מתגעגעות לנתניהו, מתפללות לבחירות: קשת ורשת נלחמות את המלחמות של אתמול
עם פריצת מגפת הקורונה ידעו שני ערוצי הטלוויזיה המסחריים בישראל עדנה שמנוגדת למגמות העכשוויות בשוק הטלוויזיה הישראלי והגלובלי. הטלוויזיה הוגדרה כתעשייה חיונית, וכולם ישבו בבית וצפו בחדשות ובריאליטי מתקתק בסגנון "חתונה ממבט ראשון", או בכינוי החיבה שלה "חתונמי".
אולם הטלוויזיה המסחרית הליניארית, זו שנצפית ברצף על-פי לוחות שידור, נמצאת במשבר חמור אל מול עליית ערוצי הסטרימינג, אפשרויות ההקלטה ב-VOD ודילוג על פרסומות.
יחד עם זאת, בני דור ה-Z, ילידי אמצע-סוף שנות ה-90 של המאה הקודמת, לא רק שלא צופים בטלוויזיה הליניארית, אלא שהיא ועודף שידורי החדשות שלה מסמנים בעיניהם - וסליחה על ההכללה הגסה - את כל מה שרע בתרבות ה-Boomers הלא עדכנית לה הם בזים.
הגיע לה מגפת הקורונה, יחד עם ארבע מערכות בחירות, והביאה לעלייה בצפייה בשידורי קשת ורשת לתקופה מסוימת. התקופה הזו חלפה, ומגמת גסיסת הטלוויזיה הליניארית נמשכת.
בעמוד הטוויטר "המדרוגית", הנשען על ניתוח נתונים של הוועדה הישראלית למדרוג, פורסם לאחרונה כי בחודש אוקטובר החולף רשמה המהדורה המרכזית של ערוץ 12, מהדורת החדשות המובילה בישראל, רייטינג חודשי של 14.7% בממוצע. נתון זה הוא הנתון הנמוך ביותר ב-20 השנים האחרונות. המגמה הזו, על-פי אותו דף טוויטר, נמשכת כבר חודשים.
יכול להיות שבשל כך מנסים במהדורות החדשות המסחריות לשכנע אותנו שעוד רגע יש בחירות, להבטיח עוד סקר "מפתיע" ולא רלוונטי, להציג את הכנסת כבית "האח הגדול" ואת הקואליציה כמסוכסכת יותר ממה שהיא. הגעגוע לבנימין נתניהו, שנתפס על-ידי הערוצים הללו כמגנט רייטינג, מורגש גם הוא.
אחרי המהדורות מלעיטים את הצופים בתוכניות ריאליטי מסוגים שונים ומשונים, חתונות, מסכות, אירוויזיון ובישולים. אבל מה - הרייטינג לא עולה אלא ממשיך לרדת. הבאזז לא נמצא שם אלא דווקא סביב הפקות של תאגיד השידור "כאן", שלא לוקח חלק במדד הפיפל מטר ונשען על פלטפורמה דיגיטלית מצוינת.
כתב בזמנו שלום חנוך על הציבור כי הוא "מטומטם ולכן משלם". אבל יכול להיות שהציבור לא מטומטם ולא רוצה לשלם, ואם כבר להשתמש במטבעות לשון מימי הזוהר של ערוץ 2 - "הציבור נקעה רגלו".
פעם אנשים בישראל היו מכורים לשידורי החדשות ברדיו, אחר-כך ל"מבט לחדשות" בערוץ הראשון ואז למדורת השבט של ערוץ 2. זה היה במאה ה-20, כשאי-אפשר היה להיות חשוף 24/7 לחדשות במכשיר הסלולרי שלנו.
היום, מרוב קיבעון ככל הנראה ורצון לתפוס את הקהל השבוי והקבוע של הטלוויזיה בסגנונה המיושן, בני ובנות הגיל השלישי, משדרים קשת וקשת שידורי אקטואליה וחדשות החל מהשעה 15:00 אחר-הצהריים ועד השעה 21:30. אומנם אנחנו מדינה עם הרבה בעיות, אבל בואו - זה לא מספיק בשביל שש וחצי שעות רצופות של חדשות, במיוחד כשאת הכול קראנו קודם ברשת.
הרשתות ממלאות את שידורי החדשות במיחזור של אותה ידיעה מהשעה 15:00 ובכתבות יח"צ פנימיות על הטאלנטים מהתוכניות שלהם. ואם להוסיף חטא על פשע, מיד אחרי הפצצת החדשות הזו אנחנו מופגזים בתוכניות מציאות שמתחרות אחת בשנייה.
במקביל להפגזה ובשביל לחסל אחת את השנייה, משנות קשת ורשת - במיוחד קשת - את ימי השידור של תוכניות הדגל הללו. חשבתם שנקבל "חתונמי" ברביעי? לא! זה עבר לשבת. למה? יש "X פקטור לאירוויזיון ברשת". ככה אי-אפשר להשאיר את הקהל. בני אדם מחפשים שליטה ויציבות, ואת זה הם מוצאים בנטפליקס.
ובינינו, גם הריאליטי כבר אינו מושך כבעבר. ספינות דגל כגון "הישרדות" ו"האח הגדול" מפגינות ירידה עקבית ברייטינג לאורך השנים. לדוגמה, על-פי "המדרוגית", העונה האחרונה של "האח הגדול" ברשת סיימה את שידוריה באירוע גמר שסימן שפל של כל הזמנים עם נתון חד-ספרתי של רייטינג.
אני מדמה את קשת ורשת לשתי ספינות טובעות שמנסות להטביע אחת את השנייה ולא מבינות שצריך להתחיל לחשוב על נטישה לספינות ההצלה. במילים אחרות, רשתות הטלוויזיה המסחריות בישראל צריכות להחליף פרדיגמה. זה לא פשוט וזה גם מסוכן כלכלית, אבל אם הן לא תעשנה זאת - שתיהן תטבענה בקול ענות חלושה.
הכותבת היא חוקרת ומרצה במסלול לתקשורת ומדיה, המכללה האקדמית תל אביב יפו
