גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

דריה הניג-שקד (ראשונה משמאל) ומאיה אטרקצ'י (במרכז), מייסדות המשלחת / צילום: עינת להב

היעד: לכבוש את העמק

"את פשוט זורקת חכה, ועוד חכה - עד שמשהו תופס"

מוצ"ש, טיסה 955 מנתב"ג לסן פרנסיסקו דלילה בנוסעים. אזור עמק הסיליקון מתאושש מהגל האחרון של הקורונה, אך עדיין לא חזר לקצב שאפיין אותו טרום המגפה. על המטוס תשע יזמות ישראליות בדרכן לסבב גיוסים במקום שבו חלומות מתגשמים. או לפחות כך אומרים.

המטוס הכמעט ריק מאפשר להתרווח על הכיסאות לקראת 15 שעות הטיסה, אך תא המטען צפוף: מזוודות עם ביגוד חם, תיקי גב קטנים עם לפטופים - כדי להשלים עבודה בשעות הטיסה, והרבה מאוד חלומות, ציפיות - ומטען של רגשות אשם.

לעמק הסיליקון נסענו עם יזמות שנמצאות איפשהו אחרי תחילת הדרך: לכולן חברות שפועלות בשוק ומעסיקות עובדים. הן גייסו כבר מיליוני דולרים, וכעת נמצאות בסבב גיוס A. בעולם ההייטק, הגיוס הראשוני מתרחש בשלב ה־SEED: כאשר לחברה יש רעיון טוב, והיא נמצאת כמה צעדים לקראת הוצאתו אל הפועל. בשלב שלאחר מכן, שלב A, כבר יש מוצר ולקוחות וחברה לנהל.

תשע היזמות מגיעות כל אחת מרקע שונה, מוטיבציה שונה, ואפילו חלום שונה: אחת חולמת שהמוצר שלה ישפר את העולם ואחת מחכה לצלצל בפעמון של הנאסד"ק.
עמק הסיליקון הוא המקום שבו דלתות נפתחות, בייחוד בימים אלו כשקרנות ההשקעה נזילות מאוד, וגיוס כסף לסטארט־אפ נראה קל יותר מאי פעם. אשליית ההצלחה והכסף הזמין נוכחת לאורך המסע כולו: בכל פגישה שומעים על ההוא שגייס, החברה ההיא שהנפיקה והיזמת הזאת שכל הקרנות רודפות אחריה. כשכולם כה מוצלחים, התחושה היא שאין אפשרות להיכשל.

אלא שהמציאות, לעומת זאת, הרבה יותר מורכבת. עולם הסטארט־אפים אמנם נראה מבחוץ נוצץ, בייחוד בתקופה בה בכל יום שומעים על עוד יוניקורן ישראלי חדש - אבל הדרך לשם כוללת 20 שעות עבודה ביום, התרוממות מכישלון פעם אחר פעם, והרבה בדידות.

היזמות מגיעות לעמק הסיליקון במשלחת שארגנה קרן ההשקעות WEACT שייסדה דריה הניג-שקד. ששת הימים של המשלחת עמוסים לעייפה: פגישות עם קרנות מובילות בתעשייה בזו אחר זו, עם יזמים, ועם הקהילה המקומית: כולם מדברים עם כולם, מחפשים את מי אפשר לקשר למי. ההוא שמכיר את ההוא, שאולי יכול לעזור. לאחר שנגמר הלו"ז המתוכנן, היזמות מתפנות לפגישות אישיות עם כל אדם שרלוונטי. "את פשוט זורקת חכות: חכה, ועוד חכה, ולאט לאט, את גם יודעת יותר טוב לאן לכוון", אומרת דניאלה גלבוע, מייסדת AIVF, שמפתחת טכנולוגיה להגדלת סיכויי ההצלחה של הפריה חוץ גופית.

ואכן, התיאור של "זריקת החכות", מדמה היטב את מטרות המשלחת: "יש כאן שפע של קרנות, ובישראל יש המון יזמות שרק צריכות שיפתחו להן את הדלת. אנחנו מביאות אותן לכאן להתאמן על השפה. עוד שיחה ועוד פגישה, וזה יהפוך להיות הרבה יותר פשוט. לאורך התהליך, הן גם תדייקנה את הקרנות שרלוונטיות להן, למי בכלל כדאי להן לפנות", מציינת הניג-שקד. "המספרים הם שכל קרן בואלי רואה בערך 1,000 מיזמים בשנה, ומשקיעה ב־20־30 מיזמים חדשים בשנה. בעוד שבכל שנה כ־175 אלף מיזמים חדשים מגיעים לואלי. צריך לזכור שיש יזמות שמגיעות לכאן אחרי סיבוב קשה בסיד, וזה משפיע מאוד על הביטחון שלהן. לכן אנחנו מנסים ליצור חוויה מתקנת".

נוחתות בוואלי: החשש מכרסם

"אם משהו משתבש - זו את לבדך ששוברת את הראש בלילה"

לא ערב גאלה מעונב עם כל המי ומי ולא כנס עתיר משתתפים וכרטיסי ביקור - אירוע הפתיחה של המשלחת, כמו ההתנהלות לכל אורך הדרך, היה מאוד ענייני. חברות המשלחת יחד עם יזמים בולטים בוואלי, התכנסו בביתה של הניג-שקד שמתגוררת בעמק, לאירוע שהפך מהר מאוד לקבוצת תמיכה. כל אחת מהיזמות הציגה את עצמה, את החברה שלה, וקושי אחד שאיתו היא מתמודדת. בעוד שהיזמים הוותיקים חלקו עצות להתמודדות עם הקשיים.

כך למשל מאי פיאמנטה, בת 22 בלבד, מייסדת VEE - חברה שפיתחה מערכת להתנדבות ארגונית בחברות הייטק, סיפרה על תחושת הבדידות: "כשאת מצליחה - אז כולם חולקים איתך את ההצלחה, אבל אם משהו משתבש, את לבד. זו את ששוברת את הראש בלילה מול המחשב ושואלת מה עושים עכשיו". מאי מגיעה מדימונה. "עולם ההייטק רחוק מאוד מהעולם בו גדלו הוריי, וגם החברות שלי נמצאות עכשיו בשלב אחר מאוד בחיים ממני, אחרי הטיול הגדול. כך שהבדידות היא כפולה, גם בתוך העסק, וגם בקרב החברים", היא מספרת.

באופן אירוני, הבדידות משותפת לכולן, והיא נובעת מההבנה שבסוף היום, הכל עלייך. הן כולן מפוקסות מאוד, מנסות להספיק כמה שיותר: לפני סדר היום העמוס, הן פותחות את הבוקר בזום עם המשרד בישראל; בתום הלו"ז - הן בפגישות עם משקיעים ולקוחות פוטנציאליים; ובין לבין הם גונבות חצי שעה לעבודה פה ושם.

שרון ברק (39), מיסדת Solutum שמפתחת פלסטיק מתכלה לאריזות, רגילה לחיים שכאלה. היא אף קבעה פגישת בורד שעה לפני הניתוח הקיסרי המתוכנן שבו ילדה את בנה הקטן: "הבורד הסתיים כשהסניטר בא לקחת אותי לניתוח, אבל מבחינתי פשוט ככה עובדים - 20 שעות ביום, שבעה ימים בשבוע. עכשיו אחרי הלידה של הקטן, יש שעתיים אחרי הצהריים שאני רק של הילדים, ואחר כך חוזרים לעבוד", היא מספרת. ארי, בנה הקטן הוא גם החבר הצעיר ביותר במשלחת, שמתגלגל לו על השטיח בזמן הפגישות. מתיק הגב שלה, יחד עם הלפטופ, היא שולפת מדי פעם בקבוקים, טטרות, ומוצצים.

מה משקיעים רוצים?

"הרבה מעבר לרעיון מוצלח"

לשלב ה־A מגיעות היזמות לאחר 4 שנים בממוצע מאז שהקימו את החברה. חלקן יותר: תלוי כמה זמן הן בחרו לרוץ לבד או עם שותף, לפני שהתחילו במסע גיוסי הכספים. כולן כבר עברו סיבוב אחד של גיוס, אבל כעת כללי המשחק משתנים: רעיון טוב כבר לא מספיק.

במהלך השבוע נפגשו היזמות עם מגוון גופי השקעה, ביניהם סיליקון ואלי בנק (SVB); תרזה גאו מקרן אקרו; קרן אינסייט; קרן בונד; גרדיאנט ונצ'רס - קרן ההון סיכון של גוגל המתמחה בבינה מלאכותית; בנק ההשקעות גולדמן זאקס; קרן אנדריסן הורוביץ; קרן סיילספורס ונצ'רס, ריביט קפיטל, קרן אסטיה ועוד.

נציגי הקרנות עלו בזה אחר זה וסיפרו מה הם מחפשים בחברות שמגייסות בשלב A, כשרשימת הדרישות ארוכה: הם רוצים לראות מוצר קיים, עם 3-10 לקוחות משלמים הומוגניים, כלומר מאותה תעשייה; הם מצפים שהכסף המגוייס ישמש לצמיחת מוצר קיים ולא להתרחבות או הוספת פיצ'רים; הם בודקים את איכות הצוות - האם המייסדת מצליחה לקבץ סביבה אנשים מוכשרים בקרב העובדים, ובהרכב הדירקטוריון המייעץ - ולבסוף, כולם רוצים לראות Deep Technology - כלומר, הסטארט-אפ צריך להיות עמוק ומבודל מאוד בטכנולוגיה שעומדת מאחוריו. אחרת את הרעיון עצמו, יהיה ניתן לפתח או להעתיק בקלות.

נושא גיוס העובדים שכה קריטי לקרנות, הוא גם אחד האתגרים הגדולים של היזמות. לאורך הימים הן דנו בשאלות כמו איך מגייסים, כשהיום הביקוש למתכנתים עולה על ההיצע - ואיך שומרים על העובדים מרוצים. ובכלל: עד כמה לשתף עובדים בחזון החברה או מתי נפרדים מעובד שלא מתאים. "השלב שבו התחלתי להרגיש איזון במיזם היה כשהתחלתי לשחרר", מציינת נטע מידב (37), מייסדת Vault Platform, מערכת SaaS לדיווח והתרעה של סיכונים פיננסים וחברתיים לארגונים. "ללמוד לזוז מהדרך של העובדים שלך, ולסמוך עליהם, זה תהליך".

נושא שעלה שוב ושוב קשור בשווי החברות ובשאלה האם עודף הכסף הקיים כיום בשוק לא יוצר תמחורים מופרזים. הקרנות, באופן לא מפתיע, הביעו אופטימיות והצדיקו את השווי בכך שהמהפכה הטכנולוגית רק בתחילתה, והם צופים שהיא תלך ותאיץ ב־50 שנים הקרובות. הזהירים ביניהם מנבאים ירידה זמנית של 20% בשווי החברות. ואילו באחת הקרנות הודו בכנות שהם יודעים שלא כל ההשקעות שלהם יצדיקו את השווי - אבל את הגלגל צריך להמשיך להניע.

כשהקצב בוואל מהיר מתמיד

"הכי מפחיד זה לשמוע לא"

בבוקרו של היום השלישי, שלוש מהיזמות כבר סוגרות את הגיוס, מה שמעלה בקבוצה שאלות כמו האם למהר לקחת את הכסף, מה עושים אם לא מסתדרים עם נציג הקרן בדירקטוריון, ואיך עומדים בקצב. אם בעבר, בין סבב לסבב היה ניתן לחכות שנה - שנה וחצי, לפתח את החברה ולבנות לה יסודות מוצקים - עכשיו הקצב בוואלי מהיר מתמיד. הרצון של הקרנות לראות תוצאות במהירות, גוזר יציאה לסיבוב הבא תוך 9 חודשים לכל היותר, ומפעיל לחץ כבד על החברה. "האתגר הגדול הוא הבלאנס בין הקצב הזה, לבין בנייה של תשתיות עומק יציבות לחברה. אנחנו רוצים לעמוד בציפיות, אבל על תשתיות רעועות לא תהיה צמיחה", משתפת רומי גובס, 34, מייסדת SENSI, שבאמצעות טכנולוגיית אודיו מאפשרת זיהוי והתאמת תוכנית טיפול לקשישים. "החברה בכלל התחילה אחרי התעללות בגן הילדים של הילד שלי, כשחשבנו איך יכול להיות שלא יהיה ניתן לפקח על סביבה כזאת. הטכנולוגיה שפיתחנו בסוף ישימה דווקא בטיפול בקשישים שנשארים בבית. היא יודעת לזהות את הקול שנשמע בבית ולעצב את תוכנית הטיפול בהתאם", היא מספרת.

הסיפור האישי מהווה טריגר בלא מעט מהמיזמים במשלחת. כך למשל יעל אדם (41), ייסדה את Laguna, טכנולוגיה לשיקום מהיר וייעול הטיפול בבית לאחר אשפוזים, אחרי שבעצמה שוחררה מאשפוז בבית החולים בעקבות פגיעה ברגל; ברק היא מהנדסת כימיה שראתה מקרוב איך הפלסטיק יוצר זיהום מחריד, וגלבוע שמפתחת טכנולוגיה להגדלת ההצלחה של הפריה חוץ גופית, הייתה במשך שנים אמבריולוגית, שלא הבינה איך מקבלים החלטות בתחום לפי שיקול דעת אנושי ולא על סמך נתונים וטכנולוגיה.
אולי בגלל זה, כששואלים את היזמות מהי הצלחה מבחינתכן, לא מעט מהן אומרות: "לעשות טוב בעולם, ולעזור לאנשים". רק שלוש מהן מדברות בצורה ישירה על הרצון להקים חברה גדולה, להנפיק אותה, או במילים של יעל אדם: "להקים חברה של מיליארד דולר, לשם כך התכנסנו".

בעמק הסיליקון של אחרי משבר הקורונה, אין בהכרח סתירה בין "לעשות טוב" לבין לעשות כסף. אם בעבר עשיית הטוב התקשרה להשקעות אימפקט, שנתפסו כמו צדקה, היום בקרב הקרנות המשקיעות ישנם מונחי "באזז" אחרים: INVESTING FOR THE 99%, כלומר, לא מיזמים מתוחכמים שבסופו של דבר משרתים חלק קטן מהאוכלוסייה, אלא טכנולוגיה שתשרת את הרוב. מונח נוסף שנכנס ללקסיקון הוא לבחון את ההשקעה ב-"positive lens": כלומר, האם המיזם עושה משהו חיובי למען העולם. כל זאת, כמובן, לצד רשימת הדרישות שתהפוך את המיזם לרווחי.

לצד היזמות שסגרו במהרה את הגיוס, היו גם את אלו ששמעו לא מנומס בכל פגישה. לפעמים היה זה לא, ללא כל הסבר. ולעיתים, לא בתוספת תהיה האם המוצר שלהם באמת מצדיק סטארט-אפ, או שהוא בסך הכל פיצ'ר בתוך סטארטאפ אחר. ואחרי כל פגישה כזאת, הן אוספות עצמן ופשוט ממשיכות לפגישה הבאה. דרך ההתמודדות עם ה" לא", שכל אחת מהן קיבלה בעבר לא מעט פעמים, היא נושא לשיחה ולפריקה משותפת. הבנות מעלות חוויות עבר וחולקות עצות איך ממשיכים הלאה .

איך עושים את זה? הן מספרות שלאט לאט, את לומדת לנתק את הערך העצמי שלך, מערך המוצר שאת מפתחת. לא שזה קל: "לפעמים כשמקבלים לא, ככה, בלי סיבה - אני נשארת מתוסכלת", מודה מידב. "רגע, לפחות תגידו למה. שנלמד מזה משהו. אבל זה פשוט לא".
"כשהקמתי את WEACT, קיבלתי 400 לא, לפני שקיבלתי את הכן הראשון", מעידה על עצמה גם הניג-שקד. להענות בשלילה, מסתבר, זה חלק מהדיל.

בדרך להנפקה חיות על חסכונות

"נתנו דד ליין: אי אפשר לחיות בלי הכנסה לנצח"

יעל אדם, חברת המשלחת, מובילה את המיזם השני שלה בתחום בריאות הציבור, כך שהיא כבר יזמת ותיקה שעברה סבבי גיוסים. אז למה היא כאן? "בסופו של דבר, יש שלושה דברים שמגבילים יזמת: הסביבה שלה, המחויבות המשפחתית, והיא עצמה. ופה אני רואה איך כולן צומחות מול עצמן".

ואכן, ההתמודדות העיקרית של היזמות היא מול עצמן. והביטחון העצמי נבנה לאט לאט, ככל שמתקדמים בדרך. חלקן, כמו מאי פיאמנטה אוהבות את הסיכון מגיל צעיר, את התחושה של לבנות מאפס, את חוסר הוודאות המרגש. חלקן אף עזבו משרות יציבות כדי לפתח את המיזם. כך למשל מיכל כהן, (36), שהייתה מנהלת השקעות בבנק לאומי, עד שהקימה את אנימה, חברת תשתית שעוסקת בייעול הממשק שבין עיצוב המוצר לפיתוח. גם גלבוע עשתה מעבר משכירה לעצמאית: "בכלל עשיתי דוקטורט, עד שהמנחה שלי אמרה - מה שיש לך זה סטארט-אפ".

"זה קשה מאוד, זה חיווט מחדש של המוח", מספרת ויטל אילת רייכל, (42), מייסדת סורבה, חברת פיננסים שמנזילה ימי חופש צבורים של עובדים למזומן. "פתאום, כשאת מגייסת כסף, את צריכה להסביר לא רק למה הרעיון טוב, ואיך המודל העסקי עובד - אלא למה את האדם הנכון להוציא אותו אל הפועל. ופה יש מסע אישי לעבור עם עצמי, מה שלא היה לי כשכירה".

אז אחרי שיש רעיון טוב, איך מוצאים אותו אל הפועל? כולן מציינות שהצעד הראשון הוא לדבר עם כמה שיותר אנשים על הרעיון: להבין אם הוא ישים, אם יש לו שוק, ואם הפתרונות הקיימים לא עונים עליו. היזמות מספרות שדיברו עם אלפי אנשים לפני שיצאו לדרך.

השלב הבא, עבור שכירות, הוא לעזוב את העבודה על מנת להתמקד בחברה. מה שאומר להסתדר בלי הכנסה. תקופת הזמן הממוצעת עד שהן התחילו למשוך שכר מהחברה עומדת על שנתיים. "עברנו לחיות על חסכונות, לא היה פשוט בכלל, טוב שעשינו את זה עוד לפני הילדים", מודה כהן. "אבל אני אוהבת את הסיכון, במצב כזה אני מתפקדת יותר טוב. צריך בשביל זה אופי מסויים".

גלבוע מציינת שמציאות כזו מחייבת דד ליין: "אמנם הייתה משכורת מבעלי ופתחנו חסכונות, אבל היה לא פשוט בכלל. הקצבנו זמן לראות אם המיזם מתקדם, כי היה ברור שחיים בלי הכנסה לא אפשריים לנצח". ברק אף עשתה שינוי דרסטי: "עברתי לגור בעליית גג של דודה בשביל לחסוך".

ואז, אחרי ההכנות, מתחילים לעבוד - והרעיון המבריק הופך להתעסקות יומיומית מתישה. "הכל משתנה, כל הזמן. בקושי הצלחת להבין מה נדרש ממך, וכבר צצים דברים אחרים לגמרי", משתפת מידב בפגישה עם היזמת עדי טטרקו, מיסדת האוז (Houzz), לפי מגזין פורבס נמנת בין 100 היזמות העשירות בארה"ב.

כמה מהמשתתפות באמת יצליחו להנפיק את החברה? מאיה אטרקצ'י, שותפתה של הניג-שקד לארגון המשלחת, מעריכה שבין 2-3.

מגיסות פחות כסף - מניבות יותר תשואה

"הקרנות מלאות גברים שמשקיעים בגברים"

במהלך המסע, מונחים כמו פגיעות ומגוון תרבותי מוצגים שוב ושוב על ידי נציגי הקרנות כיתרונות, אך האם התעשייה אכן משתנה והופכת ידידותית יותר ליזמות נשים? התשובה מורכבת. דו"ח של חברת הדאטה האמריקאית PitchBook מנובמבר האחרון מראה שבתחילת הקורונה, נשים יזמות חטפו חזק יותר מכלל השוק, כשהיקף הגיוסים שלהן ב־2020 מקרנות אמריקאיות ירד ב־3% ביחס ל־2019, בעוד שיעור הגיוסים הכללי דווקא עלה ב־16.2%. גם כאשר חלה ירידה של 5 אחוז בגיוסים של גברים, הנשים העמיקו את הפער ושיעור הגיוסים שלהן צנח כמעט ב־30 אחוז.

אלא שבסוף 2020, כאשר תעשיית ההייטק השתקמה - חלה תפנית: מיזמים של נשים צמחו ב-54%, לעומת 24% בגיוסים של מיזמים בבעלות גברים. השיא התרחש בשנת 2021: מיזמים של נשים גייסו 40.4 מיליארד דולר בשלושת הרבעונים הראשונים, מתוך סך גיוסים כולל של 96 מיליארד דולר בתקופה זו. כלומר, כמעט חצי מהיקף הגיוסים הכללי של השוק.

למרות הזינוק המפואר בהיקף הגיוסים, אם מסתכלים על תעשיית הקרנות, המספרים עדיין רחוקים מלהיות משביעי רצון: 15.4% בלבד מהשותפים בקרנות ההשקעה בארה"ב הן נשים. בסיליקון ואלי לבדה המספרים מעט טובים יותר ועומדים על 17.1%. בישראל, נתונים מתקופת טרום הקורונה של חברת המחקר IVC, מעידים כי 8% בלבד מתוך כלל המיזמים שצומחים אצלנו בסטארט-אפ ניישן, נוסדו על ידי נשים.

אבל למרות שבשנים האחרונות נשים מצליחות לגייס פחות, נתונים מראים שבסוף היום יזמות נשים מצליחות לתת תשואה גבוהה יותר למשקיעים שלהם. חברת הייעוץ האמריקנית BCG ביצעה מחקר ביחד עם האקסלרטור MassChallenge שתמך ביותר מ-1,500 מיזמים שגייסו יחד 3 מיליארד דולר. לפי המחקר, בשלבים המוקדמים נשים מגייסות בממוצע מיליון דולר פחות מגברים, אך מניבות תשואה כפולה על כל דולר שהושקע למשקיעים.

אז מדוע לנשים קשה יותר לגייס? הניג-שקד סבורה שלאנשים קל יותר להשקיע במי שדומה להם, ומכיוון שקרנות ההשקעה מאוישות בעיקר בגברים לבנים - הם משקיעות בסטארט-אפים של גברים. היזמות עצמן מספרות שהן לוקחות זאת בחשבון כאשר הן מגייסות. "במצגת הגיוס שלי יש תמונה מלאה במזרקים שכל אישה מזריקה לעצמה במהלך סבב אחד של ההפרייה החוץ גופית (IVF). וכך, כשאני מגייסת כסף מנשים אני מראה כמה זריקות יחסכו באמצעות הטכנולוגיה שלי", מספרת דניאלה גלבוע. "כל סיבוב IVF עולה 20 אלף דולר, אז כשאני מגייסת מגברים, אני שמה תמונה של יאכטה, ומראה איך ניתן לשדרג אותה בכסף שייחסך".

גם גובס מעידה על היחס השונה שהיא מקבלת בפגישות: "משקיעים שואלים יזמים גברים: איך תהיה יוניקורן. אבל אותי הם שואלים: איך תתגברי על הקשיים? אני פשוט מתעלמת ועונה להם על השאלה של איך אהיה יוניקורן, ואני עוד אהיה".

להסכים לחשוף חולשה

"את לומדת לחיות עם תג מחיר"

לקראת סיום המשלחת, קשה שלא לתהות על הפער שבין הפנטזייה למציאות: הסיליקון ואלי אולי מצטייר כחלום נוצץ, אבל בפועל מדובר באיזור פרברים אפור ונטול אטרקציות מסעירות. אין מה שיסיח את הדעת מהעבודה. המטות של חברות הענק נטועים לצידי הדרכים, ובעידן של הקורונה, הם בעיקר שוממים. כך למשל ביקור במטה של GOOGLE מגלה משרדים ריקים.

בתום החוויה, עולה גם שאלה בסיסית: למה בכלל צריך משלחת יזמות נשית? יעל אדם מיטיבה לנסח: "כשאני משוחחת עם גברים על גיוס, אצלם כביכול אין קשיים. זה, הלך לו בקלי קלות, ואצל ההוא, הגיוס עבר בלי בעיה. ורק כאן את רואה שכולן בעצם עוברות את אותן חוויות כמו שלך".

הניג-שקד, הבינה את המשמעות הזו בשנת 2016, ומאז היא פועלת עבור היזמות בשני מישורים. ב-WEACT, שהיא קרן של קרנות, היא גייסה משקיעים על מנת להשקיע בקרנות המנוהלות על ידי נשים ומקדמות יזמות נשית. כך, רבות מהקרנות שנפגשות עם בנות המשלחת, הן כאלה בהן שקד עצמה משקיעה. בשלב השני, היא פנתה ליזמות ונשות עסקים ישראליות בסיליקון ואלי, וגייסה מהן כסף להשקיע ישירות בחברות של היזמות המשתתפות במשלחת, אותה היא מוציאה אל הפועל ביחד עם שותפתה אטרקצ'י. "אומרים לי שאין יזמות בישראל", אומרת הניג-שקד. "אבל אנחנו דיברנו עם 150 יזמות, פגשנו 50, ולבסוף בחרנו את ה-9 שיצאו למשלחת. מי שאומר שאין יזמות, פשוט לא טורח לחפש".

היחס של היזמות למגדר, לא ממש אחיד. לדעת גרופר, אין שום דבר שחוסם מי שרוצה להיות יזמת: "אני מקריית חיים, מערכת החינוך הציבורי בארץ טובה, וממנה ניתן להגיע לכל אוניברסיטה גם בלי אמצעים. כל אחת יכולה ללכת לעשות מה שהיא רוצה, כל מה שהיא צריכה זה ללכת וללמוד. אפילו לא מדעי המחשב, יש מספיק יזמות כימאיות, מביולוגיה", לעומתה, חברות אחרות במשלחת בהחלט מספרות על קשיים: "כל זמן שיש פערי שכר, שברור מי לוקח את חופשת הלידה אפילו ברמת הציפייה - יהיה לנשים קשה יותר. לכן כשאני מגיעה לשולחן, אני לא שווה בין שווים, אני שווה יותר - כי עברתי יותר עד שהגעתי לכאן. אנחנו חיים בעולם שבו נקודת המוצא שלנו כנשים עדין מאתגרת", אומרת ברק, אך מביעה אופטימיות: "לאט לאט זה משתנה ולנשים בעתיד יהיה יותר קל, אצלי בחברה אין גבר שמקבל שכר יותר גבוה". רובן מציינות את הבית כמודל לחיקוי: "ראיתי את אמא שלי מגשימה עצמה, וגדלתי לזה בטבעיות".

אך גם מודל נשי לא מטשטש אפילו במעט את רגשות האשם על ההיעדרות הממושכת והריחוק מהילדים שנלווים להגשמת חלום היזמות. "כל הזמן מחפשים את הנוסחה שבה הכל יעבוד: גם עבודה, וגם משפחה וגם חברות וגם את. אבל פשוט צריך להבין שאין נוסחה, יש מחירים בכל דבר, והעבודה האמיתית היא פשוט ללמוד לחיות עם זה".

היזמות שיצאו למסע הגיוס

שרון ברק, בת 39
מנהלת טכנולוגיות ראשית ומייסדת Solutum
המיזם: החברה מפתחת פלסטיק מתכלה ידידותי לסביבה
גייסה עד היום: 7.6 מיליון דולר

ויטל אילת רייכל, בת 42
מנכ"לית ומייסדת Sorbet
המיזם: פינטק שמנזיל ימי חופש של עובדים
גייסה עד היום: 21 מיליון דולר

מיכל כהן, בת 36
CPO ומייסדת Anima
המיזם: תרגום עיצוב לקוד שישמש את צוותי פיתוח התוכנה
גייסה עד היום: 12.5 מיליון דולר

ליטל גרופר
מנכ"לית ומייסדת Leadgence
המיזם: דאטה לבנקים ולחברות ביטוח על עסקים קטנים ובינוניים
גייסה עד היום: 3.3 מיליון דולר

מאי פיאמנטה, בת 22
מנכ"לית ומייסדת Vee
המיזם: מרקטפלייס של פעילויות התנדבות לאנשים וארגונים
גייסה עד היום: 3 מיליון דולר

נטע מידב, בת 37
מנכ"לית ומייסדת Vault Platform
המיזם: מערכת SaaS לארגונים לגילוי מוקדם של סיכונים פיננסים וחברתיים
גייסה עד היום: 12.5 מיליון דולר

רומי גובס, בת 34
מנכ"לית ומייסדת Sensi
המיזם: טכנולוגיה לעיבוד קול שתאפשר שקיפות והתאמת צרכים לטיפול סיעודי
גייסה עד היום: 6.5 מיליון דולר

יעל אדם, בת 41
CPO ומייסדת Laguna
המיזם: טכנולוגיה שתלווה אנשים במהלך השיקום הביתי
גייסה עד היום: 7 מיליון דולר

דניאלה גלבוע
מנכ"לית ומייסדת AIVF
המיזם: פלטפורמה מבוססת ביג דאטה ולמידת מכונה לייעול הפוריות והשבת עוברים
גייסה עד היום: 9 מיליון דולר