במקום לקנות דולרים יש לעודד יבוא חופשי כפתרון להתחזקות השקל
התחזקות השקל מציבה אתגר לקברניטי כלכלת ישראל. כבר שנים אנו חוזים במגמת הייסוף בשקל מול הדולר ומטבעות אחרים, ועתה השקל מאיים לפרוץ את מחסום השלושה שקלים לדולר. ראשית, על מה המהומה? הרי כל מי שמייבא מוצרים ושירותים - עבורו זו מגמה חיובית - הטיסות לחו"ל הוזלו וכך גם קנייה של מוצרים ושירותים אחרים המיובאים לישראל.
מגמת היבוא בולמת את עליות המחירים בארץ ומשפרת את רווחת הצרכנים. מי שסובל הם היצואנים. הם מוכרים לחו"ל במטבע זר, עבורו הם מקבלים פחות שקלים בזמן שעלויות היצור נשארות קבועות. היצוא מהווה כ-30% מהתמ"ג הישראלי ובזכותו אפשרויות התעסוקה מגוונות ויש לנו מספיק מטבע זר כדי לקנות כל מוצר מיובא שחשקה בו נפשנו. לא כך היה בתקופה בה כלכלת ישראל התאפיינה בגירעון בחשבון השוטף - ערך היבוא היה גדול משמעותית מערך היצוא - וכתוצאה מכך יבוא חופשי היה בלתי אפשרי.
ברור שהתחזקות השקל מהווה סיכון מוחשי על היצוא ועל מקומות תעסוקה רבים, אולם נשאלת השאלה כיצד בנק ישראל והממשלה צריכים לפעול. היה זה פרופסור סטנלי פישר שהפתיע את שוק המט"ח באמצעות קניית דולרים. בשוק בו משטר שער חליפין נייד, לאמור שער החליפין נקבע בהתאם לכוחות השוק, בנק מרכזי לא נדרש להתערב כדי להשפיע על שער החליפין.
היה זה סטנלי פישר שכתב בשנות ה-1980 ספר מקרו כלכלה שעיצב את ההבנה הכלכלית בנוגע לתפקיד הבנק המרכזי בסוגי משטר שונים - שער חליפין מנוהל (כפי שהיה בישראל עד 1989) ושער חליפין נייד (החל משנת 2005. בין שתי התקופות הייתה רצועת ניוד) - ואותו האיש עצמו התערב באופן פעיל בשוק המט"ח הישראלי.
סטנלי פישר, שזכה לפרס הנגיד המצטיין לשנת 2010, הסביר לעמיתיו (שרבים מהם היו תלמידיו ב-MIT) כי "גמיש אין משמעו שהמדינה לא צריכה להתערב בשוק המט"ח" ולכן במשק קטן ופתוח כמו ישראל חובה על הבנק המרכזי להתערב בשוק המט"ח למרות מה שכתוב "בספר". מאז בנק ישראל התערב בצורה רציפה מה שהגדיל את יתרות המט"ח מעבר לרמת של 200 מיליארד דולר, אך התערבות זו לא הצליחה לשנות את מגמת הייסוף בשקל. מדוע שהתערבות נוספת תביא לתוצאה שונה?
הייסוף בשקל נובע מזרם מט"ח הנכנס לישראל על ידי יצואנים ומשקיעים זרים. קניית דולרים מגדילה את הביקוש למט"ח ולכן אמורה למתן את מגמת ההיחלשות בשער הדולר. תוצאה דומה ניתן להשיג באמצעות שחרור החסמים על היבוא. כן, יבוא חופשי מגדיל את הביקוש למט"ח ובמקביל משפר את רווחת היצרנים והצרכנים.
הראשונים זוכים לאמצעי יצור חדשים ומשוכללים יותר, מה שישפר את כושר התחרות והרווחיות שלהם, בעוד שהצרכנים זוכים לרכוש מוצרים ושירותים במחיר זול יותר. במובן זה הרפורמה ביבוא שהממשלה מקדמת היא צעד בכיוון הנכון. תחשבו על אי קטן המנסה להתמודד עם גל צונאמי - לבנות חומה (התערבות של בנק ישראל בתור קונה מט"ח) לא יצליח למנוע את ההצפה שכן הגלים הבאים לכיוון חזקים מדי (כוחות השוק), אולם לעורר גל בכיוון הנגדי (עידוד היבוא) כן יצליח להגן על תושבי האי.
כל מי שיביט בגרף של היבוא והיצוא, יראה בבירור כי גידול ביבוא מלווה גם בגידול ביצוא. דרך נוספת היא להקל על היצואנים באמצעות הכשרת עובדים חדשים. ישראל משקיעה מעט מדי כסף בהכשרה מקצועית (כרבע אחוז מהתוצר בהשוואה ל-2% בדנמרק) ולכך יש השלכות שליליות על פריון העבודה. חברה זרה שצריכה לשלם שכר מוגדל לעובד הישראלי (במונחים דולרים) תשקול מחדש את כוונתה להתרחב בישראל, אולם האפשרות להעסיק עובדים מקצועיים יותר תשפיע לחיוב על החלטה זו. הגדלת התקציב להכשרה מקצועית הוא צעד הכרחי גם בתקופות בהן השקל נחלש ובטח בתקופה בה הוא מתחזק.
הכותב הוא ראש המחלקה לכלכלה ומנהל וחוקר כלכלת אושר במרכז האקדמי רופין
