השר מתן כהנא / צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת
כמה שבועות עברו מאז אישרה הכנסת את "התוכנית לשיפור שירותי הכשרות", וגם לשר לשירותי דת מתן כהנא כבר ברור שיישום החוק לא יוזיל מחירים ולא יביא לתחרות אמיתית בעולם הכשרות. בסרטון מושקע ורהוט מנסה השר כהנא "לעשות סדר". לדבריו, התוכנית מבוססת על שני נדבכים "פתיחת שוק הכשרות לתחרות והפיכת הרבנות הראשית לרגולטור, שקובע מהי כשרות ומפקחת על נותניה". נשמע נפלא, אבל מי שמכיר את מערך הכשרות ואת פרטי החוק, מבין את הסתירה הגדולה בין שני חלקי המשפט.
כשמדברים על תחרות בשוק הכשרות, לא מדברים על שינוי כללי ההלכה והפיכת טרף לכשר, אלא על אפשרויות שונות בתוך המתחם ההלכתי שהוא רחב ונוגע לתחומים שונים במערך הכשרות. כשהרבנות הראשית קובעת, ששימוש בירק עלים חייב להיות בפיקוח ובגידול מיוחד ללא חרקים, היא מטילה נטל כלכלי על בתי העסק, ומחייבת אותם להשתמש בחומרי גלם, שעלותם כפולה. כשהרבנות אוסרת שימוש בקלחי תירס ותותים, היא פוגעת ביכולת של בית עסק לספק לצרכנים את מבוקשם. תחרות אמיתית אמורה לאפשר לבית העסק לקחת כשרות מרב פוסק הלכה, שמאפשר שימוש בירק עלים רגיל אחרי שטיפה מיוחדת, ומאפשר שימוש בתותים וקלחי תירס על פי דעתם של פוסקי הלכה רבים בעלי מעמד.
תחומים נוספים בהם ניתן לקיים תחרות במסגרת ההלכה בין גופים שונים, הם תהליכי הייצור, שיטות העבודה, וזמן ההשגחה - כל אחד מהתחומים הללו משפיע באופן ישיר על עלויות הכשרות לבית העסק. אינו דומה בעל מסעדה, שנדרש להקצות משטח עבודה נפרד לבשר ומשטח נוסף לדגים, לבעל מסעדה, שמאפשרים לו להשתמש במשטח אחד בזמנים שונים ובניקוי הנדרש בין הפעולות. שכר המשגיח הוא מרכיב משמעותי מאוד בעלות הכשרות, ולגופי כשרות שונים יש דרישות שונות לגבי זמן הנוכחות של המשגיח בבית העסק.
חוק הכשרות החדש אינו מאפשר תחרות על סוגי חומרי הגלם, על תהליכי ייצור, ועל שעות השגחה. הוא מחייב את כל גופי הכשרות מצהר ועד בד"צ עדה חרדית לפעול על פי תקן, שתקבע הרבנות הראשית, ויתייחס על פי לשון החוק ל"תנאים ההלכתיים לקליטת חומרי גלם, לייצור , לעיבוד, לשינוע ולשיווק של מצרך, התנאים להפעלת בית אוכל והוראות לעניין היקף נוכחותו של משגיח במקום פעילותו של עוסק לפי סוגי עוסקים ומאפיינים רלוונטיים נוספים". אז על מה נשאר להתחרות? על "השירות" כמו שאומר כהנא בסיכום הסרטון.
לקראת סוף הסרטון מבהיר כהנא, שהרפורמה "תרסק את הרגולציה על יבוא מוצרים כשרים", טענה שלא מתיישבת עם סעיפי החוק המתייחסים ליבוא, אבל מעוררת תמיהות לאור העובדה, שהחוק יוצר מנגנוני בירוקרטיה כבדים ומסובכים בהרבה על אותם גופי כשרות, שנותנים היום כשרות בחו"ל והחוק אמור לאפשר להם לתת כשרות גם בארץ. הרגולציה, שהחוק מטיל על גופי הכשרות, כוללת לדוגמה איסור על תאגיד לעסוק בתחומים נוספים חוץ ממתן כשרות, כללי "ניגוד עניינים" מחמירים, חובה לתעד ולשמר חומרים על פי הנחיות, שיקבע הממונה על תאגידי הכשרות ברבנות הראשית, מגבלה על שינוי בעלות בגוף הכשרות, אישור סמלי הכשרות המיוחדים לכל גוף, ניהול ועדכון אתר אינטרנט, דיווחים שוטפים לממונה ועוד כהנה וכהנה מגבלות וכללים, שיחליט הממונה להטיל על גופי הכשרות הפרטיים מכוח הסמכות שהקנה לו החוק. הפרה של אחד מהכללים האלו יעלה לגוף הכשרות בקנס של 12,000 ₪ ויותר לאחר שתושלם החקיקה.
בעלי העסקים בתחום המזון נתונים לרגולציה של משרד הבריאות, המשרד לאיכות הסביבה והרשות המקומית. מתח הרווחים שלהם הוא קטן, מחצית מעסקי המזון נסגרים בתוך 5 שנים מיום הקמת. כשבעל עסק מחליט לקבל תעודת כשרות, הוא עושה זאת לרוב מסיבות עסקיות. כשהוא בוחר איזה כשרות לקחת, הוא לא מחפש את הגוף שנותן שירות טוב ונחמד אלא את התעודה, שתגרום למספר הגדול ביותר של לקוחות לאכול אצלו, ואם בעל עסק בוחר לקבל כשרות מכמה גופים במקביל, הוא עושה את זה, כי התועלת הכלכלית שזה מביא לו, גדולה מהעלות.
בעלי עסקי מזון שיודעים בדיוק לאיזה קהל לקוחות הם פונים, קיוו לתחרות, שתאפשר להם לבחור את רמת הכשרות על פני המנעד ההלכתי. חלקם רוצים להקל ולהשתמש בירק עלים לא מפוקח או בחלב נוכרי, וחלקם רוצים להחמיר ולהתחשב גם בגורמים חיצוניים כמו אופי האירוע או חילול שבת. בתחרות אמיתית כל אחד היה פועל לפי אמונתו והציבור היה מחליט אם זה מתאים לו. במסגרת בשורת "שיפור שירותי הכשרות" שמביא החוק החדש לא אלו ולא אלו יוכלו לקבל את מבוקשם.
הכותב שימש בעבר כמנהל תחום כשרות במשרד לשירותי דת וכמנהל מחלקת יבוא הבשר ברבנות הראשית, מרצה ומעניק יעוץ משפטי וארגוני בנושא מערכת הכשרות ושירותי הדת בישראל