מימין: שלומית שרון, ליאור לוזון, רוני אליאס עופרי. מפגש קפה בספארי / צילום: איל יצהר
המטבחון של:
הספארי ברמת גן
משתתפים בשיחה:
1. שלומית שרון, 44, ממושב בן שמן. תזונאית ראשית. 17 שנה בספארי
2. ליאור לוזון, 36, נשוי, מראש העין. מנהל מחלקת הציפורים. 15 שנה בספארי
3. רוני אליאס עופרי, 30, נשואה, מבית אלעזרי. מטפלת ראשית בביה"ח לחיות הבר. 13 שנה בספארי
מה במטבחון:
קפה, תה, חלב ועוגיות. ברחבי הספארי יש מטבחונים לשימוש העובדים, שלרוב מביאים אוכל מהבית ומחממים במיקרו. מי שנשאר עד מאוחר יכול לאכול במסעדת הספארי הצמחונית.
על מה מדברים?
הספארי: גן החיות הגדול בישראל הכולל סוואנה אפריקאית המשתרעת על פני כ-1,000 דונם, עם 1,600 חיות בר בסכנת הכחדה ממשית. בספארי נמצא בית החולים היחידי בארץ לטיפול בחיות בר.
איך הגעתם? שלומית וליאור התחילו כמדריכים, ורוני עשתה בספארי שירות לאומי. כולם מגדירים את העבודה כחלום שהתגשם: "תמיד ידעתי שאעבוד בספארי". "יש לנו אפילו פקקים בדרך לעבודה", מפתיעה שלומית. "אני יוצאת בשבע וחצי מהבית, מגיעה וצריכה להמתין עד שהקרנפים יחצו את הכביש".
חלום ומציאות: "סיפורים על העבודה הם נושא שיחה נהדר, במיוחד בדייטים", אומר ליאור. שלומית מציינת שאנשים לא תמיד מבינים במה העבודה כרוכה: "אנחנו עובדים 24/7, בכל מזג אוויר, עבודה פיזית קשה". למשל: "להרים קקי של פילים מהחצר זה ממש כבד. פיל ממוצע מניב משהו כמו מאה קילו גללים ביום". את רוני שואלים אם היא יכולה לסדר כניסה או לארגן ללטף את האריות. היא מנצלת את הבמה כדי להבהיר: "בקשר לכניסה - תלוי מי שואל. ללטף אריות - מה פתאום. בספארי לא מלטפים חיות. לכל חיה יש את הספייס שלה".
ספייס: אף שגידול חיות בר בבית אסור על פי חוק, וגם העובדים צריכים קצת הפסקה - לעתים הם לוקחים גורים הביתה כדי להעניק להם טיפול צמוד. ליאור זוכרת לטוב את דורית הדורבנית ורוני גידלה גורה של צבוע: "אסור ללטף ולהיקשר כדי לשמור על האינסטינקטים הטבעיים שלהם, אבל אני באמת מרגישה כמו אמא שלה".
היקשרות: בעוד שיש להימנע מקשר קרוב עם חיות הבר - "למרות שלפעמים ממש בא לי לחבק טיגריס" - עם חיות המשק דווקא מותר להדק יחסים. שלומית, שעבדה קודם במחלקת טורפים, עברה לפינת החי. "קיבלתי את חיים החמור, שהוא באמת חמור מאוד מיוחד. בכל בוקר כשאני מגיעה הוא נוער לקראתי ושנינו חייבים את החיבוק שלנו". חיים מתברר כפייבוריט של הצוות: "יש בחיים משהו נורא מרגש", מוסיף ליאור. "הוא הגיע לספארי בגיל מבוגר יחסית אחרי שהצילו אותו. בכלל, חמורים הם חיה מאוד אינטליגנטית". העבודה האינטנסיבית יוצרת קשרים חזקים גם בין העובדים, אומרת שלומית. "כי התקשורת עם בעלי חיים מוציאה מאיתנו המון חמלה".
איך עובדים: ליאור ושלומית מגיעים בבוקר ובודקים אם היו בקיעות מביצים במהלך הלילה. "ואז אנחנו דואגים לצרכים של החיות - מהפיזיים ועד המנטליים - מוודאים שכולם מרוצים". חלק גדול מהעבודה זה הקשר עם המבקרים. "אנשים רוצים את הסיפור שמאחורי הפינגווין או הנשר, שאת הגוזלים שלו מחזירים לטבע". בסגרים התרוקן הספארי והצוות התמקד בלשעשע את החיות: "חשבנו איך מנעימים להם את הזמן, הם גם היו משועממים".
הזמן שעבר: שלומית נזכרת בפרויקט הראשון שלה כתזונאית - דיאטה ללמורים שהפכו לשמנמנים. "התברר שהם חושקים בעלי חסה, כך היינו מפתים אותם לעלות על המשקל". על הדרך היא מנפצת מיתוס נושן - קופים בכלל לא אוהבים בננות. "אם פעם הם אכלו בננות בטבע - הן היו שונות מהבננות היום". ליאור מספר שבמשמרת הראשונה שלו נולד טיבור, גור קרנף ראשון בספארי אחרי 16 שנה. "הוא מת בקרב עם זכר אחר ב-2017. השני היה גדול יותר והטביע אותו בשלולית. זו היתה טרגדיה".