גל אוחובסקי / צילום: יוסי כהן
בימים האחרונים כולנו לוקחים חלק, לפחות חלקנו בעל-כורחנו, ב"פסטיבל גל אוחובסקי". יש שאפילו מגדירים את זה כמעין דת חדשה - הוקעתו והוצאתו אל מחוץ ללגיטימיות הציבורית של מי שנכון למועד כתיבת שרות אלה התפרסמו נגדו שתי עדויות במסגרת תחקיר עיתונאי על פגיעה מינית. פתאום כל הפעילות המבורכת שביצע אוחובסקי במשך עשרות שנים לטובת הקהילה הגאה כבר לא רלוונטית. הוא הפך לרשע ולנבל, ולעזאזל עם הדבר הפעוט הזה שנקרא חזקת החפות.
הפצצה שהטילה העיתונאית מיכל רבינוביץ' מתאגיד השידור "כאן", כאשר חשפה שתי עדויות של גברים שהיו בקשר אינטימי עם אוחובסקי ואשר לטענתם הוטרדו על-ידו מינית, גררה באופן צפוי תגובות פבלוביות משני צידי המתרס. כשלעצמי, אני מסרב להתמקם באחת מהפינות הכל-כך בנאליות שמאפיינות כל סיפור כזה, ומבקש להציע דרך נוספת להסתכל עליו.
מהצד האחד, ניתן למצוא את מי שעדיין לא הפנימו כי אנחנו נמצאים בשנת 2021. בעידן ה-me too שבו אנו חיים, התנהגויות שפעם היו נחשבות לשכיחות ונורמטיביות - הפכו למוקצות מחמת המיאוס.
מהעבר השני, ניצבים מי שבטעות סבורים כי תיקון העוול ההיסטורי בכל הנוגע ליחס אל נשים וגברים שהוטרדו או הותקפו מינית הוא ערך עליון הדורס כל ערך אחר שמתמודד מולו. כך, סבורים אותם גורמים רדיקליים, אין שום מקום לקחת בחשבון עניינים פעוטים כמו חזקת החפות, תרומתו האדירה של האדם למאבק ארוך-השנים של הקהילה הגאה או ההתמודדות של קרוביו ומשפחתו עם ההאשמות.
לעתים נדמה כי אנו נתונים למעין "משטרת מחשבות" שתפקידה לקבוע עבורנו מה ראוי ומה מוסרי לחשוב, אך אני מסרב לשתף פעולה עם הנרטיב הזה. לעניות דעתי, אפשר גם לתמוך במאבקם של נפגעי תקיפה מינית ולהביא את עדויותיהם לציבור; ויחד עם זאת, עלינו גם להסתכל על המציאות נכוחה, ולהבין כי המהירות מ-0 ל-100 שבה הופך אדם מיקיר הקהילה לאדם המוקצה מחמת המיאוס - עוד לפני שבכלל נחקר על כך במשטרה, ובזמן שחזקת החפות עומדת לו - מהווה סכנה מוחשית ואימתנית למאבק הצודק.
אני מבקש להסיט את הזרקור לכך שקצת שכחנו כחברה שתחקיר עיתונאי - רציני, מעמיק ומהימן ככל שיהיה - הוא עדיין לא הכרעה שיפוטית במשפט פלילי, ואפילו לא החלטה להעמיד לדין את אוחובסקי. יש עדיין כברת דרך משמעותית לעבור כדי שגורמי אכיפת החוק יוכלו להכריע האם במעשיו אוחובסקי עבר עבירות פליליות. אך בכיכר העיר, כך נדמה, הוא כבר מזמן נתלה.
העובדה שחזקת החפות נשכחה לגמרי במקרה של אוחובסקי, כמו שלמרבה הצער קורה גם במקרים רבים נוספים, יכולה להתגלות כחרב פיפיות. היא עשויה לאיין כמעט לגמרי את יכולת ההשפעה של עדויות שיגיעו בעתיד מצד נפגעי תקיפה מינית, ולגרום לחלקים נרחבים בציבור להטיל ספק במהימנותם. מדובר בסכנה ממשית לפגיעה במאבק הצודק מאין כמותו, שתספק תחמושת מושלמת למי שעדיין לא הפנימו את צו השעה. כי במאבק, כמו בכל דבר בחיים, יותר חשוב להיות חכם מאשר צודק.
הכותב הוא עו"ד המתמחה בדין הפלילי