ח"כ מיכאל מלכיאלי, ש”ס. יומן הבוקר, רדיו ירושלים, 7.11.21 / צילום: דוברות לשכת עורכי הדין
המחלוקת סביב תפילת יהודים רפורמים בכותל המערבי חזרה בימים האחרונים לכותרות לאחר חשש מעימות במקום - שלבסוף נמנע - בין ח"כ גלעד קריב לבין ח"כים חרדים, ועל רקע הבטחה של חברים בקואליציה, בהם שר האוצר, לקדם מחדש את מתווה הפשרה מלפני חמש שנים.
ח"כ מיכאל מלכיאלי התראיין השבוע בנושא ברדיו ירושלים, והגיב לטענה שהעלה באותו שידור ח"כ קריב, שלפיה ב-2016 המפלגות החרדיות דווקא הסכימו למתווה הפשרה. מלכיאלי קבע כי מדובר "בשקר מוחלט. לא היו דברים מעולם, אף אחד לא הסכים למתווה הזה", אמר. אז האם המפלגות החרדיות אכן התנגדו למתווה הפשרה גם ב-2016? בדקנו.
ראשית לעובדות שמוסכמות על כולם. המתווה שאותו גיבשה ועדה בראשות מזכיר הממשלה דאז, אביחי מנדלבליט, אושר בממשלת נתניהו שבה היו חברות המפלגות החרדיות. החלטת ממשלה 1075 אימצה את ההצעה שלפיה לזרמים הליברלים ביהדות יוקצה אזור מיוחד בחלקו הדרומי של הכותל, שם יוכלו לקיים תפילות מעורבות ללא מחיצה, ולארגון "נשות הכותל" תינתן אפשרות לקיים תפילת נשים נפרדת. ההחלטה עברה ברוב גדול, אך שרי ש"ס ויהדות התורה, וכך גם השר אורי אריאל מהבית היהודי, הצביעו בממשלה נגד המתווה.
אז אם שרי המפלגות החרדיות הצביעו נגד למה רווחת המוסכמה שהם הסכימו לפשרה? מסיבה פשוטה: ההסכמים הקואליציוניים אפשרו להם להטיל וטו על המתווה, שמהווה שינוי של הסטטוס קוו בענייני דת ומדינה. הם בחרו לא לעשות זאת, ועל פי חלק מהדיווחים בתקשורת, אף לקחו חלק במו"מ העקיף שהתקיים מול התנועות הליברליות, וגיבו את רב הכותל והמקומות הקדושים, שהסכים לפשרה "בלב כבד".
רק כעבור חודשיים השתנה הלך הרוח החרדי בסוגיה. בש"ס החלו להקשיח את הקו נגד המתווה, ואיימו בפרישה מהממשלה, וראש הממשלה נתניהו החליט "להשהות" את יישום המתווה שלמעשה נגנז.
המאבק סביב הסוגיה העלה בימים האחרונים עניין נוסף. באותו ראיון טען מלכיאלי כי "אחד מגדולי הרפורמים, שאני לא זוכר כרגע את שמו, קרא לכותל המערבי 'קיר של בית המטבחיים שמקריבים שם קורבנות ויונים". גם הח"כים אריה דרעי ואוריאל בוסו מש"ס, וח"כ מאיר פרוש מיהדות התורה חזרו על טענה דומה. האם יש בה אמת?
מקור הציטוט הוא במכתב שנשלח לפני 51 שנה על ידי קלאוס יעקב הרמן, פרופסור למדעי המדינה באוניברסיטת ג'ורג' וויליאמס במונטריאול, למנחם פרוש (אביו של מאיר) שהיה אז ח"כ מטעם אגודת ישראל. באותו מכתב הוא אכן יוצא נגד דרישות הרפורמים להתפלל בכותל המערבי, וקורא למקום "קיר של בית מטבחיים ישן לבקר וליונים".
אלא שהרמן הוא לא "אחד מגדולי הרפורמים", מעולם לא היה בכיר בזרם הזה, ובטח שאי אפשר להתייחס אליו כמי שמייצג את יחסה הרשמי של התנועה כלפי הכותל. למעשה, הוא כלל לא היה רב. שמו אינו מוזכר בערכים ובאתרי אינטרנט המתארים את תולדות התנועה הרפורמית במאה העשרים, וגם מהתנועה הרפורמית בישראל מסרו למשרוקית כי אינם מכירים את שמו.
הרמן, שנפטר ב-1998, השתייך לזרם שנקרא "המועצה האמריקאית ליהדות", ובשנותיו האחרונות כיהן כסגן נשיא המועצה. זהו גוף שהתפצל מהתנועה הרפורמית בארה"ב בשנות ה-40 של המאה העשרים בשל תמיכתם של הרפורמים ברעיון הציוני. לאחר קום המדינה, העמדות הללו הביאו לכך שהזרם הפך לקטן יחסית, ולאחר מלחמת ששת הימים - התקופה בה שלח הרמן את מכתבו לפרוש - התנועה התכווצה אף יותר.
בשורה התחתונה: טענתו של מלכיאלי דורשת הקשר. השרים החרדים אכן הצביעו בממשלה נגד מתווה הפשרה בכותל, אך בפועל הם אפשרו לו לצאת לדרך, ולא הפעילו את זכות הווטו שניתנה להם. רק בהמשך שינו את דעתם. הטענה שלפיה "אחד מגדולי הרפורמים" כינה את הכותל "קיר של בית מטבחיים" אינה נכונה: הציטוט שייך לאדם שלא היה מרכזי בתנועה.
תחקיר: אורי כהן