הקבינט המתוכנן (משמאל): שרת החוץ אנלנה ברבוק (ירוקים), שר הכלכלה והאקלים רוברט האבק (ירוקים), הקאנצלר אולף שולץ (סוציאל־דמוקרטים), שר האוצר כריסטיאן לינדנר (ליברלים) ושר התחבורה פולקר ויסינג (ליברלים) / צילום: Associated Press, Markus Schreiber
אחרי עשורים של קיפאון יחסי ושמירה על מסגרת תקציבית צנועה, גרמניה עומדת בפני מהפכה. זה, לפחות, החזון של הממשלה הבאה שצפויה להיות מושבעת במדינה בסוף השבוע הבא, שבראשה יעמוד הקאנצלר הסוציאל-דמוקרט אולף שולץ. מאז שנודעו תוצאות הבחירות, שהעניקו למפלגתו ניצחון דחוק על המפלגה השמרנית, עמלו כל הצדדים על הרכבת קואליציה מסובכת של שלוש מפלגות (סוציאל-דמוקרטים, הירוקים והליברלים), לראשונה מזה יותר 50 שנה בגרמניה
קרוב ל-300 נציגים, מאה מכל מפלגה נשאו ונתנו במשך שבועות על כל סעיף בחיים הגרמניים, ממגדר ועד אנרגיה, מאנטישמיות ועד מהירות נסיעה בכבישים. כשהיו נושאים שנויים במחלוקת, נפגשו מנהיגי הצדדים במלון בפאתי ברלין.
בימים האחרונים של המשא ומתן חולקו המשרדים כאשר משרד האוצר החשוב הלך לליברלים ומשרד החוץ ומשרד חדש לענייני כלכלה ואקלים הועברו לירוקים.
עשן לבן יצא ממרכז הכנסים בו נפגשו עורכי הדין, וראשי המפלגות הציגו לציבור את התוצאה: 177 עמודים מפורטים שבהם נכללות כל הבטחות הממשלה לכהונה הקרובה. שם הקובץ, שאמור להצביע על היציבות של הקואליציה החדשה: "הסכם קואליציוני 2021-2025". כהונה מלאה.
התאגידים קוראים בדריכות את ההסכם
ההסכם נקרא בימים אלה בקפדנות במטות של חברות ותאגידים ברחבי אירופה. הכלכלה הגדולה ביבשת עומדת בפני סדרת שינויים מונומנטליים, בעיקר בתחומי האנרגיה והתעשייה, והם בודקים כיצד ניתן להרוויח מכך. יצרניות הרכב הגדולות, הלב הפועם של התעשייה הגרמנית, כבר מחוברות היטב לממשל החדש. היו פגישות מקדימות עם מנהיג הירוקים רוברט האבק, הן יכולות לסמוך על נציג המגזר העסקי, מנהיג הליברלים כריסטיאן לינדנר.
גם כל מי שקשור לתעשייה הירוקה שמח על ההסכם: כלכלת מימן שאמורה לצמוח, השקעות בחשמל סולארי ובבידוד אנרגטי. אבל לצדם יש גל של נהנים חדשים כמו יצרני קנאביס, הרכבת הגרמנית, חברות ה-IT והתשתיות הדיגיטליות האירופיות. השינויים שמבשר ההסכם הקואליציוני אמורים להדהד ביבשת עוד שנים רבות, ולהיות שווים הרבה מאוד כסף.
זאת, כמובן, אם ההסכם ייצא לפועל. מגפת הקורונה כבר הוכיחה כי אירועים בלתי צפויים עשויים לטרפד תוכניות מוגדרות היטב. "אנחנו יוצרים הסכמה מפורטת, ואז מגיע משהו כמו הקורונה והופך לדבר החשוב ביותר", אמר בעבר לינדנר. הוא רצה ליזום הסכם גמיש יותר, בסגנון "נחצה את הגשר כשנגיע אליו", אבל בסופו של דבר הסכים לעשות את הדברים בדרך המקובלת, בהסכם שאמור ליצור צמיחה ארוכת-טווח בגרמניה, להפוך אותה לידידותית יותר לסביבה, ולעשות את כל זאת מבלי לשבור את מסגרת התקציב או להעלות מסים.
על הפרק: "שינוי האנרגיה הגדול"
זהו אחד הנושאים המשמעותיים על סדר יומה של הממשלה. בגרמנית הוא נקרא "אנרגי-ונדה", שינוי עומק של תחום האנרגיה. לינגוויסטים שניתחו את המסמך מצאו כי המונח אקלים על הטיותיו השונות הוא קונספט המופיע כמעט בכל פסקה, כמה פעמים בכל עמוד. אלה אינן רק הצהרות שאפשר לפרשן כבלתי מחייבות - כמו כוונה לסגור את כל תחנות הכוח הפחמיות עד 2030 ולהגיע ל-80% אספקת חשמל מאנרגיות מתחדשות עד שנה זו - אלא גם שורת צעדים קונקרטיים.
בעלי בתים ודירות יצטרכו לעמוד בסטנדרטים חדשים של שמירה על הסביבה במסגרת השיפוצים הדרושים (לכל דירה ובניין בגרמניה יש דירוג אנרגטי, כמו למכשירי חשמל). כל גג חדש בבניין מסחרי, אבל גם בבניינים פרטיים חדשים, יצטרך לכלול מערכת סולארית. אזורים שלמים שעדיין כורים בהם פחם יעמדו בפני שוקת שבורה, והממשלה החדשה מתחייבת לסייע להם מבחינה כספית. במקום הפקת הפחם, 2% מהשטח היבשתי של גרמניה (השקולים לשליש מגודל מדינת ישראל) יוקצו לחוות של טורבינות רוח.
הממשלה החדשה גם הצהירה כי היא "תשקיע הרבה יותר בתשתיות רכבות מאשר בתשתיות כלי רכב", וכלי התקשורת כבר מעריכים כי מחיר הדיזל יעלה. הממשלה הציבה לה למטרה להגיע ל-15 מיליון כלי רכב חשמליים בגרמניה עד 2030, ותבצע עבודה מקיפה על מנת לפרוש תחנות טעינה בכל גרמניה.
דיגיטליזציה - "קריאה לכרישי ה-IT"
אחד התחומים שבהם גרמניה נשרכת מאחור, מעין סימן לשנות מרקל בשלטון, שהתאפיינו באי השקעה בתשתיות, הוא הטכנולוגיה המקוונת. האינטרנט בערים רבות גרמניה זוחל בגלל שימוש בתשתיות טלפוניה מיושנות, הביורוקרטיה הממשלתית היא אדירה, ודורשת הכול בדואר ובנייר. שירותים רבים אינם מקוונים ויש רתיעה באוכלוסייה משימוש בטכנולוגיה.
את כל אלה הממשלה החדשה רוצה לשנות. מדובר על הקמת תשתיות סיבים חדשות, על ייעול עבודת הממשלה ועל אינטרנט מהיר לכולם. אפילו על הקמת רשם-גיגהבייט שיוודא חלוקת רוחב פס ברחבי גרמניה. "זה נראה קצת כמו הצעת התנפלות לכרישי ה-IT", כתב עיתון גרמני שניתח את המסמך. הפיכת השירותים למקוונים גם בוודאי תייתר עבודות רבות במגזר הציבורי הגרמני, כך שיש לראות כיצד השאיפה לדיגיטליזציה של הליברלים, שעומדת בקנה אחד עם דרישות הירוקים, תתיישב עם המחויבות הסוציאל-דמוקרטית לעובדים.
רפורמת קנאביס: גרמניה בדרך ל"קופי-שופס"
בימים רגילים, עצם ההסכמה על סעיף זה הייתה יכולה לפתוח מהדורות בגרמניה. אחרי שנים של מאבק בסמים, ומדיניות קפדנית יחסית למדינות מסוימות בארה"ב או להולנד השכנה מעבר לגבול, הקואליציה החדשה הסכימה על הפיכת השימוש במריחואנה לחוקי, ומכירה בפיקוח שלו לבוגרים בחנויות ייעודיות. הצעד משתלב עם הליברליות של הליברלים, עם קהל הבוחרים הצעיר של "הירוקים", וגם עם הרצון של שולץ להגדיל את הכנסות המדינה. תעשיית הקנאביס אמורה להכניס מאות מיליוני אירו בשנה לתקציב.
דיור: 400 אלף דירות חדשות בשנה
הסוציאל-דמוקרטים לא הצליחו להכניס סעיפים רבים מהמצע שלהם להסכם הקואליציוני. הבטחות כמו העלאת שכר המינימום ל-12 אירו נכנסו, וגם התחייבות שלא להעלות את גיל הפרישה, אולם הבטחות אחרות בנוגע למיסוי עשירים נדחקו החוצה. אבל שולץ הבהיר במהלך הקמפיין כי הוא רואה בנושא הדיור "עניין ליבה" של המפלגה, ונשבע להגן על הדיירים. בהתאם לכך, כדי לנסות ולהילחם במחירי הנדל"ן המזנקים, יוקם משרד ממשלתי חדש לענייני בנייה, שאמור לספק כ-400 אלף דירות בשנה בארבע השנים הקרובות בגרמניה. בתחום ההגנה על הדיירים, יימשכו עד 2029 לפחות תקנות "בלמי המחירים", שהממשלה קבעה באזורי ביקוש כמו ברלין, ואפילו ההעלאה שהייתה מותרת לבעלי דירות (בין 15% ל-20% העלאה בשכר דירה על פני שלוש שנים), תורד ל-11% בלבד. בעלי הדירות יצטרכו לממן חלק גדול מהוצאות הבידוד האנרגטי שיידרשו בבתים.
מהפכה חוקתית: גיל ההצבעה יירד ל-16
אחת התופעות המעניינות של הבחירות האחרונות בגרמניה הייתה התפלגות הקול הצעיר בעיקר בין "הירוקים" ל"ליברלים" והנטישה שלהם של "מפלגות העם" - הסוציאל-דמוקרטים והשמרנים. אולי בגלל אינטרס זה, וגם תנועת "ימי שישי למען העתיד" שרתמה בני נוער לטובת המאבק בשינויי האקלים, החליטה הקואליציה לקדם בחוק את הורדת גיל ההצבעה מ-18 ל-16. שינוי כזה ידרוש רוב גדול של הפרלמנט ושינוי של החוקה הגרמנית, כך שהוא עדיין אינו ודאי. בנוסף, הקואליציה החליטה להעניק בנדיבות רבה יותר קצבאות ילדים, וכן לדאוג למענקים לחינוך מקצועי, במטרה לאפשר לכל תושב גרמני רכישת מקצוע.
התעשייה האווירית: המל"טים יחומשו
צוללות אינן מוזכרות בהסכם הקואליציוני, אולם מל"טים כן. מבחינה זו, ההסכם הוא חדשות טובות לתעשייה האווירית הישראלית ולמדינת ישראל, שחתמו על עסקה בשווי כמיליארד אירו עם גרמניה להחכרת שבעה מל"טים מסוג Heron-TP לעשור. אחרי שהעסקה לחימושם טורפדה ברגע האחרון בפרלמנט הגרמני על ידי המפלגה הסוציאל-דמוקרטים לפני כשנתיים, הקואליציה החדשה דווקא הודיעה כי תפעל לכלול אותם בכוחות הצבא הגרמני, "תוך שמירה על כללי האתיקה ועמידה בסטנדרטים חוקיים בינלאומיים". המל"טים אינם מוזכרים בשמם, וגם אין תאריך יעד לביצוע המהלך, אולם הצבא הגרמני לוחץ כבר זמן רב על מקבלי ההחלטות לאפשר את חימוש המל"טים כדי להגן על הכוחות.
ההסכמה הזו משקפת את הנכונות של "הירוקים" להתגמש בנושאים הקשורים בנשק, אולם מדיניות יצוא הנשק של גרמניה עשויה לעמוד בפני שינוי. עם שרת חוץ כמו אנלנה ברבוק, שאמרה בעבר שאין לשלוח צוללות לאזורי עימות כמו ישראל, קשה לדמיין עסקאות עם סעודיה ומרוקו, עם ישראל ואיחוד האמירויות. אבל אם יש משהו שתעשיית הנשק הגרמנית הוכיחה הרי שמדובר ביכולת לעבוד עם כל ממשלה גרמנית. ובנושא הצוללות לישראל, שולץ ושותפיו תמיד יכולים להיתלות בכך שההסכמה למכור שלוש צוללות נוספות לישראל נחתמה על ידי מרקל. בנוסף, ההסכם כולל את הבטחת ביטחונה של ישראל כ"אחת מסיבות הקיום" של הרפובליקה הפדרלית הגרמנית.
הסוציאל-דמוקרטים שלטו בגרמניה רק במיעוט השנים מאז 1949. המפלגה השמרנית היריבה, זו שמרקל עוזבת כשהיא מובסת אחרי ההפסד בבחירות, נחשבת ל"מפלגת השלטון" שניפקה קאנצלרים אחד אחרי השני. אבל קאנצלרים סוציאל-דמוקרטים הוכיחו בעבר נכונות לבצע מהפכות שעמיתיהם השמרנים נרתעו מהן, או לא יכלו לבצע. האחרון שבהם, גרהארד שרדר, כמעט ופירק את המפלגה בגלל הרפורמות האדירות שביצע בתחום העבודה ודמי האבטלה.
מרקל, לפי הקונצנזוס כעת, הצליחה לקצור היטב את פירות השגשוג הכלכלי שהגיע אך ורק בגלל הרפורמות שיזם שרדר. כעת ישנה הסכמה כי גרמניה זקוקה לרפורמות נוספת, ושולץ מבטיח כי הוא יבצע אותן בהצלחה. ה"זידויטשה צייטונג" תימצת את ההסכם הקואליציוני ותירגם אותה לגרמנית "פשוטה": "יש לנו את הרוב בפרלמנט. נשתמש בו כדי להעביר את גרמניה תהליך של מודרניזציה. אל תפחדו. תהיו בטוחים: הכל משתנה, שום דבר לא יהיה כמו שהיה. אבל זה יהיה לטובה".
החיים החדשים של מרקל: 15 אלף אירו בחודש, לשכה לכל החיים, עוזרים ונהגים צמודים
אם לא יהיו שינויים של הרגע האחרון, בסוף השבוע הבא תפרוש אנגלה מרקל מתפקיד קאנצלרית גרמניה אחרי 16 שנים וכשבועיים בתפקיד. היא הודיעה כי אינה מתכוונת לקחת עליה תפקיד פוליטי כלשהו, פסלה רמזים כאילו תכוון לתפקיד הלא-קיים-עדיין של נשיאת האיחוד האירופי, ואמרה כי "תחשוב היטב מה באמת מעניין אותה".
קשה לדמיין כי מרקל תיקח על עצמה עבודה בשכר עתק כמו זו של קודמה בתפקיד, גרהארד שרדר, שהפך לאיש סודו ומקורבו של פוטין והאיש שהבטיח את קיומו של צינור הגז "נורד-סטרים 2". היא צפויה "לקדם את האינטרסים של גרמניה".
בגיל 67, יהיו לה תנאים טובים לעשות זאת: הפנסיה שלה אמורה לעמוד על כ-15 אלף אירו בחודש. בתור קאנצלרית לשעבר, מרקל גם תהיה זכאית ללשכה לכל ימי חייה, אם תרצה בכך. לפי הדיווחים, מרקל תקבל משרד בברלין עם לא פחות מתשעה עובדים, כולל מאבטחים ושני נהגים צמודים, אך גם עוזרים מקצועיים ומזכירים.
בשבועות האחרונים, לפני פרישתה, הפכה מרקל לנינוחה יותר לתקשורת. היא אפילו סיפרה בנאום אישי יוצא דופן על חוויותיה כמזרח-גרמנית במערכת פוליטית, שנשלטה על ידי מערב גרמניה, ועל ההתנשאות שחשה מצד התקשורת וגורמים פוליטיים. בטקס הפרישה הרשמי שלה מהצבא הגרמני, שיתקיים ביום חמישי, היא אף ביקשה כי התזמורת הצבאית תבצע את הלהיט המזרח-גרמני "שכחת את סרט הצילום הצבעוני" של נינה האגן, להיט שמזכיר לרבים עדיין את החיים במזרח גרמניה לשעבר.
בנוסף לדירת שרד בברלין, למרקל ולבעלה פרופ' יואכים זאואר, פרופ' לכימיה, יש בית קיץ בעיירה באוקרמארק, לא רחוק מהעיירה טמפלין שבה גדלה. בתור מתנת פרידה העניק לה הקנצלר הנכנס, אולף שולץ, עץ שפירותיו שחורים, כצבע המפלגה שאותה ייצגה במשך שני עשורים, אותו תוכל לשתול בגינה. "אני בטח אנסה לקרוא קצת בספר, העיניים ייעצמו, אני אקח תנומה קטנה", אמרה מרקל בחיוך כשנשאלה מה תעשה אחרי הפרישה, "ואז נראה איפה אמצא את עצמי".