זהבה ויצמן באולם התצוגה של המותג / צילום: ענבל מרמרי
לפני הכול רציתי להיות בלונדינית, ולו לרגע. ביקשתי מזהבה להתאים לי פאה עם שיער בלונדיני חלק וארוך. התיישבנו מול המראה, והיא הידקה לראשי רעמת שיער זהובה (שיער אמיתי, מאוקראינה) רכה ומזמינה ליטוף. הדבר האמיתי, בלי ספק. זה היה מופע אימים, ואחרי סלפי להיסטוריה הזדרזתי לחזור לעצמי. זהבה ויצמן, בעלת מותג פאות הנושא את שמה, מיהרה לחזק: "נשים בדרך כלל בוחרות בפאה שקרובה למראה הטבעי שלהן". אבל למה? אני תוהה, זו לא ההזדמנות שלהן להגשים פנטזיה, להשתנות? "תלוי. נערות חרדיות שקונות פאה לקראת החתונה רוצות מינימום שינוי. דווקא נשים שהולכות עשר שנים ויותר עם אותה הפאה מגיעות אליי ומבקשות לשנות".
ברחוב רבי טרפון הסואן והצפוף בבני ברק יש רק שלט, "פאות זהבה ויצמן". מחמת הצניעות אין חלון ראווה המפאר את הקולקציה העצומה - בחלקה טרנדית, בחלקה שמרנית - של סלון הפאות. בחוץ אין רמז לעולם שמתגלה כשמטפסים לקומה השנייה. כאן, בחדרי חדרים, נסתרת ממלכת יופי: אולם תצוגה עם פאות מונחות על ראשי פלסטיק מחוקי פנים, חדר חפיפה, חדרי תפירה ושזירה.
ויצמן, בשמלה קיצית פרחונית שמעליה ז'קט ג'ינס ונעלי אולסטאר בצהוב עז, בשיער שטני־בלונדיני מדורג עם אניצים ארוכים מלפנים, יכולה להיטמע במעוז החילוניות של שדרות רוטשילד. היא ערה לכל מגמות האופנה, מתחזקת עמוד אינסטגרם פעיל מאוד, מתרגשת כמו נערה מכל עוקב שנוסף ומתעדכנת באיך נראו הכוכבות על השטיח האדום בהוליווד. והכול כשר למהדרין: השיער שלה אינו אלא פאה, הלבוש עומד בתקן מחמיר של צניעות, מסתיר טפח לחלוטין, וכל משפיעניות האינסטגרם שלה חרדיות.
"הציבור החרדי נפתח לעולם החדש", היא אומרת, "עשינו שינוי עצום בשנים האחרונות - בנושא הטיפוח, בחשיפה לרשתות החברתיות. אנחנו נוסעות, רואות עולם, מאוד מעודכנות".
"פאות זהבה ויצמן" הוא אחד ממותגי הפאות המובילים והנחשבים בישראל. לצורך העניין, מי שתחפוץ בפאה שיוצרה בו תיאלץ להיפרד מ-5,000 עד 25 אלף שקל, תלוי בסוג השיער, בגוון, בתספורת. כשאני מבקשת לדעת כמה פאות נמכרות כאן בחודש, ויצמן מסרבת בתוקף: "אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין". את השיער עצמו היא מייבאת מהמזרח הרחוק, מדרום אמריקה וממזרח אירופה, וכאן העובדות שלה שוזרות אותו לפאה, ואז מטפלות בה ומטפחות אותה למצב שנשים שלא חובשות פאה יכולות רק להתקנא בו.
ויצמן היא גם המייסדת והבעלים של בית הספר לפאנות "גלית איטליה". הבנות בו לומדות במשך חצי שנה ייצור פאה, צביעה וטיפול במסלול שעולה להן בין 3,500 ל-15 אלף שקל, תלוי בהתמחות. "מגיעות אלינו תלמידות מחו"ל, מרוסיה ואוסטרליה, וזה גם בית הספר היחיד שמוכר על ידי משרד התמ"ת. הייתי צריכה לעמוד בקריטריונים נוקשים בשביל זה".
הפאות שהיא מייצרת הן קאסטם־מייד, פאות ברמה הכי גבוהה שיש, על פי דרישת הלקוחה. "הבנתי שנשים רוצות מותג שמכבד את עצמו, לא זול. יש בשוק הרבה שחקניות, גם כאלה שלמדו בבית הספר שלנו והפכו ליצרניות. אבל אני רוצה ליצור פאות ייחודיות, איכותיות. מה שהיה לפני 15 שנה נחלת העשירון העליון הפך פתאום לסטנדרט אצל האישה החרדית".
זה לא נחשב גנדרנות?
"לא, משהו השתנה. פעם פאה טובה נחשבה כמותרות, כסמל סטטוס, לעתים אפילו לא צנוע. זה היה בושה. אבל כיום זו הנורמה. עד לפני ארבע-חמש שנים גם היו לאישה חרדית שתי פאות. כיום יש לה רק אחת, כי זה מוצר יקר מאוד, והיא בחרה להשקיע באיכות, כמו מקרר טוב שלא יתקלקל. בדרך כלל היא רוכשת אותה לפני החתונה, זה חלק מההוצאות של החתונה, ואז גם האמא, הגיסה, כולן מסביב מתחדשות".
"ידעתי שיש לי כישרון בשיווק"
ויצמן (46), אם לארבע בנות (אחת עובדת איתה בעסק) ובן וסבתא לארבעה, גדלה בדימונה למשפחה מסורתית, ובבגרותה החלה תהליך של התחרדות. "בדרום לא היו מקומות שהתאימו לי, ועברתי לסמינר חרדי לבנות בבני ברק. מישהי שלמדה איתי בסמינר הציעה לי את בן דודה כשידוך. הייתי בת 21, גיל מקובל לגמרי. כך הכרתי את יוסי, ומהר מאד התחתנו. אני הייתי מהזרם הספרדי והוא אברך אשכנזי-ליטאי. לא היה לנו כסף לקנות דירה. עד מהרה הוא קיבל הצעה לנהל פנימייה-ישיבה בבאר יעקב, ואני קיבלתי הצעה ללמד. עברנו לשם והייתי מורה למלאכה, אלא שהמשכורת לא הספיקה לקיום שלנו, והתחלתי ללמוד איך לתקן פאה".
התחלת כשיפוצניקית.
"התחלתי לעשות תיקונים לפאניות. צריך להבין שפאנות זה מקצוע נוח לנשים חרדיות. הן מטפלות בילדים כל היום ואז אחרי שהן משכיבות אותם לישון, מתחילות לטפל בפאות. עבדתי נורא קשה, שתי משרות עם ילדות קטנות בבית".
בשלב מסוים היא הפכה את זה לעסק. "קרוב משפחה שלנו סיפר לנו על איש עסקים איטלקי, ויטוריו ששון, שרצה לפתוח לאשתו עסק בתחום הפאות. הוא ייעץ לו לפנות אלינו. נפגשנו עם ששון ועם גלית אשתו, וכך החלה השותפות". הבעלות התחלקה באופן שווה אבל ויצמן הייתה אמונה על ההקמה וההפעלה לבדה. "גרנו בישיבה שבעלי ניהל, ופתחנו עסק קטן שהתנהל מהארון של הבנות הקטנות שלי, שם שמרתי כמה דגמים של פאות בקופסה. אני עשיתי תיקונים ואחר הצהריים בעלי היה הולך מפאנית לפאנית ומציע את מרכולותו. מהר מאוד הבנו שהפאניות שאנחנו מוכרים להן את הפאות, לא כולן מקצועניות. הן למדו בבית זו מזו, והיה חסר להן ידע מקצועי. הבנתי שאם אני רוצה לפתח את עסקי הפאות אני חייבת להתמקצע. לפחות ידעתי שיש לי כישרון לשיווק, זה משהו שגיליתי בגיל צעיר, כששיווקתי בהצלחה תוכנית ביטוח של קופת חולים, והצלחתי לגייס המון לקוחות".
אחרי לידת בתה השלישית, שלוש שנים לאחר שפתחה את העסק בשותפות, היא החליטה לזנוח את משרת המורה למלאכה ולהקים עם הזוג ששון, בבעלות שווה, את בית הספר. "השקענו הרבה כסף, אבל כבר צברתי הרבה ידע מקצועי, והיה לי ביטחון עצמי, לצד החששות. הייתי אז בת 24 עם שלוש ילדות קטנות, וקיבלתי לעבודה נשים בגיל של אמא שלי. ברוך השם בית הספר מאוד מאוד הצליח, הוא היה היחיד בארץ.
"ידעתי לבחור את המורות הנכונות - זיהיתי מי יודעת להעביר את החומר בצורה הטובה ביותר. פגשת כאן את חדוה שעובדת איתי כבר 15 שנה, היא לימדה כימיה והיא מומחית לצבעים. תמיד חיפשתי את הטובות ביותר".
קפיצת המדרגה של ויצמן קרתה דווקא כשהשותפים שלה חוו משבר. "זה קרה לפני עשר שנים. ויטוריו וגלית התגרשו ועמדתי בפני דילמה עצומה. השותפות עבדה מצוין, הוא סמך עליי לגמרי אבל החליט שלא מתאים לו להמשיך עם החברה. הייתי צריכה להחליט אם אני ממשיכה לבד, וקונה ממנו את חלקו, 50%. לבסוף החלטנו להשקיע כסף ולקנות חלק מהמותג. ידעתי שאני לוקחת הכול על כתפיי. בעלי כבר הפסיק לעבור בין הפאניות. העבודה מול נשים לא התאימה לו והוא הרגיש שהוא לא ממצה את עצמו, והחליט ללמוד משפטים. כיום הוא כבר עורך דין, ופה ושם הוא עוזר לי בעניינים אדמינסטרטיביים. קנינו את חלקו של ויטוריו במהלך שנמשך ארבע שנים; מדי חודש העברתי לו סכום מסוים מהרווחים".
לא צבוע ולא מתנפח
על פי דוח של חברת המחקר הבריטית Technavio מיוני האחרון, שוק הפאות ותוספות השיער העולמי צפוי לגדול ב-2.42 מיליארד דולר ב-2024-2020, עם קצב צמיחה שנתי של כמעט 6%. בארץ, לעומת זאת, קשה לאמוד את הענף מכיוון שהרבה מהפאניות עובדות מהבית, לעתים בשחור.
נשים חרדיות מאז ומתמיד נזקקו לפאות, אבל עם השנים גדלה הדרישה שלהן לשיער טוב ואיכותי יותר - וגם התעשייה התפתחה. "זו הייתה מגמה שהלכה והתחזקה", מספרת ויצמן, "בעקבות משבר הפאות מהודו". עד 2004 רוב השיער שנמכר כאן הגיע מהודו בשל הנוהג של נשים הינדיות לגזוז את שערן בטקס פולחני במקדשים כחלק מתהליך של טיהור עצמי. במשך שנים היו סוחרי שיער גונבים את השיער הגזוז שלהן ומוכרים אותו לתעשיית הפאות - וכך מוצבה הודו כיצואנית של כ־90% משיער הפאות לישראל. אולם כשנחשף החשד לעבודה זרה, שכן הנשים הללו הקריבו את שערן כמנחה לאלים, פרסם הרב אלישיב, מנהיג הזרם החרדי-ליטאי, פסק הלכה שיש "לבער את הרע מקרבנו", ונשים רבות שרפו את פאותיהן. היבוא מהודו נפסק לגמרי.
מה עשו אז?
"הייתה בעיה עצומה. היה יבוא מסין של מה שמכונה 'פאה בקופסה' - פאה גנרית, לפי קטלוג של מפעל, ללא עיצוב. כשהתפרץ משבר הודו, הסינים הבינו שיש דרישה לפאה באיכות גבוהה, אלא שאיכות השיער של הסיניות לא מתאימה לפאות. הסינים קראו מהר מאוד את המפה, והתחילו לייבא שיער ממקורות טובים יותר, מזרח אירופה, ברזיל, רוסיה ואוקראינה". כך למעשה הפכה סין לאחת היצואניות העיקריות של שיער לפאות. אבל מהר מאוד ויצמן החלה להגיע למקומות האלה בעצמה. "אני בעצמי נאלצתי לנסוע יותר ולחפש ספקים של שיער טוב".
מה זה שיער טוב?
"אנחנו מדברות רק על שיער טבעי: לא צבוע ובטח שלא עבר החלקה, שיער שאחרי חפיפה חוזר לעצמו. גם אסור שהוא יהיה דק מדי, עבה או מתנפח. מתוך 100 ק"ג שיער, אחרי מיון (שיער טבעי בלבד וללא כינים - ס"מ) נשארים 20 ק"ג שמתאימים לפאות. השיער נגזר כשהוא קלוע בצמה או אסוף בקוקו. לפאה אחת טובה לפעמים נחוצים שישה כאלה".
איך את בוחרת את סוחרי השיער?
"לאורך כל השנים נסעתי פעם בכמה חודשים כדי לקנות שיער במקומות שקשה להגיע אליהם, חורים נידחים בדרום אמריקה, את לא רוצה לדעת. הגעתי אליהם דרך שנים של חקירה פרטית וטוויית קשרים, וכמובן כאדם מאמין אני יודעת שזה גם סייעתא דשמיא. המקומות האלה הם ממש סוד, אין מצב שאגיד לך איפה, כי להגיע למקורות הנכונים והאמינים - זה נכס".
את השיער משיגים הסוחרים ממי שזקוקות לכסף. "מדובר בנשים משכבות סוציו־אקונומיות נמוכות שמוכרות את השיער שלהן. זה עובר הרבה ידיים. יש מקומות שבהם זה ממש מנוהל באמצעות קרטלים".
צריך אומץ להגיע למקומות האלה.
"יש לי אומץ, וגם הייתי חדורת מטרה. בדרך כלל נסעתי עם השותף שלי. זה נשמע מפחיד, אבל כשאת מגיעה לשם - זה פועל כמו עסק. הגעתי לבתים בכפרים בסין שלא היה בהם חשמל, והנשים שם יושבות בכוכים ומשחילות שיער. במזרח ההרגשה יחסית בטוחה. נפגשתי עם סוחרים והנחתי ערימות של שטרות על מדף, אף אחד לא נוגע בזה.
בדרום אמריקה למשל זה לא קורה, יש אווירה של אנרכיה, שם גם אנשי החוק עושים יד אחת עם העבריינים. פעם, כשהגעתי לצ'ק־אין בשדה התעופה בברזיל, ניגשה אליי אישה וביקשה שאשלם עבור המזוודה. התעורר בי חשד, סירבתי והתווכחתי, אבל כשהבנתי שאני עומדת להפסיד את הטיסה הכנסתי יד לכיס ונתתי לה 300 דולר. המטוס נחת ביום שישי. המזוודה לא הגיעה, ונכנסתי ללחץ כי תכף שבת. חזרתי הביתה בלעדיה והתברר שהיא פשוט נגנבה. במצלמות ראו איך מורידים אותה מהמסוע ושמים אותה בצד, אבל לא הצליחו לאתר אותה. היה לי שם שיער שקניתי בשווי 150 אלף דולר. הכול הלך ונראה לי שאחד הסוחרים היה מעורב בכך. זו הייתה חוויה קשה".
את אישה חרדית שעובדת הרבה עם העולם. אנשים מבינים את הקוד ההתנהגותי?
"בדרך כלל בחו"ל לא מזהים אותי כחרדית. אני שומרת נגיעה וכשמושיטים יד ללחוץ לי אני מודיעה שאני דתייה. למרות שלפעמים יש בי קול שאומר, די, זהבה, תלחצי לו יד, אל תביכי אותו. הסוחרים כן מכירים אותי, ויודעים שאני חרדית. אני מקבלת הערכה עצומה בזכות זה, אני מרגישה את זה. יש הערכה כלפי העקרונות שלי. כולם יודעים שאני לא עונה בשבת למיילים או לוואטסאפ. אני כבר עובדת עם צוותים קבועים, למרות שאני מחלקת את הביצים בין כמה סוחרים".
30% מהלקוחות - חילוניות
שוק הפאות, במיוחד פאות הפרמיום, כמו אלה שמייצרת ויצמן, אינו נחלת הנשים החרדיות בלבד. לדבריה, יותר מ-30% מהלקוחות שלה הן בכלל חילוניות, "כאלה שסובלות משיער דליל וזקוקות לתוספות וכמובן נשים חולות". היא שולפת סרטון שובה לב של חיילת צעירה שעברה טראומה וכל השיער נשר לה, והנה היא עם פאה שנראית טבעית לגמרי.
כשאני שואלת אותה מי עוד נוהגות לחבוש פאה ויצמן שולחת אותי לקליפים המופרעים של ביונסה והקרדשיאנס, שמחליפות תסרוקות וצבעי שיער. גם בישראל ידועניות כמו אירית רחמים ונסרין גאות בפאות שלהן.
אז מה הטרנד הלוהט?
"גוני Hush - קשת של צבעים אפורים עד לטון של שיער שיבה. הרבה נשים גם מבקשות שיער כמו של נטלי פורטמן, שנתפסת כבעלת לוק צנוע, קייט מידלטון ובר רפאלי. אנחנו קריאייטיביות מאוד, בונות פאות לפי מגמות אופנה. זה כמו שמלת כלה, את יכולה להזמין מה שאת רוצה. טעות לחשוב שהצרכן הדתי לא משקיע במותגים ובאיכות. שבת אצלנו זה קדוש, אז אנחנו משקיעים בכלים יפים, ברהיטים. יש לנו המון אירועים - ולכולם אנחנו משקיעים בבגדים ובפאות. יש כאלה שבאות אליי עם צ'קים של גמ"חים, לוקחות הלוואות כדי לעמוד בסטנדרט. אחרי הצפירה השנייה בליל שבת, אחרי הדלקת הנרות, צעירות יוצאות להסתובב ברחוב רבי עקיבא (שם היא גרה - ס"מ), וזה נראה כמו תצוגת אופנה - הן מתוקתקות במראה הכי עכשווי. גם האיפור הקבוע תפס חזק במגזר, יש לכך אישור הלכתי, וכמובן הבוטוקס".
לא סתם היא בחרה לגור בלב הצפוף והקדחתני של בני ברק. "את צריכה לראות מה קורה פה ביום חמישי בערב. השבוע חזרנו מאירוע בשתיים בלילה, והרחוב היה מלא באנשים. אני אוהבת את האנרגיה הזאת, השמחה. חוץ מזה, אנחנו גרים פה כי רציתי להיות קרובה לחמותי שעזרה לי בגידול הילדים".
איך נראה ליל שבת אצלך?
"לעתים קרובות אני מארחת את הילדים והנכדים, ואז בעלי מבשל ואני מנקה עם העוזרת. בשבת אני ממש נחה - נפשית, מנטלית, גופנית. הטלפון סגור ואני אוספת כוח. שום דבר לא מגרה אותי. תסתכלי על האינסטגרם שלי, לא מעניין אותי להחצין את חיי, לצאת ולהצטלם. אני בבית עם הילדים. לכן הקורונה הייתה תור הזהב שלי".
אבל עם מותג עצמאי את צריכה לשים את עצמך בפרונט.
"אני עושה את זה כשאני עומדת אישית מול הלקוחה, זה כיף לי, אני משתעשעת. מה שמנחה אותי הוא לעשות טוב לאישה - וזה מצליח לי. לקוחות אומרות לי שהגשמתי להן חלום. זו הרגשה נהדרת. העבודה מול הרשתות החברתיות לא קלה לי, אני קצת נחבאת אל הכלים, אבל ברוך השם אני עומדת בזה".
את נחבאת אל הכלים כי את חוששת מביקורת של הקהילה?
"לא פוחדת מאף אחד. אדרבא, אני חושבת שאני מובילה ומשדרת משהו שהוא טוב מאוד לציבור. נשים חילוניות שמגיעות לכאן רואות עולם אחר, פתוח, שלא כמו הסטיגמות על האישה החרדית".
מקובל לחשוב שנשים חרדיות שנאלצות להיפרד מרעמת השיער לטובת הפאה חוות טראומה. אבל ויצמן מוחה: "זו תפיסה חילונית מוטעית, חלק מהדמוניזציה של המגזר החרדי. ילדות נולדות למציאות שבה אמא שלהן עם פאה, זה חלק ממהלך החיים שלה. ותתפלאי, רוב הנשים שומרות על השיער הטבעי שלהן מתחת לפאה ואפילו מטפחות אותו. אצל הצעירות אפשר לראות גם שיער צבוע בוורוד או תכלת מתחת. די עם הדימוי הזה שחרדים חיים בחושך! התאמתי פאות למאות ואולי אלפי נשים, ואני יודעת שיש להן משמעות רגשית. זו נקודת זינוק בחיי האישה, נקודת פתיחה שמעניקה ביטחון. כשמשהו לא בסדר בפאה, זה מוריד את המורל. פאה מעצבת לאישה את הזהות".
איך מייצרים פאה בסלון של זהבה ויצמן?
1. רוכשים שיער נשים טבעי מסוחרים במזרח אסיה, דרום אמריקה ומזרח אירופה
ב־4,000-2,500 שקל לקילוגרם.
2. שוטפים את השיער כדי להבין את סוגו וטיבו, ומייבשים.
3. מחלקים את השיער לפי קבוצות אורך.
4. מודדים את ראש האישה באמצעות רשת ייעודית, ויוצרים את התשתית מעור או תחרה.
את הבסיס שנוצר ואת השיער שולחים לסין להכנת הטופ (החלק החיצוני של הפאה).
5. גימורים - כמו גוונים - עושים על ראש הלקוחה בסטודיו.