כך הביא מצג שווא על חובות של חברה לביטול הסכם גירושים
כידוע, קשה עד מאוד להביא את בית המשפט לבטל הסכם גירושים אשר אושר כדין, בנוכחות אישית של בעלי הדין באולם, לאחר שנשאלו באופן מפורש אם הבינו את הוראות ההסכם והשלכותיו, וכן אם חתמו עליו מרצון חופשי. לאור דברים אלה, נקל להבין את הספקנות הרבה לה זכתה אישה, שבחלוף חודשים ספורים בלבד עתרה לבטל הסכם גירושים, בטענה כי רומתה על-ידי הבעל וחתמה על הסכם הגירושים מתוך כפייה, לחץ ואיומים.
למעשה, בית המשפט כל-כך פקפק ביכולתה של האישה לזכות בהליך, עד שהוא דרש ממנה להפקיד מראש ערובה עבור תשלום הוצאות המשפט של הבעל, כתנאי לדיון בתביעה.
להפתעתו של בית המשפט, האישה אומנם לא הצליחה לשכנעו כי מצבה הנפשי הרעוע השפיע על עצמאותה המחשבתית והרצונית במהלך חתימת ההסכם, אך כן הצליחה להוכיח כי הבעל הטעה אותה ואת המגשרת, אשר ערכה את ההסכם בין הצדדים, ביחס למצבה של החברה שבבעלותו.
הבעל הציג בפני האישה ובפני המגשרת תדפיסי חשבונות בנק, דוחות שנתיים וכן מסמכים על חובות למס הכנסה, מהם עלה כי מצבה הכספי של החברה שלו בכי רע. לאור זאת, במסגרת הסכם הגירושים האישה הסכימה לוותר על זכותה לקבלת מחצית משווי החברה, בתמורה להבטחת הבעל שייקח על עצמו את כל חובותיה.
בחלוף החודשים נכחה האישה כי על אף טענתו לחובות הכבדים, הבעל ממשיך לתחזק רמת חיים גבוהה, וחשדה התעורר.
מומחה שמינה כעת בית המשפט חשף את האמת מאחורי החובות להם טען הבעל, וקבע כי מדובר בחובות מלאכותיים. לפי חוות-דעת המומחה, החברה שמרה על שיעור רווח נקי שנע בין 6.84% ל- 7.48% בשנים שקדמו להסכם הגירושים שנערך בשנת 2015, ובשנת 2014 נסק הרווח הגולמי של החברה לשיעור של 12.25% ועמד על 8.4 מיליון שקל.
לגבי השאלה מהיכן אם כן השיג הבעל דוחות אודות חובות של החברה, המומחה הבהיר כי בעלי השליטה בחברה, וביניהם הבעל, משכו לאורך השנים היקף עצום של כספים, שבמועד הסכם הגירושים הצטברו לסך של כ-4.5 מיליון שקל והביאו את החברה לקשיי נזילות. למעשה, חוסר האחריות של הבעלים בנושא זה היה כה חמור, עד שרואה החשבון של החברה חשש שתקלע למצב של חדלות פירעון, ולכן הוא נאלץ לעצור את הבעלים ממשיכות אישיות נוספות.
מסקנתו של בית המשפט הייתה שהבעל הטעה את האישה ואת המגשרת במכוון וביודעין לגבי מצבה של החברה, ובהיותו בעל הגישה היחיד למידע, הציג בפניהן נתונים סלקטיביים, בניסיון להעצים את תמונת חובותיה, ללא הנתונים המשלימים אודות הכנסותיה. לו אכן הייתה מוצגת לאישה התמונה השלמה, הייתה נוכחת לדעת כי החברה נהנית מעליה ברווחים, וכי חובותיה הגבוהים נוצרו בעטיים של הבעל ושותפו, ומסרבת לוותר על הזכויות המגיעות לה. לאור זאת קבע בית המשפט כי הסכם הגירושים נחתם תחת הטעיה, והוא בטל.
חשוב להבחין בין מצב יוצא דופן זה, שבו לבעל הנכס או החברה הייתה גישה בלעדית למידע, מאחר שקודם לחתימת ההסכם לא נוהלו הליכים בבית המשפט - לבין הסכם שנחתם במסגרת הליך משפטי, המאפשר קבלת צווי גילוי מסמכים.
כמו כן, יש להבחין בין מקרה זה לבין מצב שבו בן זוג מוותר על זכויות בחברה, מתוך חישוב מודע של סיכויים וסיכונים לגבי הצלחתה. אם לבן הזוג הייתה אפשרות לקבל נתוני אמת, שעל בסיסם הוא סבר כי דין החברה להיכשל ואף לגרור אחריה חובות, אזי גם אם יתברר לאחר מספר שנים כי הוא טעה בכדאיות העסקה, לא ניתן יהיה לבטל את הסכם הגירושים.
הכותבת היא עורכת דין, שותפה במשרד מ. פירון ושות', מנהלת מחלקת דיני משפחה
