלות אנרגטית כדי להבטיח את ההתגייסות והתרומה של כלל השחקנים בשרשרת הערך. השקעה וחדשנות דלת פחמן תוכל לשגשג רק באמצעות תעשייה מקומית תחרותית המסוגלת לספק את הפתרונות למעבר מוצלח לכלכלה דלת פחמן. על כן יש לפטור את התעשייה החשופה לתחרות העולמית מכל עלות רגולטורית המשפיעה על מחירי האנרגיה. על ישראל לשמור על מעמדה כמובילת חדשנות בעולם של טכנולוגיות, מוצרים ושירותים בתחום האנרגיה, האקלים והסביבה. הנושא הזה דורש עמוד שדרה תעשייתי חזק לא רק כספק, אלא גם כחלון ראווה משכנע.
בעת הנוכחית, ראוי שממשלת ישראל, בדומה למדינות מפותחות רבות בעולם, תסייע בתמרוץ משמעותי של כלל המגזרים לקידום פתרונות של אנרגיה מתחדשת והתייעלות בניצול משאבים, תוך הסרת חסמים בירוקרטיים. רק לאחר מכן, ראוי לפנות להטלת מס פחמן, תוך קביעת מס גבולות, שימנע "זליגת פחמן", בדומה למדיניות שמקודמת באירופה. כל אפשרות אחרת תביא לייקור תשומות מקומיות וליצוא פחמן למדינות מזהמות.
הטלת מס פחמן ללא יכולת להיערך, ללא תמריצים וללא מס גבולות על תוצרת ממדינות מזהמות תעכב בפועל את התפתחות משק דל פחמן. הפתרון חייב לפעול בסנכרון עם המגמות העולמיות כדי להימנע מהגירת פחמן - במילים אחרות, ייקור החיים בישראל והייצור בישראל, לא רק יפגע בכלכלה אלא גם יפגע בכדור הארץ עצמו.
ניר קנטור הוא מנהל איגוד הכימיה, הפרמצבטיקה ואיכות הסביבה בהתאחדות התעשיינים. נתנאל היימן הוא מנהל אגף הכלכלה בהתאחדות התעשיינים