לעתים דווקא הפוליטיקאים נשאלים שאלות שאינן בנושאי מדיניות, אלא הנוגעות לתחומי התמחותם אחרים, כגון - רפואה / צילום: Shutterstock
מה קורה כשמומחים מתחומי התמחות שונים, מתראיינים בתקשורת ומתבקשים לתת את חוות דעתם וביקורת בנושאי מדיניות שאינם בתחום התמחותם? בתקופות חירום, של מגפת בריאות עולמית, כמו גם בתקופה של לחימה צבאית, נראה שרופאים, פיסיקאים, מומחים לבריאות הציבור, ואפילו אזרחים, מתבקשים לתת את חוות דעתם ולבטא ביקורת בנושאי מדיניות שעל סדר היום, כמו חינוך או רווחה, שאינם בתחומי התמחותם. מנגד, לעתים דווקא הפוליטיקאים נשאלים שאלות שאינן בנושאי מדיניות, אלא הנוגעות לתחומי התמחותם אחרים, כגון - רפואה.
מדוע מומחים מתבקשים להביע את עמדתם בתחומים שאינם בתחומי התמחותם? איזה סוג של דיון וביקורת עיתונאית מתקבלים כתוצאה מכך? מה התוכן של הביקורת? והאם ביכולתה של הביקורת להציע חלופות מדיניות ראויות, כתחליף לאלה המתוכננות על ידי מקבלי ההחלטות? בחינה של הסיקור התקשורתי בגל הרביעי של משבר הקורונה והמבצע הצבאי בשומר חומות, מעידה שהתשובה לשאלות הללו מורכבת.
התקשורת והעיתונאים, מקפידים לשאול שאלות חשובות שמטרתן לבחון את מדיניות הממשלה. גם המומחים מצדם, שמחים לתרום מהידע שלהם, לטובת עיתונות מעמיקה, המפחיתה חוסר-הבנה בנושא. אולם, מחקר שנערך לאחרונה מצביע על כך שלוחות הזמנים התקשורתיים הקצרים, הצורך ביצירת כותרת, ואולי אף זמני השידור הארוכים, עשויים לפגוע באיכות העיתונות. בכך, נכללת גם הפניית שאלות העוסקות בתחום אחד אל מומחים העוסקים בתחומי התמחות אחרים. ייתכן שתורם לכך גם, הריטואל של הזמנה קבועה לאולפן של מומחים מוכרים.
כך לדוגמה, הדיון התקשורתי במדיניות הממשלה בנוגע למתווה פתיחת שנה"ל ב-1 בספטמבר, ומתווה החינוך כיום, לווה ובצדק, בדיון תקשורתי נרחב ובביקורת שמטרתם לבחון, האם מתווה החינוך הנבחר הוא המתאים ביותר ללמידה והוראה עבור התלמידים והמורים בישראל. אולם, מה קורה כאשר את השאלות הנוגעות למדיניות חינוך, מפנים עיתונאים לרופאים, מדענים ואפילו אל אזרחים, עם שאלות שבימי שגרה, לפני הקורונה לא היו פונים אליהם איתן?
אומנם, שיקולים בריאותיים הקשורים במתווה החינוך, כמו שאלת הכיתות הירוקות, אופן הביצוע של הבדיקות המהירות והבידודים, מחייבים את דעתם המקצועית של רופאים. אולם, לצד השיקולים הרפואיים, ההחלטה האם לפתוח את שנה"ל ב-1 בספטמבר היא מורכבת וכוללת עוד מכלול רב של שיקולים. לפיכך, האם נכון להפנות לרופאים ואזרחים את השאלה האם לפתוח את שנה"ל במועד, כששיקולים נוספים הנדרשים לגיבושה של ההחלטה, כמו ההשפעות הרגשיות והחברתיות הכרוכות בלמידה מרחוק ובהישארות ממושכת של התלמידים בבית, לצד ההשלכות הכלכליות הנלווית שעשוית להיות, אינם נגישים להם ו/או אינם חלק מתחום התמחותם?
הפניית שאלות של מדיניות חינוך להורים, כשלעתים ההורים אף מבטאים עמדות חלוקות בנושא, אינה ייחודית רק למשבר הקורונה. נראה שגם במהלך מבצעים צבאיים, ישנה נטייה להפנות שאלות בנושא המדיניות הצבאית של ישראל לאזרחים. כך גם במהלך מבצע שומר חומות, אזרחים שביתם נפגע מירי רקטות, נשאלו אודות המדיניות הצבאית הנדרשת, הפסקת האש או המשך הלחימה.
אם כן, ביקורת ודיון במדיניות הממשלה הם חיוניים וחשובים לשם שיפור המדיניות שעליה הוחלט או המדיניות שמתכננים מקבלי ההחלטות. עם זאת, כדאי לזכור שההחלטה על כל מדיניות ציבורית מורכבת ממגוון גדול של שיקולים. לכן, ראוי שהדיון והביקורת התקשורתיים לשם הצעת חלופות מדיניות ייעשו תוך היוועצות והפניית שאלות למומחים בתחום התמחותם. באופן זה, גם נוכל להבטיח עיתונות איכותית ומעמיקה יותר, הנותנת מענה למידע כוזב ומפחיתה חוסר הבנה בנושא. אחרת, הביקורת עלולה להחטיא את מטרתה, תוך שאינה מאפשרת קיום דיון ברמה האסטרטגית הרחבה, תוך אישור הנחות היסוד של המדיניות הקיימת במקום ערעור עליהן.
הכותבת היא מרצה וחוקרת בהעברת מסרים יעילה ושכנוע, אוניברסיטת רייכמן, וחברת עמותת מדעת