אסדת לוויתן. אנחנו בדרך הבטוחה למשבר באספקת החשמל / צילום: מארק ישראל סלם, "ג'רוזלם פוסט"
סדירות ואמינות אספקת אנרגיה ומחירה מהווים גורמים חשובים בכלכלה המודרנית. תהליך המעבר לאנרגיות ירוקות שינה קצב בעשור האחרון וצפוי, בצדק, לקבל דחיפה משמעותית, בהסכמה גלובלית של מרבית המדינות, על יעדים שאפתניים לכיוון של אפס פליטות בשנת 2050. הבעיה היא שניהול מערכתי נכון של התהליך, תוך ניהול סיכונים ראוי, רחוקים מלהתרחש.
רק לפני שנה כשמחיר הנפט צלל בחדות וצריכת האנרגיה ירדה בשיעור הגבוה מאז מלחמת העולם השנייה, אף אחד לא שיער בדעתו את עוצמת המשבר שיתרחש בשנת 2021. מחירי אנרגיה עולים בחדות, מלאי הדלקים בארה"ב ובאירופה נמוך, הפסקות חשמל יזומות מתרחשות במדינות רבות כולל סין והודו, ובאנגליה הניעו מחדש תחנות כוח מבוססות פחם.
תנודתיות חדה זו פוגעת בכלכלה העולמית, מייקרת עלויות ייצור, משפיעה על האינפלציה ואף משפיעה לרעה על הסביבה. ניתן לראות בה פעמון אזהרה חשוב בכניסה לתהליך מואץ של המעבר לשימוש באנרגיה ירוקה. עם הזמן מתמעטות המחלוקות על עצם חשיבות המעבר לשימוש באנרגיה ירוקה, ויש כיום הסכמה רחבה שזה תהליך חשוב שנכון להשקיע בו משאבים משמעותיים בכדי לזרזו. אולם, חשוב להפנים את העובדה שהתהליך הוא הדרגתי ושיש לא מעט חסמים משמעותיים בדרך.
מצב בעייתי במיוחד
מדינת ישראל נמצאת במצב בעייתי במיוחד באופן יחסי למדינות אחרות. בתחום החשמל היא מהווה מעין "אי אנרגטי", אין לנו גיבוי משכנינו, יכולת ייצור החשמל המבוסס על זרימת מים כמעט לא קיימת, פוטנציאל השימוש באנרגיית רוח מוגבל ומרבית התוכניות מוכוונות לשימוש באנרגיית השמש (אולי בעתיד תתפתח טכנולוגיה יציבה להפקת אנרגיה מגלי הים). מחישובי משרד האנרגיה עולה שכדי לעמוד ביעדי המעבר לאנרגיה מתחדשת, נדרש להסב קרקעות בהיקף של יותר מחצי מיליון דונם לשדות סולאריים , גם תחת הנחה של התפתחות טכנולוגית בתחום. לכל מי שבקיא באילוצי קרקע בישראל, מספר זה נראה דמיוני, ובעל השפעות סביבתיות קשות. לא יהיה מנוס מקבלת החלטות קשות בנושא, אולם חשוב להפנים שהתהליך יהיה ארוך, הדרגתי ומורכב.
הביקוש לחשמל צומח בקצב מוגבר תודות לצמיחה במשק ולגידול הטבעי של האוכלוסייה, אך גם כתוצאה מתהליכים תחומיים: התפתחות מהירה של חוות השרתים, המהוות צרכן אנרגיה מרכזי, המעבר לרכבים חשמליים, צפוי לשנות את קצב הגידול בצריכת החשמל, ומגמות קיימות של הגדלת היקף התפלת מים והתחממות גלובלית מגבירים גם הם את צריכת החשמל.
אנו נמצאים בתקופה של שינויים טכנולוגיים בתחום אגירת החשמל, אך גם התפתחויות חיוביות אלו, לא מדביקות את קצב הגידול בביקוש, במיוחד לאור העובדה, שהמעבר לאנרגיה ירוקה מתמקד בישראל בתחום הסולארי בלבד.
לפני כמעט 15 שנים החלה המדינה בהכוונת הרגולציה לעידוד הקמת תחנות ייצור חשמל פרטיות על בסיס גז טבעי. מאז הוקמו מספר תחנות האחראיות כיום לייצור של כ-40% מצריכת החשמל. אמנם גז טבעי אינו הפתרון לטווח הארוך עם יעדי פליטות אפסיות, אך מבחינה סביבתית ובריאותית הוא עדיין מקור אנרגיה עדיף בהרבה על תחליפים כמו פחם, סולר ומזוט.
רחוק מלהספיק
בשנים האחרונות הממשלה מנסה לקדם בקצב מואץ את המערכות הסולאריות ולמעשה הקפיאה את המשך הקמתן של תחנות על בסיס גז טבעי. הבעיה היא שזה רחוק מלהספיק. לאור התמשכות ההליכים בהקמת פתרונות סולאריים רחבי היקף, אנחנו בדרך הבטוחה למשבר באספקת החשמל בתוך 4-5 שנים. תחשיבים סבירים של הגידול בהיצע החשמל אל מול הביקוש לחשמל מציגים תמונה בעייתית מאוד של מחסור באספקת חשמל והגעה לרמות רזרבה אפסיות.
מחיר אי אספקת חשמל הוא עצום, על כך נכתבו עשרות עבודות ומיותר להרחיב בנושא. מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה להגיע למצב של מחסור בחשמל. המסקנה המתבקשת היא שמשרד התשתיות, החשב הכללי ורשות החשמל חייבים לקדם באופן מיידי 2-3 תחנות ייצור חשמל על בסיס גז טבעי בטכנולוגיה מיטבית, שיאפשרו לנהל את המעבר לאנרגיה ירוקה באופן יעיל ומהיר ולא יגרמו לנזקים כפי שאנו חוזים היום במשבר אנרגיה עולמי. חשוב להבין שצעד זה הוא חיוני בראש ובראשונה לצורך היכולת להוביל מדיניות אנרגיה סביבתית, כיוון שמצב של משבר באספקת חשמל (אליו אנו צועדים) יגרור פגיעה סביבתית קשה ופגיעה בתהליך המעבר לאנרגיה ירוקה, כפי שקורה עכשיו ברחבי העולם. את מחיר הרשלנות בקידום הפרויקטים, אשר יתבטא בבעיות ביכולת אספקת החשמל, נראה רק בעוד כ-4 שנים, טוב יעשו קובעי המדיניות ושוחרי הסביבה שיסייעו בקידום פרויקטים להגדלת הקיבולת לייצור חשמל על בסיס גז טבעי, על מנת למנוע פגיעה סביבתית ובריאותית חמורה.
הכותב הוא חבר סגל בבית הספר למדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית והממונה על התקציבים לשעבר