רובע החדשנות בב"ש: מה שכחנו בדרך?
לאחרונה התבשרנו בשמחה רבה על החלטת הממשלה למעבר מחנות צה"ל לנגב ולהשקעת הון משמעותית במהלך, שיביאו בבואם למימוש הקמת רובע החדשנות בבאר שבע. ואכן רעיון רובע החדשנות מסתובב בשיח כבר כמה שנים טובות, כחלק מהחזון של ראש העיר רוביק דנילוביץ ושותפים נוספים. למען הדיוק גם ההחלטה על העתקת מחנות צה"ל דרומה התקבלה כבר בעבר, ויישומה נדחה פעם אחר פעם.
הטיב להפריז ראש הממשלה לשעבר, בנימין נתניהו, אשר הכריז עוד ב-2014 בפתח כנס סייברטק: "באר שבע נהפכת למרכז סייבר לא של ישראל בלבד, אלא של כל חצי הכדור המערבי. זה החזון המעודכן שלי לחזון של דוד בן גוריון". אבל חזון מרשים לחוד, ומציאות מורכבת לחוד.
בשנים האחרונות, פארק ההייטק - שאמור להיות הלב הפועם של רובע החדשנות - דורך קצת במקום. כבר בשנת 2017 סגרה חברת PayPal את מרכז המחקר שלה בפארק והעבירה אותו למרכז הארץ, וחברות נוספות החלו עוזבות למרכז בגלל הקושי לגייס עובדים בעלי ניסיון.
אמנם הפארק מאכלס כיום כ-2,500 עובדים בכ-70 חברות טכנולוגיה, בהן חברות ענק כדוגמת IBM ,ORACLE ,וגם DELL, אך השאלה החשובה מהיכן מגיעים אותם העובדים ואיך (אם בכלל) הם מקדמים את האקו-סיסטם המקומי? ואיך נמנע מסיטואציה של איוש מלאכותי של רובע החדשנות ע"י אותו טייפקאסט של עובד הייטק (גבר צעיר ולבן, בוגר יחידות עילית בצה"ל) שמגיע לבאר-שבע ברכבת מוקדם בבוקר ועוזב אותה באותה הרכבת בסוף היום?
וכאן המקום להבהיר: אני בעד רובע החדשנות. אני מאמינה - ומחקרי מדיניות בינלאומיים, כגון זה של מכון Brookings מוושינגטון אף תומכים בזה - שלרובע מעין זה פוטנציאל משמעותי לפיתוח אזורי. צריך לוודא רק שנזהרים ביישום, ולפני שהרכבת דוהרת קדימה בחגיגות לשים לב לארבע סוגיות חשובות ביותר:
ראשית, ג'נטריפיקציה: רובע החדשנות מתפרס על שטח משמעותי בעיר שכולל את האוניברסיטה, בית החולים ופארק ההיטק גב-ים. מה עוד נכנס בשטח הזה? שכונות ג' ו-ד' של באר שבוע. במשך עשרות שנים השכונות הללו משכו עולים רבים מרקע סוציו-אקונומי נמוך, שחלקם הידרדרו לפשיעה ולהתמכרות לסמים. בוודאי אין ציפייה כי אלה יהפכו לעובדי היי-טק בהינף יד, ובתכנון המהלך האסטרטגי חשוב להיערך לשינוי אופי השכונה ומניעת דחיקה יזומה החוצה של האוכלוסייה המקורית.
שנית, גיוון אוכלוסייה: מטרופולין באר-שבע נהנה ממגוון ייחודי של אוכלוסיות שבדרך כלל אינן לוקחות חלק פעיל במשחק החדשנות של אומת הסטארטאפ. יש פה הזדמנות יוצאת דופן לפעול ליצירת תמריצים ותוכניות ייחודיות עבור אוכלוסיות ייחודיות כמו הפזורה הבדואית בנגב, אוכלוסיה מסורתית מהפריפריה, שכונות חרדיות בערי לווין ואולי אף בעיר החרדית החדשה שעתידה לקום בנגב.
שלישית, הרחבת תפיסת החדשנות: הקמת רובע החדשנות מזמינה גם חשיבה נוספת למה נכלל באותה "חדשנות". ישראל מובילה בזירת ההיי-טק, אך התחום מעסיק רק כ-9% מכלל המשק, ובהתאם למחקר שאנחנו מובילים במכון יחד עם משרד הכלכלה, הגיע הזמן להסתכל גם על חדשנות שאינה טכנולוגית, כמו אימוץ והטמעה של טכנולוגיות בענפים המסורתיים בדגש לענפי המסחר והשירותים ומפעלי התעשייה המסורתית. הרחבת תפיסת החדשנות חשובה כמנוע צמיחה חדש לקידום המשק, אשר יוביל בתורו להגדלת הצמיחה, בדגש על צמיחה מכלילה יותר, ולצמצום אי השיוויון.
רביעית, צמיחה מכלילה: עם כל הטוב והתרומה שחדשנות מביאה איתה, ישנן טענות גם להגברת הקיטוב בפערים חברתיים (על משקל the rich are getting richer). מדיניות של צמיחה מכלילה אינה במעגל הראשון של הטמעת רובע החדשנות, אם כי במעגל המעטפת השני: חשוב לייצר תשתיות מספקות לתמיכה באיכות החיים באזור ולמשיכה של כל המטרופולין קדימה, לרבות חינוך, תחבורה, מרכזי פנאי ותרבות וכמובן דיור איכותי.
או כפי שד"ר נעמי האוזמן מהאוניברסיטה העברית, צוטטה ב"גלובס" כבר לפני כמה חודשים: "פיתוח אזורים בפריפריה אינו דבר קל, ויש סיבה לכך שהפעילות הכלכלית בה נמצאת בנחיתות בהשוואה למרכז. רוב הניסיונות בעולם לפתח אזורים חדשים כמרכזי תעשייה, יזמות, וחדשנות נכשלו, ובעלות גבוהה". אין זה אומר שלא צריך לנסות. אך לפני שפותחים את השמפניה לחגיגות רובע החדשנות, חשוב לעצור רגע ולשאול על כלי המדיניות והתמריצים הנוספים הנחוצים להפרחתו של הנגב בחדשנות ומגוון אנושי וחברתי.
הכותבת היא ראשת התכנית לרפורמות בשירות הציבורי במכון הישראלי לדמוקרטיה
