ההסללה המגדרית נוכחת בחייהם של ילדינו למן הרגעים הראשונים / אילוסטרציה: Shutterstock, Aquarius Studio
זה מתחיל כבר בגן ונמשך לכל אורך הדרך: ביסודי, בחטיבה ובתיכון. ההסללה המגדרית נוכחת בחייהם של ילדינו למן הרגעים הראשונים: החל מהבגדים אותם ילבשו ("זה של בנים או של בנות?"), דרך ההכוונה והחיזוקים שיקבלו מסביבתם ("ילדי הוא גיבור ונבון, ילדי לא יבכה אף פעם"), החוגים בהם ישתתפו (בכמה מהרשויות יש קבוצת כדורגל לילדות?) והצעצועים בהם ישחקו ("הבנים לכדורגל, הבנות קופצות בחבל").
השפעת ההסללה הזו ניכרת מיידית, והפערים מתחילים להיווצר כבר בגיל צעיר. בגילאי התיכון זה משתקף בבחירת מגמות הלימוד: רק 32% מהנבחנים ב-5 יח"ל במדעי המחשב, למשל, הן בנות. אותה הסללה מגדרית שמתחילה בגן ונמשכת בבית-הספר, הופכת עד מהרה להסללה מקצועית: כאשר 68% מהלומדים מדעי המחשב ו-65% מהלומדים פיזיקה הם בנים, אין זה פלא כי על-פי נתוני הלמ"ס (2018) חמשת משלחי היד הנפוצים בקרב נשים הם מטפלות וסייעות, מטפולת סיעודיות, מורות ומזכירוֹת, ואילו אצל הגברים - פיתוח תוכנה וניתוח יישומים, אבטחה, נהגי רכבים כבדים, ניהול ומתן שירותים מקצועיים. פער השכר הממוצע בין חמשת המקצועות הנפוצים לנשים ולגברים עומד על 61%.
התופעה הזו מתרחשת בכל מקום
בהמשך, הופכת ההסללה הזו כמובן גם להסללה חברתית-כלכלית נרחבת, שמתבטאת בהרבה יותר מאשר בפער בתלושי השכר החודשיים - היא ממשיכה גם בתקציבי המדינה והרשויות המקומיות. דוגמה קטנה אך מדויקת לכך ראינו בשנתיים האחרונות, במסגרת המחאה שמוביל ארגון "כדורגלניות עושות שינוי", ששם לעצמו למטרה להילחם באפליה ממנה סובל ענף כדורגל הנשים לעומת כדורגל הגברים. לדוגמא: תקציב משרד הספורט לקבוצת גברים הינו פי 24 מזה של קבוצת נשים. במאבק עיקש ונחוש, מצליחות הכדורגלניות לקדם פתרון לאפליה בתחום.
עד כמה רחבה התופעה הזו? היא בכל מקום. גם אצלי בבית. למדתי על כך דרך הכדורגלנית הפרטית שלי, שגם היא - הובילה שינוי: לפני כארבע שנים פנתה אליי אורן, בתי היקרה, וסיפרה על הרצון שלה לשחק כדורגל ועל הקושי למצוא מסגרת אימון מתאימה באזורנו. לאחר חשיבה משותפת הגענו יחד למסקנה ברורה: עלינו לקחת אחריות ולעשות מעשה, ביחד! צילמנו סרטון בו הזמינה אורן בנות נוספות שמתעניינות בכדורגל לפנות אליה. לא רק שפנו המון בנות, פנה אלינו גם רכז מחלקת הספורט האזורית שלנו, שנרתם בלב שלם כדי לקדם פתרון.
חודש לאחר מכן כבר התקיים האימון הראשון של הקבוצה. שנה לאחר מכן נבחרתי להיות ראש המועצה האזורית שלנו, חוף הכרמל, ואני שמח וגאה מאוד על כך שכיום, ארבע שנים אחרי אותו סרטון של אורן - יש למועצה האזורית הכי יפה בארץ מחלקת כדורגל נשים מפוארת, עם צוות מקצועי ומאמנת מופלאה, עם קבוצות פעילות בכל הגילאים ולמעלה מ-100 ילדות, נערות ונשים שמשחקות כדורגל מצוין.
המאבק הזה אינו מאבק רק של נשים
אני סבור שהפתרון לבעיה הכוללת - בדיוק כמו בדוגמה האישית שפגשתי אני - נמצא במשולש הנוצר בין הבית, מערכת החינוך והרשות המקומית. כנבחר ציבור שנמצא לא פעם בצמתי קבלת ההחלטות, ברורה לי יותר מתמיד האחריות המוטלת לפתחנו - גברים ונשים כאחד - לייצר עבור ילדינו פתרון שייגע בשורש הבעיה, ולא רק בסימפטומים. פתרון שיבחן את הנושא לעומק ויציע אסטרטגיה ארוכת טווח - כזו שתתכלל את כלל מוסדות החינוך (מהגן ועד לתיכון והצבא), את הרשויות המקומיות וכמובן את ההורים - במטרה למגר את הפערים המגדריים שמציפים כל תחום בחיינו.
כראש רשות, אני משתדל ליישם את התפיסה הזו הלכה למעשה. אצלנו בחוף הכרמל צפויה מליאת המועצה לאשר את המלצות הוועדה האסטרטגית לשוויון מגדרי - ועדה מיוחדת שהקמנו על מנת שתבנה תוכנית מקיפה לטיפול בפערים המגדריים הקיימים. התוכנית כוללת המלצות אופרטיביות ליישום הן בגיזרת מערכת החינוך, הן באגפי המועצה וכמובן במרחב הציבורי.
המאבק הזה אינו מאבק רק של נשים. זה מאבק של כולנו - נשים וגברים, לחברה הוגנת ומוסרית יותר, לשוויון הזדמנויות ובחירה חופשית.
מאבק לחברה שבה ישנם ייצוגים נשיים וגבריים שוויוניים בתחומים מגוונים, חברה שבה החלטות מתקבלות תוך ייצוג כלל חלקי האוכלוסייה שלה.
חברה, שכולנו נרצה לשאוף אליה - לא משנה לאיזה מגדר אנחנו משתייכים.
אז גברים, איפה אתם? זו גם האחריות שלנו.
הכותב הוא ראש המועצה האזורית חוף הכרמל