השופטת אסתר נחליאלי חיאט / צילום: תמר מצפי
מתי בנק יכול לסרב לתת שירותים ללקוח? עם התפתחות ענפי הפינטק והקריפטו, שאלה זו החלה לתפוס נפח משמעותי בכל הנוגע ליחסים בין הבנקים לבין חברות אלו. חברות הפינטק והקריפטו שוב ושוב מעלות טענות כי הבנקים משתמשים ברגולציה על מנת להצר את צעדיהן, בלי שתהיה לכך סיבה עניינית.
אתמול (ד') השופטת אסתר נחליאלי חיאט מבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו נדרשה לסוגיה בתביעה שהגישה חברת קלירשיפט, באמצעות עו"ד איתי ברכה, נגד בנק לאומי. קלירשיפט היא חברת פינטק העוסקת בהמרות מטבע, והיא מציעה למעשה שירות מתחרה לבנק לאומי, במחיר ובעמלות נמוכות יותר - כך לפי פסק הדין. המודל העסקי של קלירשיפט הוא ביצוע קיזוזים ביתרות המטבעיות. לקלירשיפט היתר לפעול מהממונה על שוק ההון הביטוח והחיסכון, ועל פי הצהרתה היא עומדת בכל חובות צו הלבנת ההון.
החברה מנהלת חשבון בבנק לאומי, שדרש ממנה לשנות את המודל העסקי שלה, ולפתוח חשבון בבנק אמריקאי שהוא סולק של לאומי תוך 30 ימים, ולבצע דרכו את כל ההעברות, במקום לפעול בשיטת הקיזוזים, זאת על מנת שהוא ימשיך לספק לה שירותי ניהול חשבון אצלו. לטענת קלירשיפט - לא ניתן באופן טכני לפתוח את החשבון תוך 30 ימים, וכן שינוי שיטת הפעולה נוגד את המודל העסקי שלה - ללא סיבה - שכן היא עומדת בכל דרישות הצו.
היועץ המשפטי לממשלה הצטרף לתביעה ונתן את עמדתו בשאלה מתי בנק יכול לסרב לתת שירותים לחברות פינטק, וקבע כי בחינת שיקולי הלבנת הון צריכה להעשות בזהירות המתבקשת ולאור חיוניותם של השירותים הבנקאיים, אך קבע גם כי "אין ביקורת על ישום משטר הלבנת ההון מטעם אף גורם בממשלה, והדבר משפיע על ניהול הסיכונים של הבנק ביחס לקלירשיפט".
השופטת נחליאלי חיאט פתחה ואמרה שהבחינה צריכה להיעשות בשים לב לכך שהבנקים הוסמכו לפקח על המתחרים שלהם, מצב אותו היא מכנה בעייתי, לאור האינטרס לשמור על התחרות, ולאפשר את התפתחות שוק הפינטק בישראל. "אין זה סביר לתת לבנק חופש פעולה בלתי מוגבל גם אם זה מכוח חוק איסור הלבנת הון", קובעת השופטת.
"את הסבירות של סירוב הבנק להיעתר לבקשה למתן שירות בנקאי יש לבחון ולאזן בין האינטרסים של הבנק, האינטרס לשמור על חופש התחרות והעיסוק מצד חברות הפינטק, ולתת את הדעת להוראות המחוקק בדבר איסור הלבנת הון ועוד. ואת העקרונות הרוחביים הללו צריך לתרגם לאמות מידה פרקטיות כך שמבחן האיזון הכללי לא יהיה סיסמא אלא יתמלא בתוכן. אמות מידה רלוונטיות הן למשל, עוצמת החשש מפני הפרת הוראות איסור הלבנת הון, התשתית הראייתית הקונקרטית עליה מבוססת החלטת הבנק, רמת הפגיעה הצפויה למסורב בעקבות סירוב הבנק לאפשר לו שירות בנקאי, וכן עמדת הרגולטור הרלוונטי אשר לנסיבות הסירוב". לפיכך, השופטת קבעה כי התנאים של בנק לאומי היו בלתי סבירים.