בנין בית הדין הארצי לעבודה ירושלים / צילום: רפי קוץ
בית הדין הארצי לעבודה דחה ערעור שהגישה צעירה לא יהודיה שלא התקבלה לעבודה ב"שניצליה" קטנה בצפון, זאת בשל היותה לא יהודיה. הצעירה הגישה תביעה לבית הדין האזורי לקבלת פיצוי מחמת אפליה.
בית הדין האזורי דחה את התביעה, וקבע כי לבית העסק לא הייתה ברירה אחרת בשל דרישות הרבנות המקומית. במכתב של הרבנות המקומית נכתב כי על פי הוראת רב העיר כרמיאל ונהלי הרבנות הראשית לבעלת העסק נכתב כי "במידה ותרצי להעסיק עובדת שאינה יהודייה הדבר כרוך בהעסקת משגיח כשרות שימצא במקום בכל שעות העבודה עקב איסור בישולי גוים".
עוד נכתב במכתב הרבנות כי "בנוסף בעת קליטת עובד/עובדת חדשה חובה לעדכן את המשגיח, ולברר את יהדותם ע"י צילום ת.ז. ואישור יהדות שיועבר לידי המשגיח ויאושר על ידו". בית הדין האזורי קבע כי בשניצליה מועסקים 2 עובדים בלבד במשמרת, שעיסוקם בישול ואפייה, ושאין במקום העסק שירותי הגשה ומלצרות או כל תפקיד אחר שניתן היה להעסיק בו את התובעת.
על רקע קביעות אלה נדחתה התביעה, תוך שבית הדין האזורי מסכם את פסק דינו כך: "איננו מקלים ראש בפגיעה ובעוצמת הפגיעה שחשו התובעת ומשפחתה כתוצאה מהספק שהתעורר בעניין מידת יהדותה של התובעת והתחושה שלמרות תרומתם ונאמנותם למדינה, התובעת שונה מחברותיה ואינה יכולה להתקבל לעבודה פשוטה בשניצליה.
"עם זאת, כאמור לעיל, הוכח בפנינו כי הדרישה להעסקת עובדים יהודיים בלבד על פי הגדרת ההלכה לא הייתה דרישה של השניצליה, אלא נבעה מדרישות הרבנות המקומית כתנאי למתן תעודת הכשרות. מנהלי השניצליה דווקא היו מעוניינים בהעסקת עובדים לא יהודיים ואף העסיקו בעבר עובדות לא יהודיות ממוצא רוסי ואולם הרבנות עמדה על האיסור להעסקת עובדים לא יהודיים, שאחרת, המשמעות תהא שלילת תעודת הכשרות מהשניצליה. בהתחשב בגודל העסק ובמספר העובדים המועסקים בכל משמרת, אין זה סביר לדרוש מהשניצליה להעסיק עובד נוסף על כל עובד לא יהודי בכדי למנוע הפלייה של העובד הלא יהודי".
כאמור, כעת הערעור לבית הדין הארצי נדחה גם הוא. בפסק הדין שנכתב על ידי הנשיאה ורדה וירט-לבנה, סגן הנשיאה אילן איטח ומיכאל שפיצר ושני נציגי ציבור נקבע כי "במקרה דנן התפקיד שאליו ביקשה המערערת להתקבל כלל בישול ומשהעסק חפץ בתעודת כשרות, הרי שמהות התפקיד נבחנת גם בראי הכללים לקבלת תעודת הכשרות מאת הרבנות המקומית, שהיא בעלת הסמכות להעניק תעודת כשרות בשטחה.
"נוכח הנחיית הרבנות המקומית, היתה המשיבה מנועה מלהעסיק מי שאינו יהודי, אלא בתנאי של העסקת משגיח כשרות 'בכל שעות העבודה עקב איסור בישולי גוים'. מקובלת עלינו קביעת בית הדין האזורי, המתבססת בין היתר על עדות נציגי הרבנות המקומית, שלפיה הפתרון של העסקת משגיח כשרות במקביל לעבודתה של המערערת, לו היתה מתקבלת לעבודה, אינו סביר בשים לב לגודלו של העסק - עסק קטן, ולעלויות הכרוכות בכך".
בית הדין הוסיף וכתב כי "לפנינו מקרה שבו האילוצים שנכפו על המשיבה על ידי הרבנות המקומית הובילו לפגיעה קשה ברגשות המערערת והדברים מובנים ומצערים. עם כל ההבנה לתחושת האפליה של המערערת, אין מנוס - נוכח גזירת המחוקק אשר קבע את הסדרי מתן תעודת הכשרות - אלא לדחות את הערעור".