סוגיית ההתנחלות אביתר מסומנת כאחד המוקשים שעלולים לטלטל את הקואליציה בה חברות מפלגות מימין ומשמאל. כשח"כ מוסי רז ממרצ נדרש לסוגיה הוא הביע את התנגדותו להסדרת היישוב, והוסיף כי ממילא ההתנחלויות לא מאושרות בכנסת או בממשלה. "אנחנו מדברים על השטחים הכבושים ששם יש שליט אחד כל יכול שזה שר הביטחון. אני לא מכיר אף התנחלות שהצביעו עליה בממשלה או בכנסת, אין דבר כזה, זה לא קרה אף פעם", הוא אמר למגישים מנדי גרוזמן ואלי ביתאן בכאן מורשת.
ההתנחלויות, ישובים בהם מתגוררים אזרחים ישראלים למרות שהם נמצאים בשטח שמעולם לא סופח לישראל, הן ללא ספק סיפור חריג. הקמתן מלווה בהיסטוריה של מאבקים פוליטיים ואין ספק שלפחות חלקן הוקמו בדרכים מאוד לא שגרתיות. אבל האם אין ולו התנחלות אחת שהוקמה בהחלטת ממשלה?
את הבדיקה שלנו בחרנו להתחיל דווקא מהתנחלויות שלא קיימות עוד, אלה שהוקמו ברצועת עזה החל משנות השבעים ופונו ב-2005 במסגרת ההתנתקות. היישובים הראשונים ברצועה, נצרים וכפר דרום, עלו על הקרקע לראשונה כהיאחזויות נח"ל, על פי החלטה של ממשלת גולדה מאיר מ-1970. בהמשך, תחת ממשלתו הראשונה של רבין, הן אוזרחו יחד עם נקודות נוספות. לפי מאמר מחקרי שפורסם בכתב העת "מחקרי יהודה ושומרון" בהוצאת אוניברסיטת אריאל, גם יתר ההתנחלויות ברצועה הוקמו על פי החלטות הממשלות השונות שהגיעו לאחר מכן.
ומה קורה ביהודה ושומרון שבהן ישראל עדיין מחזיקה? לפי נתוני הלמ"ס, חיים כיום בשטחים הללו יותר מ-440 אלף ישראלים. כ-45% מהם מתרכזים בארבע ערים: מעלה אדומים, אריאל, ביתר עילית ומודיעין עילית. העיר אריאל, למשל, הוקמה ב-1978 בהחלטת ממשלה. כך גם מעלה אדומים שהחלה כאזור תעשייה שכלל גם "מגורים לעובדים" עוד בימי ממשלת המערך, בין היתר כחלק מחזונו של יגאל אלון, והפכה ל"יישוב עירוני" בהחלטה מימי ממשלת בגין. אותה ממשלה החליטה באוגוסט 1980 גם על הקמת העיר החרדית ביתר עילית. העיר מודיעין עילית מתאימה אולי יותר להגדרתו של רז על רקע העובדה שלפחות בתחילת דרכה היא נבנתה על קרקעות פרטיות ללא ליווי ממשלתי, ורק בהמשך הוכרה על ידי המדינה.
למעשה, כפי שהסביר לנו ד"ר שאול אריאלי, אל"מ במיל', חוקר ומומחה בתחום הסכסוך הישראלי-פלסטיני, לגבי "הרוב המכריע של 127 ההתנחלויות (כולל אלה שפונו בעזה), הייתה החלטת ממשלה". לדבריו, השינוי המרכזי בנושא חל דווקא בעשורים האחרונים, כשהחל מסוף שנות התשעים וראשית שנות ה-2000 הוקמו בין 100 ל-120 מאחזים לא חוקיים, שעלו על פני הקרקע ללא כל החלטת ממשלה.
חלק קטן יחסית מהמאחזים הללו "הולבן" בהמשך, בעיקר כשכונות של התנחלויות קיימות ולא על ידי הכרה בהן כהתנחלויות חדשות. אריאלי הזכיר בהקשר זה את "דוח ששון" ו"דוח אדמונד לוי" שציינו בצורה מפורשת שהחטיבה להתיישבות לקחה לעצמה סמכויות של הממשלה שלא כחוק והיא זו שהחליטה על הקמת יישובים כמאחזים לא חוקיים; ושהדרג המדיני העלים עין וחלקו אף תמך בהקצאת משאבים לטובת המאחזים הללו.
בתום הסקירה ההיסטורית הזאת פנינו לרז, שמסר לנו כך: "הטענה המרכזית שלי הייתה ששר הביטחון הוא הריבון בשטח, ואין צורך בהחלטת ממשלה או כנסת להקמת התנחלות. אכן לא היו התנחלויות שהוקמו בהחלטה של הכנסת, והתנחלויות שהוכרו או אושרו בדיעבד על ידי הממשלה גם הן לא הוקמו על ידה. ייתכן שישנן התנחלויות שהוקמו על ידי החלטת ממשלה, (אבל) אם יש אפילו התנחלות אחת שהוקמה ללא החלטת ממשלה - טענתי העיקרית, שהתנחלויות מוקמות לא בהחלטת ממשלה, עומדת בעינה".
בשורה התחתונה: דבריו של רז לא נכונים ברובם. ראשיתו של מפעל ההתנחלות הוא ביישובים שהוקמו בהחלטות של ממשלות המערך, ובהמשך של ממשלות הליכוד. לפי הערכת ד"ר אריאלי רוב ההתנחלויות אושרו בצורה כזאת או אחרת על ידי הממשלות. בעשורים האחרונים הוקמו בשטחים עשרות רבות של "מאחזים לא חוקיים" ללא כל החלטת ממשלה.
תחקיר: טלאור שמש