השר מתן כהנא / צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת
רפורמת הכשרות שאושרה השבוע בכנסת במסגרת חוק ההסדרים, קובעת תנאים שיקשו על רוב המועצות הדתיות בארץ להעניק שירותי השגחה לבתי העסק בתחומן. גם המועצות שיוסמכו על ידי השר יעשו זאת במנגנון נפרד מהמועצה ורק מהכספים שישלמו העסקים. כדי להירשם לנישואין כבר לא צריך לטרוח ולהגיע למועצה הדתית, הרישום נעשה גם על ידי גופים פרטיים, בצורה מקוונת ואפילו בסניפים מיוחדים שנפתחים במוסדות להשכלה גבוהה. הקמת בתי קברות ושירותי קבורה ניתנים ברוב הרשויות בארץ באמצעות חברות קדישא, כך שבעוד שנה עם כניסת רפורמת הכשרות לתוקף תישאר המועצה הדתית עם אחריות על תחזוקה של מקוואות ועירובין, הרבה ג'ובים ותקציב עתק של כ-600 מיליון שקלים.
לפני כשנה יזם ח"כ מתן כהנא, כיום השר לשירותי דת, דיון, במסגרת השדולה לשיפור שירותי הדת, על עתידן של המועצות הדתיות. בדיון השתתפו ח"כים מסיעות שונות, נציגי השלטון המקומי, ראשי מועצות דתיות וארגונים חברתיים, ובסיומו הייתה הסכמה כללית, שהמצב לא יכול להמשך כמו שהוא. אחרי הכנס פרסם כהנא מסמך מקיף תחת הכותרת "המועצות הדתיות בישראל, היסטוריה, תמונת מצב נוכחית, והסדרים עתידיים", ובו המלצה חד משמעית לסגור את המועצות הדתיות ולהעביר את הסמכות למתן שירותי דת לרשות המקומית, שתעשה זאת בהתאם לאופי האוכלוסייה המקומית, תוך שמירה מוחלטת על כל כללי ההלכה, ובמסגרת התקציב הקיים שיהיה מיועד רק למטרה זו. המחלקה שתוקם תפעל על פי הנחיות מקצועיות של המשרד בדומה למחלקות החינוך והרווחה .
במשרד לשירותי דת פועלים שלושה אגפים, שתפקידם לפקח על ההתנהלות הכספית ועל ניהול כח האדם במועצות הדתיות ואגף נוסף, שתפקידו לבצע ביקורות ופיקוח על אופן ההתנהלות שלהן. אגפים אלו, המעסיקים מעל 15 עובדים, ונעזרים בשירותיהם של רואי חשבון חיצוניים בעלות שנתית של מיליוני שקלים, יתייתרו, כאשר המועצות הדתיות יהפכו לעוד אגף או מחלקה ברשות המקומית.
חוק שירותי הדת היהודיים מסמיך את השר לשירותי דת להקים מועצות דתיות, אבל המדיניות המוצהרת של המשרד כבר עשרות שנים היא לא לאפשר הקמת מועצות חדשות, גם כאשר הרשות המקומית מעוניינת בכך, ואפילו עותרת נגד המשרד לבג"ץ.
"דברים שרואים משם לא רואים מכאן" כתב המשורר, וצדק. כאשר האזרח הפשוט רואה במועצות הדתיות גוף מיושן ומסורבל, שגורם ללא מעט חילול השם, השר ולא משנה מאיזה מפלגה ומה אמר לפני שהגיע למשרד, רואה לפניו מאגר בלתי נדלה של תפקידים וג'ובים, חלקם בשכר וחלקם מעניקים לבעליהם כח וכבוד, כאשר הכישור המרכזי הנדרש כדי לזכות בהם הוא להיות פעיל במפלגה או מקושר פוליטית, בלי להוכיח תרומה או תועלת כלשהי, שהמינוי יביא לשירותי הדת המקומיים.
חוק שירותי הדת היהודיים נחקק לפני למעלה מיובל שנים והסדיר את מעמדן של המועצות הדתיות, שהיו המשך טבעי של "ועדי הקהילות" שפעלו בארץ לפני קום המדינה. בבסיס החוק עומד הרעיון להתאים את שירותי הדת לאופי האוכלוסייה המקומית. החוק קובע, שבתוך שנה מקיום בחירות לרשות המקומית תוקם מועצה דתית, שהרכבה ישקף את בחירת הציבור. בפועל הרעיון הזה כמעט ולא מיושם. במשך שנים רבות ובחלק גדול של המועצות הדתיות, המועצה מנוהלת על ידי ממונה ואין בה נבחרי ציבור. הממונה הוא מינוי פוליטי של השר, ובדרך כלל אין לו את הכישורים והיכולות הניהוליות הנדרשות, ואין לו זיקה לאוכלוסייה המקומית. לעיתים אותו פקיד מנהל כמה מועצות דתיות במרחקים גאוגרפיים משמעותיים, וגם אם הוא מאוד רוצה אין לו יכולת, במסגרת הזמן העומד לרשותו, לבצע ניהול אפקטיבי.
רישום נישואין נעשה היום מכל מחשב בכל מקום בארץ, את שירותי הקבורה נותנים חברות קדישא פרטיות וגם את שירותי הכשרות יתנו בעוד שנה גופים פרטים. הרשות המקומית שמתחזקת את כל מבני הציבור תדע לדאוג לעירוב ולמקווה הרבה יותר טוב מהמועצה הדתית, ובינתיים המינויים פוליטיים באים על חשבון שירותי הדת. הדרך היחידה לעצור את זה היא לסגור את המועצות הדתיות, ויפה שעה אחת קודם.
הכותב שימש בעבר כמנהל תחום כשרות במשרד לשירותי דת וכמנהל מחלקת יבוא הבשר ברבנות הראשית, מרצה ומעניק יעוץ משפטי וארגוני בנושא מערכת הכשרות ושירותי הדת בישראל