אבו מאזן, יו''ר הרשות הפלסטינית / צילום: Reuters, Mohamad Torokman
לאחרונה פרץ לשיח מונח חדש ואופנתי בקשר לסכסוך ישראלי פלסטיני: "צמצום הסכסוך". סוג של אמצע בין "ניהול הסכסוך" שנועד לשמור על סטטוס קוו לבין "פתרון הסכסוך" שמנסה לשים סוף לסכסוך בהסכמה של שני הצדדים. לא ימין, לא שמאל - מרכז.
נשמע חדש ומרענן. אך למרבה הצער, זו רק אריזה חדשה לגישה ישנה שכבר הוכיחה את כישלונה בעבר.
אלו המקדמים את גישת "צמצום הסכסוך", בראשם הסופר מיכה גודמן, משתמשים במושגים המזכירים את שנות אוסלו וההתנתקות. הם מציעים להגדיל את העצמאות של הרשות הפלסטינית, להפחית את התלות של הפלסטינים בישראל ובצה"ל, ולהסיר את נקודות החיכוך על ידי הסרת המחסומים. עם זאת, הם מתעלמים מהפיל שבחדר - לב הסכסוך נותר ההתנגדות של הפלסטינים לריבונות יהודית כלשהי בארץ ישראל.
ניהול, פתרון וצמצום הסכסוך נוסו כולם, שוב ושוב, במהלך שלושת העשורים האחרונים, בצורה כזו או אחרת, והסכסוך לא הלך לשום מקום. כל כמה שנים הוא מתפרץ ומתלקח, כפי שזה שוב קרה רק לפני כמה חודשים, בחודש מאי השנה.
תקראו להם ויתורים, צעדים בוני אמון או הפחתת החיכוך בין שתי האוכלוסיות - הם יראו לפלסטינים ותומכיהם רק באופן אחד - כניעה. כך היה בעבר, אין סיבה לחשוב שזה ישתנה בעתיד.
הסכם אוסלו רק העלה את מספר הפיגועים והאכזריות של הטרור, ההתנתקות הביאה את מלחמת לבנון השנייה והגדילה את מספר הרקטות של חמאס והג'יהאד האסלאמי על האוכלוסייה הישראלית והקפאת הבנייה בישובים ישראלים מעבר לקו הירוק הרחיקה את מחמוד עבאס משולחן המשא ומתן.
אם הפלסטינים היו רוצים יותר שליטה וריבונות, כל שעליהם היה לעשות הוא לקבל את אחת ההצעות הנדיבות של המנהיגים הישראלים, מאהוד ברק ועד אהוד אולמרט.
העניין הוא לא מי שולט עכשיו, אלא מי ישלוט בעתיד.
רק בחודש שעבר הבטיח המופתי מוחמד חוסיין, הסמכות הדתית העליונה של הרשות הפלסטינית, לצופי הטלוויזיה של הרשות הפלסטינית, כי הרס ישראל, "שחרור" ירושלים ו"חזרתה לאסלאם" הם רק עניין של זמן. מיד לאחר מכן שידרה הטלוויזיה הרשמית של הרשות הפלסטינית כתבה על כך ש"ההיסטוריה מעולם לא נתנה לקולוניאליסט להישאר, והכובשים תמיד עזבו בסופו של דבר. יום אחד יחזרו גם הם [היהודים] למקום שממנו באו".
אלו הם מסרים של הרשות הפלסטינית המתונה כביכול, שממשיכה לחנך את אנשיה מתוך אמונה שבסופו של דבר מדינת ישראל תחדל מלהתקיים.
"צמצום הסכסוך" רק יגביר את התקווה והאמונה שסילוק היהודים אפשרי. ובכך "צמצום הסכסוך" רק יגביר אותו.
"צמצום הסכסוך" נשמע מבטיח וקליל, אך הוא נידון לכישלון מכיוון שההיסטוריה כבר הוכיחה את הכשל ברעיון, ולמוצר שנארז מחדש עם מונח רעננן יש עדיין את אותו המוצר מבפנים. אפשר להשקיע עוד שלושים שנה בניסיון ניסוחים שונים של אותה מדיניות כושלת, מה שכמובן יספק תשומת לב ויחסי ציבור למחבריה, אך לא יחסוך טיפת דם אחת.
יש לסיים את הסכסוך. וכדי לעשות כן יש רק דרך אחת - לנצח בו. להביס את ההתנגדות הפלסטינית ואת האמונה שניתן לסלק את היהודים. רק אז יוכלו הפלסטינים להשתחרר מהתקווה והאמונה והשנאה ולהפנות את כוחם ומרצם לבניה עצמית.
הסכסוך הזה יסתיים רק כשהפלסטינים ייכנעו. לא רגע אחד לפני ורק אז יתאפשר מיצוי של פוטנציאל הנורמליזציה והצמיחה הכלכלית שסיום הסכסוך טומן בחובו. גם בתוך החברה הישראלית. אך בעיקר בתוך החברה הפלסטינית שצמיחתה הכלכלית והחברתית כבושה יותר על ידי שנאתם ותקוותם לסלק מפה את מדינת היהודים. רק אז הם ישתחררו ויתחילו למצות את פוטנציאל הצמיחה שלהם ותהווה השראה לכל תומכיהם באזור ובעולם כולו.
הכותב הוא מנכ"ל מבטחי וחבר בפורום המזרח התיכון