שרת הקליטה פנינה תמנו-שטה / צילום: מארק ישראל סלם - הג'רוזלם פוסט
כאשר אנו באים לדון בפתרון בעיות כל שהן יש להבחין בשתי דרכים לפתרונן. הדרך האחת היא בחשיבה מהירה, לחוצה ומצומצמת וגישתה לפתרון בעיות תעסוק אך ורק בעצם הבעיה לגופה ללא מבט רחב ויסודי יותר. כאמור, זה נובע מתוך לחץ לפתור בעיות באופן מיידי. דרך זו מצליחה לפתור בעיות אבל גם מולידה התנהגות העוסקת בכיבוי שרפות ללא כל עיסוק בשורשי הבעיה. הדרך האחרת, היא דרך שתעסוק במכלול הבעיות. יסודה של דרך זו הוא ביכולת שלה להרפות מן הבעיה הנקודתית ולפנות לנושא באופן הוליסטי. יכולת זו יש בה להוליד התנהגות העוסקת בדברים ברמה העיונית ללא כל לחץ מבעיות המתעוררות בשטח.
ישראל טובה בחשיבה מהירה, ישראל מגלה גבורה ומצטיינת בפעולה במצבי חירום, היא מסוגלת להפוך כל אבן בפתרון בעיות דחופות. ועם זאת, נראה שישראל חלשה בפתרון בעיות המתגלות בשגרה. הבעיות שבשגרה, עם הזמן, הופכות לבעיות חירום. ההתנהלות הזו מולידה התנהגות העוסקת בכיבוי שרפות.
אין פתרון כולל
יש הרבה דוגמאות לכך, אבל נראה שהדוגמה האקטואלית לכך היא בעיית שארית יהודי אתיופיה המכונים פלאשמורה. כבר מעל 20 שנה מספרים לנו שהעלייה נגמרה אבל שוב מתגלים עוד יהודים והמדינה לא מצליחה לספק פתרון הוליסטי עבורם. לפני כמעט שנה התיישבו, שורה של מנהיגים פוליטיים וחינוכיים, לצד קייסים ורבנים, בהובלת ארגון "פנימה", בשיתוף הקתדרה לחקר יהדות אתיופיה בקריה האקדמית אונו, וגיבשו מתווה חדש וראשון שמטרתו לשים קץ לסוגיה כואבת שטרם הגיעה לפתרונה.
התמונה שעלתה הייתה שפעולות ממשלות ישראל לאורך השנים נעשו כתגובה ללחצים פוליטיים, והמדינה התקשתה, ועדיין מתקשה, לקבל החלטה בסוגיית הממתינים באתיופיה. לממשלת ישראל אין מדיניות ברורה. עד היום אין גורם שיודע באופן ודאי כמה ממתינים בקהילות, מוסדות המדינה מעדיפים להימנע מהעיסוק בסוגיה או לדחותו.
עכשיו שני הצדדים טוענים, כולל שרת הקליטה פנינה תמנו-שטה, שיש באתיופיה שארית צאצאי יהודים הנתונים בסכנת חיים ודורשים, בצדק, ליישם את החלטת הממשלה ולכלול בתוכם גם את צאצאי יהודי תגראי. כך או כך, כל עוד המדינה מפקירה את המפתח לעלייה בידי גורמים פרטיים ולא מעבירה את הבעיה לידי המנהיגים הרוחניים של יוצאי אתיופיה ממחוז תגראי וממחוז גונדר הבעיה לעולם לא תיפתר.
גוף סטטוטורי
לפיכך, המתווה שנכתב בהסכמה של רבים הציע שממשלת ישראל תקים גוף בעל מעמד סטטוטורי שיהיה אחראי על גיבוש מדיניות סדורה הכוללת את תנאי הזכאות לכניסה לארץ ובו יהיו נציגים ממשרדי הממשלה, מהקהילה האתיופית בישראל ובאתיופיה. יערכו בירור על זהותם של מבקשי העלייה בטענה שהם צאצאי יהודים שהמירו את דתם באונס המשטר, ובמידה וימצא שהם מזרעי ישראל, תאושר עלייתם על פי חוק השבות המורחב. מי שיימצא שאינו זכאי לעלייה או לכניסה לישראל יקבל הודעת דחייה רשמית עם הסבר מנומק ממדינת ישראל. המחנות ייסגרו ולא תהיה יותר עלייה בשעת חירום או עלייה על בסיס איחוד משפחות.
מכאן ואילך העלייה תהפוך לעליה של יחידים; כל מי שהוא טוען שהוא יהודי, יכול ללכת לשגרירות ישראל באתיופיה ולהגיש בקשה לעלייה מתוקף חוק השבות, להוכיח את יהדותו ולעלות לישראל. הגיע זמן שהמדינה תפעיל פה סוף כל סוף בו זמנית בשתי הדרכים. שתדע גם לפעול בתוקף, בגבורה ובחשיבה מהירה, ולצד זה לספק לנו פתרון הוליסטי ולא נקודתי. זה אפשרי.
הכותב הוא מרצה בחוג ליהדות וראש הקתדרה לחקר יהדות אתיופיה בקריה האקדמית אונו