שדות סויה. כורתים את יערות הגשם לטובת שטחי חקלאות / צילום: Associated Press, Leo Correa
האם ההבטחות הגדולות של ועידת האקלים העולמית, מחווירות אל מול המציאות? לפני פחות מחודש, התכנסו מנהיגי העולם לפסגת האקלים של האו"ם, בה הבטיחו לעצור את בירוא יערות הגשם עד שנת 2030, ולשמור על "הריאות הירוקות" של העולם. אך מחקרים ובדיקות שנעשו לאחרונה, מצביעים על כך שבזמן שהפוליטיקאים מבטיחים הבטחות, הדחפורים נעים בקצב באמזונס, יער הגשם החשוב בעולם, ומובילים אותו לנקודת האל חזור.
יערות האמזונס מהווים מחצית מכלל היערות הטרופיים שעוד נותרו בעולם, אך לפי דוח שפורסם על ידי המכון הלאומי לחקר החלל של ברזיל, בירוא יערות הגשם באמזונס הגיע השנה לשיא של 15 שנים. יותר מ-13 אלף קמ"ר של יערות אבדו בין אוגוסט 2020 ליולי 2021 - עלייה של 22% מהשנה הקודמת. מדובר בשטח הגדול ביותר של יערות גשם שנכרתו מאז שנת 2006, אז אבדו יותר מ-14 אלף קמ"ר של יער בשנה, כמעט כשטחה של מדינת ישראל.
הדוח של סוכנות החלל מגיע מספר שבועות אחרי שחתם הנשיא הברזילאי, ז'איר בולסונארו, על הסכם המתחייב להפסיק את בירוא היערות עד שנת 2030, בוועדת האקלים בגלזגו בחודש שעבר. ואמנם, אותה הצהרה נחתמה תחת ביקורת שנמתחה בעולם מקיר לקיר - שכן מנהיגי העולם הותירו לברזיל, שתחת שלטון בולסונארו הגבירה את בירוא יערות הגשם לטובת פינוי לפעילות מסחרית ביער, כמעט עשור להמשיך במתכונת "עסקים כרגיל" ביער, ובכך לקרב אותו לנקודה שממנה ואילך, הוא עלול לגווע. בשנים האחרונות, גברו גם השריפות ההרסניות ביערות האמזונס, בזמן שבולסונארו בחר לפטר את ראש סוכנות החלל שפרסם דוח המעיד על עלייה בכמות השריפות.
יערות האמזונס נמצאים בשטחן של תשע מדינות, כאשר 60% מהם נמצאים בשטחה של ברזיל. יערות הגשם הם מערכות קריטיות התומכות בחיי בני האדם בכדור הארץ, ובירוא היערות מוביל לאובדן אקולוגי גדול וגם מזרז את שינויי האקלים.
חלק מיערות הגשם כבר פולטים יותר פחמן ממה שהם מסוגלים לספוג
מספר מחקרים שפורסמו רק לאחרונה חושפים את המצב ההולך ומדרדר של יערות האמזונס והסביבה: כריתת היערות תורמת להתחממות ולהתייבשות של האקלים באזור האמזונס, ודחפה את שטחי החקלאות המקומית רחוק מהתנאים האופטימליים עבורה. לפי המחקר, יותר ממחצית משטחי החקלאות באזור יאבדו את התנאים המתאימים עבור גידוליהם עד שנת 2030, ועד שנת 2060 כ-75% אחוז מהם יגיעו למצב הזה.
מחקר נוסף מראה כי חלק מיערות הגשם באמזונס כבר פולטים יותר פחמן ממה שהם מסוגלים לספוג, ובכך לא מצליחים לבלום בגופם את הפליטות האנושיות המדרבנות את משבר האקלים, ומובילות להתרחשותם של אירועי אקלים קיצוניים רבים, ממושכים ועוצמתיים יותר. החודש, יותר מ-200 מדענים שיתפו פעולה בדוח חדש שמגלה שיותר משליש מהיערות הטרופיים הגדולים בעולם נתונים ללחץ גובר של כריתת יער ולהפחתה בכמות המשקעים בשטחם, לצד התארכות עונת היובש. החוקרים הדגישו את הצורך לשנות גישה בניהול האמזונס, ולהגן על יער הגשם הנתון תחת אובדן גובר.
מינים חדשים של צמחים ובעלי חיים מתגלים באמזונס מדי שבוע. מגוון הצמחים, החרקים ובעלי החיים - מעניק יציבות וחוסן למערכות אקולוגיות מקומיות, ממלא תפקיד קריטי במחזור המים העולמי, ומווסת מערכות אקלימיות. כלומר, האמזונס תומך באופן חסר תקדים בחיים לא רק בגבולות יער הגשם, אלא גם מחוצה לו. לפי מחברי הדוח, ייתכן שכבר נחצו נקודות מפנה באזורים מסוימים, שם יותר מ-70% מיער הגשם נעלמו ומינים שפעם נצפו בשטח בשפע, נמצאים בסכנת הכחדה.
צורות שונות של הרס אנושי צצות ביער במהירות, עד שהחוקרים לא הספיקו לכלול את כולן בדוח. כך למשל, רק לפני כשבועיים, נכרתו יערות באקוודור לשם סלילת כביש והנחת צינורות תשתית. ברצועת וולטה גראנדה של נהר השינגו בברזיל, חברת הכרייה הקנדית בלו סאן השלימה עסקה ליצירת בור יציקה פתוח שיצלק את נוף האמזונס ועלול לזהם את אספקת המים שכבר כעת נמצאת תחת שיבוש. זאת למרות שברזיל וקנדה חתמו על עסקה לבלימת כריתת יערות הגשם בוועידת האקלים של האו"ם.
"אם נגיע לנקודת האל חזור, זה יהיה אסון"
"באמזונס יש מערכת אקלימית סגורה", מסביר פרופ' קולין פרייס, ראש החוג ללימודי סביבה באוניברסיטת תל אביב. "ככל שמבראים יערות, באזור האמזונס יש פחות לחות ופחות גשם. כשהיובש יגבר, תמותת היערות תגבר. אם נעבור נקודת אל חזור שתוביל לתמותה של יערות הגשם, הם יפלטו יותר פחמן ממה שהם קולטים, אך אלו לא תהליכים לינאריים. אנחנו לא יודעים לומר בדיוק מתי זה יקרה, אבל אם נגיע לנקודת האל חזור, זה יהיה אסון. יכולה להיות האצה פתאומית, כמו שקורה עם הקורונה, ברגע שנעבור איזשהו סף. אם נעבור את נקודת האל חזור, יהיה מאוד קשה לחזור אחורה. אי אפשר ליצור גשם באופן מלאכותי ביערות האמזונס. אנחנו לא יכולים לעשות ניסויים עם כדור הארץ. יש דחיפות בנושא הזה".
יערות הגשם הם קריטיים למאבק של האנושות במשבר האקלים, שכן הם עומדים מולו כחומה בצורה, וסופגים בגופם את פליטות גזי החממה של המערכות האנושיות. פרייס סבור כי היוזמה שהוצגה בוועידת האקלים של האו"ם עלולה לנפק תוצאות בשלב מאוחר מדי.
מאידך, ללא יערות הגשם, מדינות העולם שהציבו יעד של 0 נטו פליטות עד שנת 2050, יתקשו לעמוד בכך. "כשמדברים על נטו אפס פליטות בשנת 2050, המשמעות היא לא 0 מוחלט של פליטות. זה אומר שהפליטות שאנחנו פולטים לאטמוספירה, שוות לאלו שאנחנו קולטים", מסביר פרייס.
"זה קורה באופן טבעי על ידי האוקיינוסים והיערות. הריכוז הכי גבוה של צמחייה בכדור הארץ, ביומסה, נמצא ביערות הגשם. הם אוגרים את הפחמן של האטמוספירה. הענפים, העלים, השורשים. זה 'בנק' של פחמן", אומר פרייס, ומוסיף: "ליערות הגשם תפקיד חזק מאוד במלחמה במשבר האקלים. אם אנחנו 'מורידים' אותם לטובת חקלאות, הפחמן שהבנק שלנו אגר, נפלט לאטמוספירה. ולטווח הארוך, מה שהם היו יכולים לאגור, נשאר באטמוספירה. אם היום רק שליש מהפליטות שלנו נותרות באטמוספירה והיתר נספג על ידי מערכות טבעיות שעוזרות לנו לטפל בבעיה, אם אנחנו מורידים את הכמות של הצמחייה, יותר פחמן נותר באטמוספירה ומחמיר את ההתחממות הגלובלית. כל נזק שאנחנו גורמים ליערות הגשם, מוביל להאצה של ההתחממות הגלובלית. זה גם משפיע עלינו, בישראל: אין גבולות באטמוספירה. הפחמן שנפלט באמזונס בברזיל, מגיע לישראל, ומאיץ אירועי קיצון אקלימיים בעולם כולו. בדיוק כמו בקורונה, מה שקורה בפינה אחת בעולם, משפיע על כולם".
מדינות העולם לא עושות כמעט דבר כדי להילחם בבירוא היערות
בזמן שלאורך שנים רבות ברור הקשר שבין פינוי מקום לפעילות מסחרית ביער הגשם ובין הובלתו לנקודת האל חזור שלבסוף תפגע במערכות התומכות בחייהם של בני האדם בכדור הארץ, מדינות העולם עד כה לא עשו כמעט דבר כדי להילחם בכך. ביערות הגשם, למעשה, מבראים חקלאים שטחים נרחבים עבור גידול מוצרים הנמכרים למדינות בעולם כולו. כך למשל, מחקר שפורסם השבוע הצביע על אחריותה של תעשיית האופנה לכריתת יערות האמזונס.
למרות שלאורך שני העשורים האחרונים פורסמו חדשות לבקרים התחייבויות של חברות ענק להפסקת בירוא יערות הגשם, חברת המחקר Stand.earth גילתה כי יותר מ-50 מותגי אופנה מובילים, ובהם זארה, H&M, אדידס, נייק ועוד - משתמשים בעור שמקורו בגידול בקר על שטחים שנהרסו ביערות האמזונס, עבור שימושים מסחריים. 22 מתוך 74 החברות שנבדקו, התחייבו בעבר לפעול נגד בירוא היערות ההרסני. זאת, בזמן שקצב היערות הולך וגובר, והחברות עצמן גוזרות רווחי עתק מסחורות שמקורן בחורבן היערות.
מיטל פלג מזרחי, חוקרת אופנה בת קיימא באוניברסיטת תל אביב, מסבירה עד כמה קשה לצרכן עצמו לעקוב על מימוש הבטחות החברות, בין שרשראות האספקה הפתלתלות. "מותגים רבים אומנם התחייבו להמנע מלקחת חלק בכריתות יערות, אולם שרשראות האספקה שלהן, המבוססות על מיקור חוץ וספקים שנייונים ושלישים, כל כך מסועפות עד שגם לחברות עצמן אין יכולת לבצע מעקב אמיתי אחרי ההשלכות של הפעולות שלהן, או המקורות של חומר הבגדים. כמעט אף חברה לא יכולה לספק מידע על כל שרשרת האספקה שלה, וזה מוביל לכך שאי אפשר למדוד, ומרוקן מתוכן את ההצהרות של התאגידים. זה דומה גם להבטחות הרבות וההצהרות על אופנה בת קימא של חברות הענק, הרחוקות מאוד מהביצועים שלהן בפועל. הצרכנים צריכים להבין שכשהם קונים מוצרים של חברות ענק המוציאות 52 קולציות בשנה, אין דבר כזה קולקציה ירוקה או בת קיימא, ואין דרך לדעת האם החולצה שקנינו, מקורה בבירוא יערות האמזונס״.
לאחרונה, עלתה באיחוד האירופי יוזמה שיכולה להוות נקודת תפנית, באם תתממש. באיחוד האירופי טיוטת חוק שתוביל לאיסור יבוא של בקר, שמן דקלים, קקאו, קפה או מוצרים אחרים הנקשרים לבירוא יערות נמצאת בשלבי ניסוח, בניסיון למנוע את כריתת היערות החשובים בעולם.
הצריכה באיחוד האירופי אחראית ל-16% מכריתת היערות הטרופיים, כך לפי מחקר חדש של הקרן לשימור חיות הבר (WWF), ולכן לצעד של האיחוד - משמעות בלתי מבוטלת. כיום, אירופה היא הצרכנית השניה בגודלה בעולם של מוצרים שמקורם בתעשייה הכורתת את יערות הגשם, כאשר את האיחוד מקדימה רק סין (האחראית ל-24% מבירוא היערות).
בין השנים 2005-2017, סויה - בעיקר להאבסת משק החי, שמן דקלים ובשר בקר היו הסחורות העיקריות שייבא האיחוד, וגרמו לכריתת היערות הטרופיים, ולאחריהם מוצרי עץ, קקאו וקפה. הכלכלות הגדולות ביותר - גרמניה, איטליה, ספרד, בריטניה, הולנד, צרפת, בלגיה ופולין, אחראיות ל-80% מכריתת היערות תחת האיחוד האירופי.
אך אירופה לא תוכל להילחם בהרס היערות לבדה ללא שיתוף פעולה הדוק עם מדינות העולם. "זו יוזמה חלוצית", אמר וירג'יניוס סינקביצ'יוס, נציב הסביבה של האיחוד האירופי. "פעולה של האיחוד האירופי לבדה לא תפתור את הבעיה. אנחנו צריכים גם שווקים גדולים כמו ארה"ב וסין כדי לנקות את שרשרת האספקה, ואנחנו צריכים יצרנים להגביר את ההגנה על היערות". בכך, חברות מסחריות יאלצו להתמודד עם דרישה לבדיקת נאותות של שרשראות האספקה שלהן, כדי להבטיח שאינן מוכרות מוצרים שגרמו לכריתת יערות - נושא שנכון להיום פרוץ לחלוטין.
לא רק תעשיות הצריכה והמזון מפעילות לחץ על יערות האמזונס. במהלך 50 השנים האחרונות, חברות הדלקים המאובנים חילצו כמויות אדירות של נפט גולמי מהאמזונס, וגרמו להרס של יערות גשם חיוניים, לפגיעה בשבטים הילידיים המתגוררים ביער, ולהאצה כפולה של משבר האקלים - גם בשל הפגיעה ביערות, וגם כתוצאה משריפת הדלקים אותן מוכרים התאגידים הללו.
נשיא אקוודור, גיירמו לאסו, אשר הושבע בחודש מאי האחרון, התחייב להכפיל את תפוקת הנפט במדינה. הפארק הלאומי יאסוני, המקום בו ישנם יותר זנים של עצים בדונם בודד מאשר בכל ארה"ב וקנדה גם יחד, לוטרות ענק מפטרלות בנתיבי המים, קופים בסכנת הכחדה מתנדנדים בין עץ לעץ, ויותר מ-600 מיני ציפורים מתגוררות בו, לצד אחד המקבצים המגוונים והגדולים ביותר של צמחים ובעלי חיים על פני כדור הארץ, מצוי תחת לחץ הנפט הגובר. גם תעשיית הגז פורחת ביער האקוודורי. יותר מ-400 אבוקות גז מנקדות את הנוף המצולק של האמזונס האקוודורי, ופולטות לאוויר ענני כימיקלים משריפת גז טבעי שהופק מבארות הנפט. בשל חובותיה הכבדים לסין, ממשלת אקוודור מכרה את זכויות חיפוש הנפט בפארק לקונסורציום של חברת נפט בבעלות ממשלתית סינית, והחשש לפגיעה ביערות הולך וגובר.
גם לזירה הפיננסית משמעות גדולה בבלימת כריתת יערות הגשם
בנקים ומנהלי נכסים באירופה ממלאים תפקיד מרכזי בהנעת כריתת היערות, כך עולה מדוח חדש של Global Witness. בניתוח יותר מ-70 אלף עסקאות פיננסיות שבוצעו בין חברות חקלאיות ומוסדות פיננסיים בין 2016 ו-2020, התברר כי מלווים המבוססים באיחוד האירופי הרוויחו כ-401 מיליון יורו מכריתת יערות, מתוך עסקאות בשווי של יותר מ-30 מיליארד יורו עם חברות הקשורות לכריתת עצים. מהדוח עולה כי Rabobank, HSBC, BNP Paribas ודויטשה בנק השקיעו מיליארדים בחברות עם קשר מוכח לכריתת יערות.
"הרקורד הבעייתי של החברות הללו היה צריך להעלות דגלים אדומים משמעותיים עבור צוותי ציות של הבנקים", כותבים החוקרים, אך הנתונים מראים שחברות משתמשות לעתים קרובות בחברות בנות כדי להתחמק מבדיקת נאותות, שתצביע על הקשר שלהן לכריתת היערות. לפי הדוח, בסך הכל, במהלך חמש השנים האחרונות, הושקעו 135 מיליארד אירו בפעילויות המובילות לכריתת עצים באזורים טרופיים בברזיל, דרום מזרח אסיה ואפריקה. אותן השקעות הניבו 1.5 מיליארד יורו למגזר הפיננסי הבינלאומי. למרבה הפלא, לרוב הבנקים שנבדקו יש מדיניות קיימות ספציפית שמטרתה למנוע כריתת יערות.