פנסיה / צילום: Shutterstock
פרישה מדומה היא תכנון מס שמאפשר למשוך פנסיה גם אם ממשיכים לעבוד לאחר גיל הפרישה הרשמי. נזכיר: מדינת ישראל מעניקה לפורשים הטבת מס בדמות הון פטור בגובה של כ-791 אלף שקל, חלקו ניתן לנצל במשיכת מענקים שונים ופיצויים, וחלקו מופנה לקצבת הפנסיה. לתהליך שבו מנצלים את ההון הפטור קוראים "קיבוע זכויות", והוא נעשה כאשר מגיעים לגיל הפרישה הרשמי הקבוע בחוק, ומתחילים לקבל קצבה. עם זאת, הבירוקרטיה סביב קבלת הטבות המס בפרישה מורכבת ומסובכת, ובשל כך רבים מוותרים על הטבות המס שמגיעות להם.
כיום תכנון המס של הפרישה המדומה רלוונטי בעיקר לנשים שממשיכות לעבוד אחרי גיל 62 (או אחרי גיל הפרישה החדש שיתחיל לעלות). מדוע? נשים רבות בפועל ממשיכות לעבוד עד גיל 67 כמו הגברים, אך את קצבת הפנסיה ניתן כבר להתחיל למשוך בגיל 60, ואת קיבוע הזכויות שהוא רלוונטי לתכנון המס - אפשר לבצע כבר בגיל הפרישה.
למעשה, לפי הפרישה המדומה - מתחילים לקבל קצבה מקרן הפנסיה, מבצעים קיבוע זכויות על מנת לא לשלם מס ביתר גם על השכר וגם על קצבת הפנסיה, ואת ההפרשות הפנסיוניות שהמעסיק מפריש בשנים אלו ממשיכים להפקיד.
האם זה כדאי? יש צורך בבדיקה פרטנית של איש מקצוע, אבל ככלל אצבע, מצד אחד ככל שדוחים את קבלת הקצבה אז הקצבה החודשית גדלה, אבל ככל שמתחילים למשוך קצבה מוקדם יותר, נקבל יותר קצבאות מקרן הפנסיה אם נחייה באריכות ימים. מה גובר? מבחינה כלכלית טהורה ברוב המקרים נקבל יותר מקרן הפנסיה בסך הכל אם נתחיל למשוך את הקצבה מוקדם יותר, ואם ממשיכים לעבוד במקביל, ניתן בנתיים לחסוך את הכסף.
קיבוע זכויות הוא הליך לא הפיך, ולכן, תכנון של פרישה מדומה שמצריך חישובים רבים, הוא משהו שצריך לתכנן ולבדוק את הכדאיות שלו בכל מקרה לגופו, ולבצע אותו רק לאחר מיפוי כולל של כל מקורות הקצבה וכאשר בטוחים לגמרי שבעתיד לא יהיו מענקים שלא נלקחו בחשבון.