משפחת גת-טובול. רעות, אוריאן, נגה ואחינועם / צילום: איל מרגולין
"אני תמיד מתפתה לקנות בכסף שלי בגדים ומשחקים, אבל בסוף שומר בצד"
משפחת שיין
לי (41), שגיא (42), רונה (13) ויהונתן (10)
גרים בחיפה
לי היא מנהלת מחלקת שוק ההון באורנשטיין חושן ייעוץ תקשורתי ושגיא הוא מנהל קרן רוס מטעם הג'וינט ישראל
דמי כיס: בשנתיים האחרונות הילדים מקבלים דמי כיס חודשיים של 100 שקל. "לפני זה היינו נותנים להם פה ושם", אומר שגיא, "אבל בשנתיים האחרונות זה נעשה בצורה ממוסדת. ראינו שהם מתחילים לבזבז כסף, אז עצרנו את זה. ישבנו איתם, הסברנו להם שכסף לא גדל על העצים, ושאם הם יבזבזו על כל דבר קטן, לא יישאר להם". הכסף נשמר במעטפות אצל ההורים, וכשהם מעוניינים להשתמש בו למטרה כלשהי, הם מבקשים רשות מההורים. "קנינו לרונה דברים לבית ספר", מדגים שגיא, "חלקם ממותגים, אבל היא רצתה עוד. הסברתי לה שאנחנו מוכנים לשלם רק על קלמר לא ממותג, אז את הפער היא שילמה מהכסף שלה. היא מתחילה להיות מודעת לחשיבות של הכסף ושלא כדאי לא לבזבז אותו על שטויות".
חיסכון: "הילדים יודעים שדבר אחד בא על חשבון האחר, ומבינים שאם הם רוצים משהו גדול, כדאי להם לחסוך".
מה הילדים עושים עם הכסף: "כשאני מקבל כסף במתנה, אני מאוד מתפתה לקנות בו בגדים, משחקים וממתקים", מספר יהונתן. "אבל בסוף אני שומר בצד כדי לקנות משהו גדול. חשוב לי לחסוך כסף לדברים חשובים שאני אצטרך". לרונה זה לא תמיד מצליח: "לי חשוב לקנות בגדים עם הכסף שלי. אני מנסה לחסוך ככל שאני יכולה - גם מהבת מצווה ומהמתנות שקיבלתי - אבל אני משתמשת בכסף לפעמים לדברים שההורים לא מסכימים לקנות לי".
רוצים לשחק במרוץ לחיסכון?
להורדת ההוראות ולוח המשחק ◀
לשליפת קלפי משחק דיגיטליים ◀
איפה עובר הגבול: "ליהונתן אכפת ממותגים", מספר שגיא, "אבל אני מסביר לו שאין היגיון בקנייה של מעיל או נעליים במאות שקלים. הוא למשל שאל אותי בזמן האחרון למה אין לנו רכב טוב יותר, כמו אאודי. סיפרתי לו על חבר שעשה אקזיט של 250 מיליון דולר, ועדיין נוסע בטויוטה. כשהוא שאל למה הוא לא קנה פרארי, הסברתי שאנשים עשירים לא בהכרח קונים את הבית הכי גדול או את המכונית הכי מפוארת".
במה משקיעים יותר כסף: "לא נחסוך על דברים שקשורים להתפתחות שלהם. יהונתן רצה חוג אגרוף תאילנדי שעולה 1,200 שקל בחודש. הסברתי לו שאני מוכן להוציא את הכסף הזה על דברים שיפתחו אותו יותר מאיגרוף תאילנדי. אנחנו עדיין במו"מ. על רונה הוצאנו עכשיו כמה אלפי שקלים עבור קורסים מקוונים באנגלית ובמתמטיקה. אלה דברים שאנחנו חושבים שיפתחו אותה".
איך מלמדים את ערך הכסף: השנה למשל הילדים ילכו לפסטיגל, אך לרונה ההורים כבר הבהירו מראש שאין בכוונתם לרכוש את הערכה הממותגת, שבאחד הפסטיגלים הקודמים נרכשה, וכעבור יומיים מצאה את דרכה לפח. הם הסבירו לה שהיא יכולה לרכוש את זה מכספה, אך לא מומלץ. ואכן, בסופו של דבר היא ויתרה.
"אנחנו מעודדות את הילדות להתפנק ולהתפרע"
משפחת גת-טובול
רעות (45), אוריאן (40), נגה (16) ואחינועם (12)
גרות במעלה גמלא
רעות מפעילה דירת Airbnb ביישוב ואוריאן אדריכלית
דמי כיס: רעות (שנגה ואחינועם הן בנותיה מנישואים קודמים) לא נותנת דמי כיס קבועים, אבל גם לא אוהבת להגביל את הבנות בכסף. "הילדות דווקא מאוד מחושבות, ולא רוצות להכביד", מספרת רעות, "אבל אנחנו ההפך, מעודדות אותן להתפנק ולהתפרע. שתינו מאוד התפתחנו כלכלית, אז אנחנו אומרות לילדות שלא יגבילו את עצמן".
חיסכון: נגה מרוויחה כסף מעבודה באחזקה ובניקיון בצימרים ביישוב, ורוכשת בו דברים שהיא רוצה, כמו בגדים, מצלמה, מחשב. אחינועם, שחגגה לא מזמן בת מצווה, מספרת ששקלה לקנות טלפון סלולרי מהכסף שצברה ממתנות ועבודות קטנות, אך בסופו של דבר אביה רכש לה טלפון, ובכסף שלה היא רכשה בגדים במקום. "היא קיבלה חשיבה כלכלית זהירה ושמרנית", מסבירה רעות, ומוסיפה בצחוק: "זה לא ממני. אנחנו אומרות שכסף זה כיף ותמיד יש אותו למה שצריך. כסף הוא אמצעי, הוא לא המטרה".
על מה הן מוציאות יותר: על עצמן רעות ואוריאן דווקא מעידות שהן מנהלות אורח חיים צנוע, אבל אם בא להן משהו, למשל, לנסוע לסוף שבוע או "להתפנק באבנר (המכולת השכונתית - ה"מ) עד הסוף", אז הן מרשות לעצמן. "אנחנו פשוט לא רוצות יותר מדי".
"רשום לי ביומן כמה עבדתי השבוע וכמה בזבזתי, ואני כל הזמן עוקב"
משפחת לוין
שרון (52), יגאל (58), מטר (26, נשואה + 1), ניצן (24), אסף (22, נשוי), אביב (18) ועמית (14)
גרים בצור יגאל, רק שני הבנים הצעירים מתגוררים בבית.
שרון היא המנהלת הפדגוגית של המכללה לחינוך פיננסי של עמותת פעמונים ויגאל הוא פרופסור להיסטוריה מקראית באוניברסיטת בר-אילן.
דמי כיס: "בעיקרון", מספרת שרון, "לכל הילדים נתנו דמי כיס כשהיו צעירים, מגיל בית ספר יסודי. זה שימש אותם לדברים קטנים שהם רוצים: לצאת לפיצה עם חברים, לקנות לעצמם איזה משחק או צעצוע, משהו קטן במזנון של בית הספר. הגדרנו את זה מראש ככסף שמיועד לדברים שהם יכולים לקנות לעצמם".
חיסכון: "ברגע שהם נכנסו לחטיבה ולתיכון הצרכים של הילדים השתנו, והם התחילו לשים כסף בצד לדברים גדולים יותר - לימודי נהיגה, שהם שילמו מחצית מעלותם, או מותג כלשהו. הם חסכו כסף שקיבלו ממתנות, מעבודות פה ושם. הרעיון היה שהם ידעו שיש הגבלה, שלא כל מה שהם רוצים הם מקבלים. כן היה חשוב לתת להם להתנסות בהתנהלות עם כסף. למשל, הם ראו שאם הם קונים משהו זול, זה נהרס להם אחרי יום, ושאם הם רוצים משהו עמיד יותר, הם יצטרכו לחסוך לו".
איך מנהלים את הכסף: "לעמית ואביב יש כסף משלהם, וגם כשהם מבקשים מאיתנו משהו, הם עושים השוואת מחירים ובודקים איפה אפשר לקנות בזול יותר, ואז אנחנו מחליטים יחד. אנחנו מנסים כהורים לתת להם את הכלים להתנהלות נכונה, לתכנון. גם הילדים שמחוץ לבית, שלושתם מחושבים, יודעים מה ההוצאות, מה ההכנסות, ואם חסר להם, הם חוסכים. כל הילדים מתייעצים איתנו. הנושא הזה כל הזמן על השולחן שלנו, השיח הפתוח חשוב מאוד".
מה הילדים יודעים על חינוך פיננסי: "מה שלמדתי מההורים זה לא לבזבז את כל הכסף שלי. אם אני מקבל דמי כיס, אז חלק לשמור לחיסכון וחלק אפשר לבזבז", מספר עמית, ואביב מוסיף: "חשוב לעקוב אחרי מה שאני מבזבז - גם באפליקציה וגם במזומן", מספר אביב, "רשום לי ביומן כמה עבדתי השבוע וכמה בזבזתי, ואני כל הזמן עוקב".
מתי אומרים כן ומתי לא: "הם תמיד יודעים שיש תקציב מוגבל. היו תקופות שבהן הם אמרו לנו שכולם נוסעים לחו"ל ורק אנחנו לא. אז מצאנו דרכים אחרות לבלות, ועשינו דברים חווייתיים וכיפיים כמשפחה, וכשהצלחנו לחסוך מספיק, גם אנחנו נסענו לחו"ל".
"אנחנו מכפילים לילדים את הכסף שחסכו"
משפחת יערי
ניר (43), טינה (43), אלה (11), נועה (8) ועמית (6)
גרים ברמת השרון
ניר מנהל תוכניות בבירד אירוסיסטמס וטינה עובדת בתחום התיירות
דמי כיס: אלה מקבלת 25 שקל בשבוע, שמשמשים אותה לקניית ארטיק, פחית משקה ופיצה כשהיא יוצאת עם חברות. אם היא רוצה לרכוש משהו יקר, כמו אייפון 12, היא צריכה להשתתף ברכישה מהחסכונות שלה. "נעם לא מקבל דמי כיס, הוא רק בן 8", מספר ניר, "אבל הוא מאוד מודע לכסף, וחוסך את מה שמקבל לימי הולדת וחגים".
חיסכון: "אני משתדל ללמד אותם לחסוך", מספר ניר, "לקחת 10%-15% ולשים בקופה נפרדת לטווח ארוך. את הכסף שהם חוסכים אני מכפיל להם, וככה הם יכולים לקנות דברים שהם רוצים. עם נועם זה עבד יפה. הוא חסך 700 שקל מימי הולדת ודמי חנוכה. עם הכסף הזה, בהכפלה שלי, הוא קנה פלייסטיישן. אלה חסכה יותר מ־1,000 שקל, היא השתמשה בכסף לתשלום על חוטים וחרוזים שהיא קנתה כדי להכין מהם שרשראות, שאותן היא ניסתה למכור - אך לא הצליחה. אבל היא קיבלה שיעור לחיים. אני בכלל מנסה ללמד אותם על העולם הקפיטליסטי, ומשתדל שיבינו שדברים עולים כסף, ושאם הם רוצים להשיג משהו, הם צריכים לעבוד בשביל זה. זה לא שונה מהדרך שבה חינכו אותי. עכשיו אלה חוסכת מחדש".
מתי אומרים כן ומתי לא: "לפעמים, כשצץ איזה טרנד, כל ההורים של החברים של הילדים מקבלים החלטה קבוצתית אם קונים או לא, ואז זה הכי קל. אם לא, מדברים עם הילדים, מסבירים להם את חשיבות העניין בניסיון להוציא אותם החוצה מהלחץ החברתי הזה. בסוף רוב הדברים האלה הם מאוד עכשוויים, ואם נחכה שבועיים, זה יעבור.
"אבל משתדלים לשמור על מינון, ונגיד לאחת מתוך שלוש בקשות אנו נעתרים. המינון פה חשוב מאוד בעיניי. הרבה פעמים הם יבואו עם בקשה למשהו שמבחינתם הוא הכי חשוב בעולם, אבל אם רגע תשב איתם ותסביר או תיתן להם אלטרנטיבה, לפעמים הם עצמם יעדיפו את הדבר האחר. נכון שלא תמיד זה עובד, לפעמים זה אבוד, אבל צריך לנסות להסביר להם את הרציונל".